אל עאשי, שוק הפשפשים
לפני כשנתיים בדקתי עם חברים את אל-ג'מילה, מסעדת שף של השף סלאח כורדי. הרושם שלי לא היה חיובי בלשון המעטה. מאז המסעדה נסגרה, ולא מזמן אותו שף פתח באותו מקום מסעדה חדשה, אל עאשי. אותו מקום אותו שף ואותו מטבח ואפילו, חלקית, אותן מנות. הפעם הרושם שלנו היה יותר חיובי.
מבחינת אווירה המסעדה נראית אותו דבר, אם כי כדאי לציין שנראה שנוסף שם מיזוג אוויר, שלא היה בזמנו (והיינו שם ביולי!). המוזיקה היא "מוזיקת דלידה" - שילובים של ערבי ומודרני, בווליום מתאים. מוזיקה טובה שמכניסה למוד הנכון. אם יש לכם אורחים מחו"ל ואתם רוצים לספק להם חווייה מקומית, זה מקום בכלל לא רע.
למנה ראשונה ניסינו: שוש ברק, קובה לבנייה, קטאייף בלחמה.
הקובה לבנייה הוא מין קובה ממולא בגבינה מלוחה. אני לא התלהבתי, הזכיר לי קצת בורקס גבינה, אבל אני לא אוהב בורקס גבינה. האחרים אהבו יותר. השוש ברק הוא כיסון מטוגן שצף לו ברוטב חמצמץ. אהבתי את הכיסון, את הרוטב פחות. הקטאייף היה מעניין - אפשר לתאר אותו כגיוזה / אמפנדה כזו במילוי בשר כבש, אבל הבצק כמעט סופגנייתי והופך אותו למשהו שונה. הוגש על טחינה מעולה.
למנות עיקריות הזמנו:
תעשימה אל-ג‘מילה - פילה דניס עטוף בבצק, מנה חביבה למדי שהיתה כבר במסעדה הקודמת.
מנסף אל-עאשי - הוגדר כאוסובוקו טלה על אורז בצירוף רוטב יוגורט חם. המנה היא "אוסובוקו" בעיקר מבחינת הנתח ופחות מבחינת העשייה. היא הכילה שני חלקי שוק טלה, עשויים היטב אך ללא התבשיל העשיר ביין שהייתם מצפים לו מאוסובוקו, על מצע אורז. האורז קיבל תשבוחות אך רוטב היוגורט לא ממש התאים לדעתי, ןממנה בתמחור כזה ציפיתי ליותר.
ארבעת איוב - סרדינים ממולאים בעשבי תיבול על מצע תבשיל תירס ואספרגוסים - אוקייף, את זה ממש אהבתי, אולי כי זה היה קצת יוצא דופן. כמות נדיבה למדי של סרדינים מטוגנים עם שילוב טעמים הורס של עשבי התיבול ותבשיל תירס נהדר.
לבסוף אכלנו שני קינוחים מתוכם ניסיתי רק אחד - כנאפה עוש אל בולבול, כנאפה עם המון שערות קדאיף שעוצבו לצורת קן ציפור. מנה כיפית אבל חלקים ממנה היו הרבה יותר מדי מתוקים.
סה"כ נהנינו שם אבל עדיין לא מסעדה שחייבים לנסות.
לפני כשנתיים בדקתי עם חברים את אל-ג'מילה, מסעדת שף של השף סלאח כורדי. הרושם שלי לא היה חיובי בלשון המעטה. מאז המסעדה נסגרה, ולא מזמן אותו שף פתח באותו מקום מסעדה חדשה, אל עאשי. אותו מקום אותו שף ואותו מטבח ואפילו, חלקית, אותן מנות. הפעם הרושם שלנו היה יותר חיובי.
מבחינת אווירה המסעדה נראית אותו דבר, אם כי כדאי לציין שנראה שנוסף שם מיזוג אוויר, שלא היה בזמנו (והיינו שם ביולי!). המוזיקה היא "מוזיקת דלידה" - שילובים של ערבי ומודרני, בווליום מתאים. מוזיקה טובה שמכניסה למוד הנכון. אם יש לכם אורחים מחו"ל ואתם רוצים לספק להם חווייה מקומית, זה מקום בכלל לא רע.
למנה ראשונה ניסינו: שוש ברק, קובה לבנייה, קטאייף בלחמה.
הקובה לבנייה הוא מין קובה ממולא בגבינה מלוחה. אני לא התלהבתי, הזכיר לי קצת בורקס גבינה, אבל אני לא אוהב בורקס גבינה. האחרים אהבו יותר. השוש ברק הוא כיסון מטוגן שצף לו ברוטב חמצמץ. אהבתי את הכיסון, את הרוטב פחות. הקטאייף היה מעניין - אפשר לתאר אותו כגיוזה / אמפנדה כזו במילוי בשר כבש, אבל הבצק כמעט סופגנייתי והופך אותו למשהו שונה. הוגש על טחינה מעולה.
למנות עיקריות הזמנו:
תעשימה אל-ג‘מילה - פילה דניס עטוף בבצק, מנה חביבה למדי שהיתה כבר במסעדה הקודמת.
מנסף אל-עאשי - הוגדר כאוסובוקו טלה על אורז בצירוף רוטב יוגורט חם. המנה היא "אוסובוקו" בעיקר מבחינת הנתח ופחות מבחינת העשייה. היא הכילה שני חלקי שוק טלה, עשויים היטב אך ללא התבשיל העשיר ביין שהייתם מצפים לו מאוסובוקו, על מצע אורז. האורז קיבל תשבוחות אך רוטב היוגורט לא ממש התאים לדעתי, ןממנה בתמחור כזה ציפיתי ליותר.
ארבעת איוב - סרדינים ממולאים בעשבי תיבול על מצע תבשיל תירס ואספרגוסים - אוקייף, את זה ממש אהבתי, אולי כי זה היה קצת יוצא דופן. כמות נדיבה למדי של סרדינים מטוגנים עם שילוב טעמים הורס של עשבי התיבול ותבשיל תירס נהדר.
לבסוף אכלנו שני קינוחים מתוכם ניסיתי רק אחד - כנאפה עוש אל בולבול, כנאפה עם המון שערות קדאיף שעוצבו לצורת קן ציפור. מנה כיפית אבל חלקים ממנה היו הרבה יותר מדי מתוקים.
סה"כ נהנינו שם אבל עדיין לא מסעדה שחייבים לנסות.
