ביקור ראשון (!) במחניודה
קצת מצחיק לכתוב ביקורת על אחת המסעדות המפורסמות והפופולריות בארץ עוד מיום פתיחתה - כאילו, מה כבר אפשר לחדש? ובכל זאת החלטתי לנסות. שנים שחשבנו להגיע לשם, אבל מתי כבר אפשר להגיע למסעדה בירושלים שסגורה בסופי שבוע, ושצריך להזמין אליה מקום שבועות מראש? אבל השנה כשהתחלנו בתכנון לגבי ארוע החורף השנתי, אורו עיניה של אשתי והיא אמרה "בוא ניסע למחניודה!". וכך היה. ולא שזה היה קל, התקשרתי משהו כמו ארבעה שבועות לפני התאריך המיועד (יום חמישי בערב) וכבר אז נשארה רק אופציה פתוחה אחת - שש וחצי בערב בבאר העליון. אז לקחנו, בטח שלקחנו. אני לא מכיר עוד מסעדות בארץ שהביקוש אליהן כזה היסטרי, כל כך הרבה שנים אחרי שנפתחו.
אז הגענו לירושלים בליל חורף קר, חנינו בחניון הסמוך, מצאנו את המסעדה (לא משימה פשוטה בהתחשב שאין שום שילוט או מספרי בתים ברחוב) ועלינו לקומה העליונה למקומות שהוקצו לנו ב"בר העליון" - יותר מעקה מאשר בר, אבל עם תצפית מצויינת למטבח הפתוח. כמובן שידענו שמדובר במסעדה שהיא "קטע" ולא רק מקום לאכול - המוזיקה המזרחית הרועמת, הטבחים הרוקדים במטבח, התפריטים המתחכמים, כלי הוינטג' הלא תואמים... לשמחתנו היינו במצב רוח הנכון, היה חמים ונעים, המלצרים היו סופר-ידידותיים ומקצועיים והכל התחבר לנו טוב.
אחרי התלבטות קצרה בחרנו להזמין 3 מנות ראשונות ועיקרית אחת - הן מסיבות כלכליות (העיקריות מאוד יקרות) והן כי כמו ברוב מסעדות ארצנו, הראשונות הרבה יותר מעניינות ומיוחדות. בדיעבד הסתבר שצדקנו ויתכן שהיינו צריכים ללכת עד הסוף עם ההחלטה ולוותר על העיקריות לגמרי. לפני המנות מקבלים שקית נייר עם שתי פרוסות לחם פשוט, וצלוחית טחינה שהיתה מצויינת, אבל די מיותרת לאור ריבוי הטחינה במנות שיבואו. הזמנו יין אדום בכוסות (מבחר היין בכוסות מוגבל וקצת מבאס, שלש אופציות אדומות ושלש לבנות, אבל הסתדרנו).
המנה הראשונה שהזמנו היתה טרטר הבקר - בחירה טובה מאוד במיוחד למישהו (כמונו) שנרתע מהקונספט של בשר טחון נא נטו. כאן הבשר (בכמות לא גדולה) היה רק חלק קטן מערבוביה שמחה שכללה טחינה גולמית, יוגורט, לימון כבוש, אשכולית, עשבי תיבול ומי יודע מה עוד. הכל טעים ומשתלב מצויין למנה לא שגרתית.
שתי המנות הראשונות הנוספות שהזמנו היו הקלאסיקות המפורסמות של המסעדה שבביקור ראשון הרגשנו חובה לנסות. השיקשוקית המהוללת היתה לא פחות ממדהימה. לכאורה שילוב בנאלי של בשר טחון, טחינה, חריף ותיבול מזרחי. בפועל נוצר כאן קסם שהופך את המנה להרבה יותר מסך מרכיביה. לכל ביס היה טעם אחר ונהדר. ביצוע מושלם של טיפול גורמה באוכל רחוב. התלונה היחידה שלנו לגבי המנה היא שלמרות שהוגשה במחבת קטנה, היא לא היתה חמה מספיק, אבל אולי זו הכוונה. עם המנה הוגשו שני חצאי פיתה מחוממת שהיו לנו מיותרים, אכלנו במזלג והתמוגגנו.
