לוקה ולינו - צהרי שישי
מעצבן - פוסט מושקע התנדף.
לאחר קונצרט מהנה במיוחד בפילהרמונית (ינוקא על הפסנתר מלהטט פרוקופייב ומנצח ארמני מלהיב את הקהל בקטעים מספרטקוס של חצ'טוריאן) התכנסנו ארבעה לצהריים ביורדת החדשה מירושלים, לוקה ולינו. את הדחיפה קיבלתי משני מבקרי על (בוב ואבנר). בכללי - לא הצטערנו.נכון, המסעדה זקוקה לליטוש ולכוונון אך בהחלט יש לה בסיס להוות אופצייה מצויינת. עוד נשוב.
ארבעתנו אכלנו מנה ראשונה ועיקרית, שלושה קינוחים וראשונה נוספת לחלוקה. שתינו 2 בקבוקי יין אדום (סנט אמיליון קליל וברברה ד'אלבה פליסר 2009 שנרכש מהג'קונדות בעת ביקורו של בעל היקב).
חיש קל הובא לשולחן בקבוק מים צוננים ולחם עם פנכת שמ"ז ובלסמי.
התפריט - לו יכולנו, היינו מזמינים את כולו. עד כדי כך הוא מסקרן ומעורר רצון.
הראשונות:
פלמידה פרוסה עם הדרים, צ'ילי, בזיליקום וזיתים שחורים. מנה טובה ומרעננת. לו הייתה נדיבה בדג - הייתה זו מנה מושלמת...
מוח עגל על הפלנצ'ה, ציר עוף, לימון ופטרוזיליה. מצויית ומומלצת לאוהבי המוח. יד אמונה הכינה אותו. זה היה ברור.
קממבר אפוייה עם קונפי שום ודבש - מנה מפתיעה, לנועזים וכייפית. אולי חסר לחם מיוחד ללוות מנת גבינה זו?
ארנצ'ינו ראגו על פסטו עגבניות סיציליאני. המנה שהזמנתי - 2 כדורים שחומים ובתוכם רוטב בשר חם. המנה מושלמת.
ברבונים. המנה הנוספת לחלוקה. 4 דגים בגודל סרדין גדול, לא בטוח שאלו ברבוניות (שהרי כונו שלא כרגיל בגוף זכר.). מנה שלא התעלתה מעבר ל"מנת דגים מטוגנים".
לעיקריות:
קוסקוס ביתי במרק פירות ים, מוסר וזעפרן. הקוסקוס שהוגש בקערית היה מהמשובחים שאכלתי, גרגירים דקים ואווריריים. המרק לצערנו היה דליל מידי, שטוח טעם מידי והכיל מעט מידי פירות ים. פיספוס של מנה שהייתה יכולה להיות מהנה ביותר. (כלי פיצוח הסרטן נותרו יתומים וללא שימוש).
זנב שור בתבשיל עשבי תיבול, תרד ויין לבן, מוגש עם פסטת פיצ'י. מנה מעולה בעלת קשת טעמים רחבה ועמוקה של הבשר, השומן והמיצים שהפכו לרוטב הכי ראוי שאפשר בעקבות הבישול הארוך.
ניוקי סלסיצ'ה עם זרעי שומר, עגבניות וקצת חמאה - עוד מנה מושלמת - משחק מושלם של ניוקי עשויים כהלכה עם בשר הנקניקייה המפוררת. שאפו. את הצלחת ניקיתי בעזרת פרוסות לחם נוספות שקיבלתי לבקשתי.
לקינוח
אפוגטו, קנולי במילוי מסקרפונה (מעולה) וקרם לימון שלא התעלה לאותה דרגת.
בנוסף קיבלנו בקבוק מים צוננים ולחם "בולמה" שלא מצליח להבין את הרכבו + פינכת שמ"ז ובלסמי.
שילמנו כ 650 ש"ח כולל חליצת בקבוקי היין לפני.
המסעדה הייתה די ריקה בבואנו ומלאה כחצייה בעת השיא. השירות היה יעיל ובקשותינו מולאו. נכון שהמנות הראשונות לא הוצאו יחדיו כמקובל, אך לאחר הערותינו הקפידו לתאם עמנו את הוצאתן של שאר המנות.
יש מסעדות שמשקיעות (כמובן בנוסף להכנת אוכל "הכי טוב שאפשר") בהפיכת הסועד המזדמן ללקוח שרואה את המסעדה כביתו. כולנו מכירים מסעדות שכאלו. יש שאוהבים זאת (כמוני) ויש שלא. בלוקה ולינו, האינטראקצייה בינינו כסועדים לצוות המלא שנכח
אתמול (כול השף, שותפתו ואפילו אביו) לא נוצרה למרות הנכונות והרצון שלנו. רוצה לאמר: באנו, אכלנו ויצאנו כאילו עברנו מכונה אוטומטית לממכר אוכל. בכל זאת לוקה ולינו היא מסעדה חדשה בתל אביב וככזו טוב יעשו בעליה אם ישקיעו תשומת לב ומאמץ מה להפיכת הסועדים לבני בית. הפוטנציאל קיים וחבל שיתפספס על קטנה שכזו.
למרות כל אלו, ההערות בקטנה, שלא אטעה אתכם בהערכת הסעודה שלנו: כיוונון, ליטוש, הקפדה, קצת רוחב לב ואירוח מוקפד לתת תחושה של אורח רצוי, יעלו את לוקה ולינו לכדי ראוייה מאוד.
לשואלים: חניון רוטשילד נוח נמצא מעבר לפינה.
