Maldini Girl
New member
פוקאצ'ה בר (ירושלים) מכה שנית.
זהירות. זה הולך להיות ארוך.
לפני שנתיים כתבתי על ביקור הזוי בשישי בערב בפוקאצ'ה בר. המסקנה - אוכל בין סביר לטוב מאד, שירות הזוי. מאז למדתי שעדיף לא להתקרב לשם בסופי שבוע.
אלא שבני משפחתי בביקור הקודם בעיר (גם כן בסוף שבוע) כל כך נהנו בפוקאצ'ה שהם ביקשו שנאכל שם בשבת בצהריים. התקשרנו כשעה וחצי לפני לשאול אם יהיה מקום ואם אפשר להזמין שולחן. הוזמן לנו שולחן ל14:30 והעירו ש"ייתכן שתצטרכו להמתין כמה דקות". הקדמנו. אחד מבני המשפחה הגיע לפוקאצ'ה כבר ב14:00. אמרנו לו שאם מתאפשר, שיושיבו אותנו ואנחנו נגיע ממש תוך כמה דקות. ואכן ב14:10 כבר היינו שם. פילסתי את דרכי בין התור העצום של האנשים שעומדים מחוץ לדלת ואמרתי למארחת שאני חושבת שבן משפחתי כבר יושב בפנים. היא שאלה אם אני רוצה לבדוק, אמרתי שאשמח.
עשינו סיבוב במסעדה ולא ראינו אותו. התקשרנו, מסתבר שהוא היה ולא ראינו אותו. בסדר. באמת הקדמנו, באנו לצאת ואז נקלענו לסיטואציה בין מלצרית לבין מי שהסתבר שהוא הבעלים. המלצרית באה מלפנינו והוא מאחורינו ושאל "סליחה, אפשר לעזור לכם?" אולי התשובה הנכונה הייתה לומר "לא" ולצאת, אבל לתומי פתחתי ואמרתי "הזמנו מקום ל14:30 ו..." ונקטעתי כשהוא נזף בי "אבל יש מארחת בחוץ, נכון?!" אני לא נוטה לענות, אבל הפעם יצא לי: "מה יקרה אם תקשיב עד הסוף?" המלצרית הגיבה מהר ואמרה "אני, אני מקשיבה" והסברתי לה שחשבנו שבן משפחה יושב בפנים, הבנו שלא, ואנחנו בדיוק יוצאים כדי להמתין בתור.
בשלב זה אני הצעתי כבר לוותר וללכת למקום אחר. אולי אני מגזימה, אבל הנזיפה צרמה לי כ"כ שממש לא רציתי לאכול שם. אבל המשפחה התעקשה ש"הכל בסדר, הקדמנו, נחכה" .קשה לתאר לכם את הבלאגן שהולך מחוץ למסעדה: תור של משפחות שהזמינו מקום וטוענות שהן ממתינות כבר מעל חצי שעה (משפחה אחת טענה שהיא ממתינה כבר שעה). משהו מאד לא ברור הולך שם: כשהגענו נראה היה שבכלל לא הוזמן לנו שולחן, אלא הגענו ואז המארחת "רשמה" אותנו בתור.
סביב 14:45 הוכנסנו, לא לפני שכ3 דקות לפני המארחת אמרה לנו שהתפנה שולחן ואז הבעלים הגיע ואמר שהוא מכניס קודם משפחה אחרת שמחכה יותר זמן מאיתנו אע"פ שלא הזמינה שולחן. ניחא. נכנסנו, קיבלנו תפריטים. היינו חמישה והושיבו אותנו על 3 שולחנות מוצמדים של שניים. התלבטתי אם להציע שייקחו מאיתנו שולחן ושבמקום זה נשב על שני שולחנות מוצמדים כשמישהו יושב בראש השולחן, כי גם ככה בגלל הרעש היה קשה מאד לתקשר, אבל כבר פחדתי לדבר.
קיבלנו מלצרית מקסימה שלא דוברת עברית, הזמנו לקט של כל מיני מנות למרכז השולחן. תוך כדי שאנחנו מחכים למנות היה מאחורינו ריב של משפחה עם הבעלים של המקום. המשפחה טענה שהם הגיעו מתל אביב, הזמינו מקום, וחיכו המון זמן. הוא לא התנצל ובעיקר התווכח. כמה דקות אחרי זה הבעלים נעמד מעל השולחן שלנו יחד עם המארחת ואמר: "השולחן הזה (אנחנו) יושבים על 3 שולחנות. קחי מהם שולחן, שיישבו על שניים." אפילו לא נעשה ניסיון שלא נשמע את זה, זה נעשה ממש לידי. אמרתי למארחת "זה בסדר. אני אעבור לראש השולחן". היא נראתה נבוכה. אמרתי לה, "התכוונתי להציע לעשות את זה בכל מקרה."
היא אמרה "איזו מקסימה את, תודה" ואני עניתי "אבל היה נחמד אם זה לא היה קורה ככה מעל הראש שלנו." היא ענתה: "אני מצטערת, בכלל על כל מה שהיה איתכם היום אני מצטערת."