המנה הבאה היתה הפולנטה המפורסמת גם היא, עם רגו פטריות, פרמזן וסוג של ירק ירוק (אולי אספרגוס). לטעמנו זו היתה הראשונה הפחות מרשימה, אחרי פיצוץ הטעמים של הטרטר והשיקשוקית זו היתה מנה עדינה כמעט עד כדי אנמיות. לטעמי היו בה פחות מדי פטריות על יותר מדי פולנטה, והפרמזן (למרות שנראה בכמויות לא מבוטלות) לא מספיק הורגש.
לעיקרית הזמנו "פילה פרה אולד סקול" עם כרוב אדום בבלסמי, פירה ושקדי טלה. הפילה הוזמן מדיום אבל הגיע כשרובו נא למדי. האחמ"ש שנקלע למקום הסביר שדרגת הצליה נקבעת אצלם במדויק עפ"י טמפרטורת הבשר באמצעות מדחום. נניח. הוא גם הציע לקחת את הבשר לצליה נוספת אם נרצה או לחליפין להביא לנו מחבת מחוממת להמשך הצליה בשולחן. ויתרנו על ההצעה כי חששנו מלהרוג את הבשר ונשארנו עם המנה כמו שהיא. בסך הכל הבשר היה טעים ובכמות גדולה שהספיקה לשנינו אבל ככל שהתקדמנו הבשר הנא הלך והתקרר והחוויה היתה פחות מוצלחת. הכרוב האדום הוגש כטריז שלם והיה טעים ומבושם, קצת מזכיר את הטיפול של אייל שני בירקות. הפירה היה... פירה והיינו יכולים להסתדר בלעדיו. שקדי הטלה היו חביבים, בטעם ובמרקם של מעורב ירושלמי, אבל לא ממש התחברו למנה. אגב האחמ"ש היה מקסים, שאל אם זה הביקור הראשון שלנו ואם הגענו במיוחד עבורם (אנחנו לא היחידים אני מניח). כששמע שאנחנו חוגגים ארוע מיוחד הזמין אותנו לצ'ייסרים על חשבון הבית. וכשיצאנו מהמסעדה המליץ לנו על אופציות להמשך הערב...
לקינוח ובעקבות המלצה של המלצרית, בחרנו בעוגה על בסיס פיסטוק שהיתה שוב מדהימה. עוגה דחוסה מאוד, בעלת טעם אגוזי עדין, מבושמת בפרי הדר ובעוד ניחוחות וטעמים שלא זיהינו. מעליה הונח כדור של גלידת שמנת חמצמצה שהשלימה את החוויה. אין מילים, אחד הקינוחים הטעימים והמיוחדים שיצא לנו לאכול בשנים האחרונות
החשבון לכל הנ"ל (בתוספת אספרסו כפול) היה 460 ש"ח לפני שירות. יקר ואפילו מאוד (יחסית למה שהזמנו), אבל אין לנו טענות, זו מסעדה מיוחדת והלקוחות מצביעים ברגליים, והרגשנו שהתמורה שקיבלנו (למרות ההסתייגויות שצויינו לעיל) היתה טובה מאוד. השיקשוקית והקינוח היו מושלמות, ושאר המנות אולי לא הגיעו לאותה רמה אבל לא "נפלנו" בשום מנה. למרות ההצלחה הגלובלית של אסף גרניט וחבורתו טוב לראות שמסעדת האם עדיין שומרת על האיכות ועל החוויה הכוללת (המילה חוויה חוזרת שוב ושוב בביקורת הזו ולא במקרה). בהחלט ממליצים על המסעדה למי שלא היה. אם וכאשר נחזור בפעם הבאה, נוותר על העיקריות (סטייק אפשר לאכול במקומות אחרים) ונתמקד במנות המיוחדות יותר. וגם נזמין עוד יותר זמן מראש (כי שש וחצי בכל זאת קצת מוקדם לארוחת ערב). כיף של מקום.