מעצבן - פוסט מושקע התנדף.
לאחר קונצרט מהנה במיוחד בפילהרמונית (ינוקא על הפסנתר מלהטט פרוקופייב ומנצח ארמני מלהיב את הקהל בקטעים מספרטקוס של חצ'טוריאן) התכנסנו ארבעה לצהריים ביורדת החדשה מירושלים, לוקה ולינו. את הדחיפה קיבלתי משני מבקרי על (בוב ואבנר). בכללי - לא הצטערנו.נכון, המסעדה זקוקה לליטוש ולכוונון אך בהחלט יש לה בסיס להוות אופצייה מצויינת. עוד נשוב.
ארבעתנו אכלנו מנה ראשונה ועיקרית, שלושה קינוחים וראשונה נוספת לחלוקה. שתינו 2 בקבוקי יין אדום (סנט אמיליון קליל וברברה ד'אלבה פליסר 2009 שנרכש מהג'קונדות בעת ביקורו של בעל היקב).
חיש קל הובא לשולחן בקבוק מים צוננים ולחם עם פנכת שמ"ז ובלסמי.
התפריט - לו יכולנו, היינו מזמינים את כולו. עד כדי כך הוא מסקרן ומעורר רצון.
הראשונות:
פלמידה פרוסה עם הדרים, צ'ילי, בזיליקום וזיתים שחורים. מנה טובה ומרעננת. לו הייתה נדיבה בדג - הייתה זו מנה מושלמת...
מוח עגל על הפלנצ'ה, ציר עוף, לימון ופטרוזיליה. מצויית ומומלצת לאוהבי המוח. יד אמונה הכינה אותו. זה היה ברור.
קממבר אפוייה עם קונפי שום ודבש - מנה מפתיעה, לנועזים וכייפית. אולי חסר לחם מיוחד ללוות מנת גבינה זו?
ארנצ'ינו ראגו על פסטו עגבניות סיציליאני. המנה שהזמנתי - 2 כדורים שחומים ובתוכם רוטב בשר חם. המנה מושלמת.
ברבונים. המנה הנוספת לחלוקה. 4 דגים בגודל סרדין גדול, לא בטוח שאלו ברבוניות (שהרי כונו שלא כרגיל בגוף זכר.). מנה שלא התעלתה מעבר ל"מנת דגים מטוגנים".
לעיקריות:
קוסקוס ביתי במרק פירות ים, מוסר וזעפרן. הקוסקוס שהוגש בקערית היה מהמשובחים שאכלתי, גרגירים דקים ואווריריים. המרק לצערנו היה דליל מידי, שטוח טעם מידי והכיל מעט מידי פירות ים. פיספוס של מנה שהייתה יכולה להיות מהנה ביותר. (כלי פיצוח הסרטן נותרו יתומים וללא שימוש).
זנב שור בתבשיל עשבי תיבול, תרד ויין לבן, מוגש עם פסטת פיצ'י. מנה מעולה בעלת קשת טעמים רחבה ועמוקה של הבשר, השומן והמיצים שהפכו לרוטב הכי ראוי שאפשר בעקבות הבישול הארוך.
ניוקי סלסיצ'ה עם זרעי שומר, עגבניות וקצת חמאה - עוד מנה מושלמת - משחק מושלם של ניוקי עשויים כהלכה עם בשר הנקניקייה המפוררת. שאפו. את הצלחת ניקיתי בעזרת פרוסות לחם נוספות שקיבלתי לבקשתי.
לקינוח
אפוגטו, קנולי במילוי מסקרפונה (מעולה) וקרם לימון שלא התעלה לאותה דרגת.
בנוסף קיבלנו בקבוק מים צוננים ולחם "בולמה" שלא מצליח להבין את הרכבו + פינכת שמ"ז ובלסמי.
שילמנו כ 650 ש"ח כולל חליצת בקבוקי היין לפני.
המסעדה הייתה די ריקה בבואנו ומלאה כחצייה בעת השיא. השירות היה יעיל ובקשותינו מולאו. נכון שהמנות הראשונות לא הוצאו יחדיו כמקובל, אך לאחר הערותינו הקפידו לתאם עמנו את הוצאתן של שאר המנות.
יש מסעדות שמשקיעות (כמובן בנוסף להכנת אוכל "הכי טוב שאפשר") בהפיכת הסועד המזדמן ללקוח שרואה את המסעדה כביתו. כולנו מכירים מסעדות שכאלו. יש שאוהבים זאת (כמוני) ויש שלא. בלוקה ולינו, האינטראקצייה בינינו כסועדים לצוות המלא שנכח
אתמול (כול השף, שותפתו ואפילו אביו) לא נוצרה למרות הנכונות והרצון שלנו. רוצה לאמר: באנו, אכלנו ויצאנו כאילו עברנו מכונה אוטומטית לממכר אוכל. בכל זאת לוקה ולינו היא מסעדה חדשה בתל אביב וככזו טוב יעשו בעליה אם ישקיעו תשומת לב ומאמץ מה להפיכת הסועדים לבני בית. הפוטנציאל קיים וחבל שיתפספס על קטנה שכזו.
למרות כל אלו, ההערות בקטנה, שלא אטעה אתכם בהערכת הסעודה שלנו: כיוונון, ליטוש, הקפדה, קצת רוחב לב ואירוח מוקפד לתת תחושה של אורח רצוי, יעלו את לוקה ולינו לכדי ראוייה מאוד.
לשואלים: חניון רוטשילד נוח נמצא מעבר לפינה.