קצת מצחיק לכתוב ביקורת על אחת המסעדות המפורסמות והפופולריות בארץ עוד מיום פתיחתה - כאילו, מה כבר אפשר לחדש? ובכל זאת החלטתי לנסות. שנים שחשבנו להגיע לשם, אבל מתי כבר אפשר להגיע למסעדה בירושלים שסגורה בסופי שבוע, ושצריך להזמין אליה מקום שבועות מראש? אבל השנה כשהתחלנו בתכנון לגבי ארוע החורף השנתי, אורו עיניה של אשתי והיא אמרה "בוא ניסע למחניודה!". וכך היה. ולא שזה היה קל, התקשרתי משהו כמו ארבעה שבועות לפני התאריך המיועד (יום חמישי בערב) וכבר אז נשארה רק אופציה פתוחה אחת - שש וחצי בערב בבאר העליון. אז לקחנו, בטח שלקחנו. אני לא מכיר עוד מסעדות בארץ שהביקוש אליהן כזה היסטרי, כל כך הרבה שנים אחרי שנפתחו.
אז הגענו לירושלים בליל חורף קר, חנינו בחניון הסמוך, מצאנו את המסעדה (לא משימה פשוטה בהתחשב שאין שום שילוט או מספרי בתים ברחוב) ועלינו לקומה העליונה למקומות שהוקצו לנו ב"בר העליון" - יותר מעקה מאשר בר, אבל עם תצפית מצויינת למטבח הפתוח. כמובן שידענו שמדובר במסעדה שהיא "קטע" ולא רק מקום לאכול - המוזיקה המזרחית הרועמת, הטבחים הרוקדים במטבח, התפריטים המתחכמים, כלי הוינטג' הלא תואמים... לשמחתנו היינו במצב רוח הנכון, היה חמים ונעים, המלצרים היו סופר-ידידותיים ומקצועיים והכל התחבר לנו טוב.
אחרי התלבטות קצרה בחרנו להזמין 3 מנות ראשונות ועיקרית אחת - הן מסיבות כלכליות (העיקריות מאוד יקרות) והן כי כמו ברוב מסעדות ארצנו, הראשונות הרבה יותר מעניינות ומיוחדות. בדיעבד הסתבר שצדקנו ויתכן שהיינו צריכים ללכת עד הסוף עם ההחלטה ולוותר על העיקריות לגמרי. לפני המנות מקבלים שקית נייר עם שתי פרוסות לחם פשוט, וצלוחית טחינה שהיתה מצויינת, אבל די מיותרת לאור ריבוי הטחינה במנות שיבואו. הזמנו יין אדום בכוסות (מבחר היין בכוסות מוגבל וקצת מבאס, שלש אופציות אדומות ושלש לבנות, אבל הסתדרנו).
המנה הראשונה שהזמנו היתה טרטר הבקר - בחירה טובה מאוד במיוחד למישהו (כמונו) שנרתע מהקונספט של בשר טחון נא נטו. כאן הבשר (בכמות לא גדולה) היה רק חלק קטן מערבוביה שמחה שכללה טחינה גולמית, יוגורט, לימון כבוש, אשכולית, עשבי תיבול ומי יודע מה עוד. הכל טעים ומשתלב מצויין למנה לא שגרתית.
שתי המנות הראשונות הנוספות שהזמנו היו הקלאסיקות המפורסמות של המסעדה שבביקור ראשון הרגשנו חובה לנסות. השיקשוקית המהוללת היתה לא פחות ממדהימה. לכאורה שילוב בנאלי של בשר טחון, טחינה, חריף ותיבול מזרחי. בפועל נוצר כאן קסם שהופך את המנה להרבה יותר מסך מרכיביה. לכל ביס היה טעם אחר ונהדר. ביצוע מושלם של טיפול גורמה באוכל רחוב. התלונה היחידה שלנו לגבי המנה היא שלמרות שהוגשה במחבת קטנה, היא לא היתה חמה מספיק, אבל אולי זו הכוונה. עם המנה הוגשו שני חצאי פיתה מחוממת שהיו לנו מיותרים, אכלנו במזלג והתמוגגנו.
המנה הבאה היתה הפולנטה המפורסמת גם היא, עם רגו פטריות, פרמזן וסוג של ירק ירוק (אולי אספרגוס). לטעמנו זו היתה הראשונה הפחות מרשימה, אחרי פיצוץ הטעמים של הטרטר והשיקשוקית זו היתה מנה עדינה כמעט עד כדי אנמיות. לטעמי היו בה פחות מדי פטריות על יותר מדי פולנטה, והפרמזן (למרות שנראה בכמויות לא מבוטלות) לא מספיק הורגש.
לעיקרית הזמנו "פילה פרה אולד סקול" עם כרוב אדום בבלסמי, פירה ושקדי טלה. הפילה הוזמן מדיום אבל הגיע כשרובו נא למדי. האחמ"ש שנקלע למקום הסביר שדרגת הצליה נקבעת אצלם במדויק עפ"י טמפרטורת הבשר באמצעות מדחום. נניח. הוא גם הציע לקחת את הבשר לצליה נוספת אם נרצה או לחליפין להביא לנו מחבת מחוממת להמשך הצליה בשולחן. ויתרנו על ההצעה כי חששנו מלהרוג את הבשר ונשארנו עם המנה כמו שהיא. בסך הכל הבשר היה טעים ובכמות גדולה שהספיקה לשנינו אבל ככל שהתקדמנו הבשר הנא הלך והתקרר והחוויה היתה פחות מוצלחת. הכרוב האדום הוגש כטריז שלם והיה טעים ומבושם, קצת מזכיר את הטיפול של אייל שני בירקות. הפירה היה... פירה והיינו יכולים להסתדר בלעדיו. שקדי הטלה היו חביבים, בטעם ובמרקם של מעורב ירושלמי, אבל לא ממש התחברו למנה. אגב האחמ"ש היה מקסים, שאל אם זה הביקור הראשון שלנו ואם הגענו במיוחד עבורם (אנחנו לא היחידים אני מניח). כששמע שאנחנו חוגגים ארוע מיוחד הזמין אותנו לצ'ייסרים על חשבון הבית. וכשיצאנו מהמסעדה המליץ לנו על אופציות להמשך הערב...
לקינוח ובעקבות המלצה של המלצרית, בחרנו בעוגה על בסיס פיסטוק שהיתה שוב מדהימה. עוגה דחוסה מאוד, בעלת טעם אגוזי עדין, מבושמת בפרי הדר ובעוד ניחוחות וטעמים שלא זיהינו. מעליה הונח כדור של גלידת שמנת חמצמצה שהשלימה את החוויה. אין מילים, אחד הקינוחים הטעימים והמיוחדים שיצא לנו לאכול בשנים האחרונות
החשבון לכל הנ"ל (בתוספת אספרסו כפול) היה 460 ש"ח לפני שירות. יקר ואפילו מאוד (יחסית למה שהזמנו), אבל אין לנו טענות, זו מסעדה מיוחדת והלקוחות מצביעים ברגליים, והרגשנו שהתמורה שקיבלנו (למרות ההסתייגויות שצויינו לעיל) היתה טובה מאוד. השיקשוקית והקינוח היו מושלמות, ושאר המנות אולי לא הגיעו לאותה רמה אבל לא "נפלנו" בשום מנה. למרות ההצלחה הגלובלית של אסף גרניט וחבורתו טוב לראות שמסעדת האם עדיין שומרת על האיכות ועל החוויה הכוללת (המילה חוויה חוזרת שוב ושוב בביקורת הזו ולא במקרה). בהחלט ממליצים על המסעדה למי שלא היה. אם וכאשר נחזור בפעם הבאה, נוותר על העיקריות (סטייק אפשר לאכול במקומות אחרים) ונתמקד במנות המיוחדות יותר. וגם נזמין עוד יותר זמן מראש (כי שש וחצי בכל זאת קצת מוקדם לארוחת ערב). כיף של מקום.