עניתי לה: "תקשיבי, זאת לא אשמתך. את היית בסדר (חוץ מפעם אחת שהיא צעקה על משפחה בחוץ שהתרגזו שהם מחכים הרבה זמן ואמרה להם "אבל את צועקת עליי ואני לא הכתובת לצעוק!" ובכן, זה לכאורה נכון. אבל עם מי אמורים לדבר כשאת היחידה שנמצאת בחוץ ומשפחות מחכות שם כבר שעה?) אבל איך שהוא מתנהג, איך שהוא מדבר לאנשים, זה פשוט לא נעים."
"הוא הבעלים," היא אמרה, "זה המקום שלו... מה אפשר לעשות?"
אני: "אני אגיד לך מה. פשוט יום אחד מישהו יכתוב עליכם ביקורת ממש קשה בגלל ההתנהלות הזאת וזה עלול לפגוע בכם. וזה חבל. אני באמת חושבת שזה מקום נחמד." היא אמרה תודה ובשקט אמרה "הלוואי שזה יעזור".
מאותו רגע הכל היה בסדר. השירות תקתק, האוכל נע בין טוב לטעים מאד, המשפחה שלי הייתה מאד מרוצה מהאוכל. לא ראיתי את החשבון אז לא יודעת כמה עלה. האוכל בארוחה הזאת כבר הרגיש זניח אל מול כל ההתנהלות המאד לא נעימה. התחושה שלי כשיצאנו משם הייתה שזה מסוג המקומות שאם אגיד לבעלים בסוף "אחרי היום אני לא אגיע לפה יותר" הוא יצביע מסביב ויצחק ויגיד "מה אכפת לי? ראית איך המקום מלא? אז אל תבואי!" כמובן שזאת רק השערה. אז אולי עדיף פשוט לא להגיד, כדי לא לחטוף עוד איזו הערה.
זהירות. זה הולך להיות ארוך.
לפני שנתיים כתבתי על ביקור הזוי בשישי בערב בפוקאצ'ה בר. המסקנה - אוכל בין סביר לטוב מאד, שירות הזוי. מאז למדתי שעדיף לא להתקרב לשם בסופי שבוע.
אלא שבני משפחתי בביקור הקודם בעיר (גם כן בסוף שבוע) כל כך נהנו בפוקאצ'ה שהם ביקשו שנאכל שם בשבת בצהריים. התקשרנו כשעה וחצי לפני לשאול אם יהיה מקום ואם אפשר להזמין שולחן. הוזמן לנו שולחן ל14:30 והעירו ש"ייתכן שתצטרכו להמתין כמה דקות". הקדמנו. אחד מבני המשפחה הגיע לפוקאצ'ה כבר ב14:00. אמרנו לו שאם מתאפשר, שיושיבו אותנו ואנחנו נגיע ממש תוך כמה דקות. ואכן ב14:10 כבר היינו שם. פילסתי את דרכי בין התור העצום של האנשים שעומדים מחוץ לדלת ואמרתי למארחת שאני חושבת שבן משפחתי כבר יושב בפנים. היא שאלה אם אני רוצה לבדוק, אמרתי שאשמח.
עשינו סיבוב במסעדה ולא ראינו אותו. התקשרנו, מסתבר שהוא היה ולא ראינו אותו. בסדר. באמת הקדמנו, באנו לצאת ואז נקלענו לסיטואציה בין מלצרית לבין מי שהסתבר שהוא הבעלים. המלצרית באה מלפנינו והוא מאחורינו ושאל "סליחה, אפשר לעזור לכם?" אולי התשובה הנכונה הייתה לומר "לא" ולצאת, אבל לתומי פתחתי ואמרתי "הזמנו מקום ל14:30 ו..." ונקטעתי כשהוא נזף בי "אבל יש מארחת בחוץ, נכון?!" אני לא נוטה לענות, אבל הפעם יצא לי: "מה יקרה אם תקשיב עד הסוף?" המלצרית הגיבה מהר ואמרה "אני, אני מקשיבה" והסברתי לה שחשבנו שבן משפחה יושב בפנים, הבנו שלא, ואנחנו בדיוק יוצאים כדי להמתין בתור.
בשלב זה אני הצעתי כבר לוותר וללכת למקום אחר. אולי אני מגזימה, אבל הנזיפה צרמה לי כ"כ שממש לא רציתי לאכול שם. אבל המשפחה התעקשה ש"הכל בסדר, הקדמנו, נחכה" .קשה לתאר לכם את הבלאגן שהולך מחוץ למסעדה: תור של משפחות שהזמינו מקום וטוענות שהן ממתינות כבר מעל חצי שעה (משפחה אחת טענה שהיא ממתינה כבר שעה). משהו מאד לא ברור הולך שם: כשהגענו נראה היה שבכלל לא הוזמן לנו שולחן, אלא הגענו ואז המארחת "רשמה" אותנו בתור.
סביב 14:45 הוכנסנו, לא לפני שכ3 דקות לפני המארחת אמרה לנו שהתפנה שולחן ואז הבעלים הגיע ואמר שהוא מכניס קודם משפחה אחרת שמחכה יותר זמן מאיתנו אע"פ שלא הזמינה שולחן. ניחא. נכנסנו, קיבלנו תפריטים. היינו חמישה והושיבו אותנו על 3 שולחנות מוצמדים של שניים. התלבטתי אם להציע שייקחו מאיתנו שולחן ושבמקום זה נשב על שני שולחנות מוצמדים כשמישהו יושב בראש השולחן, כי גם ככה בגלל הרעש היה קשה מאד לתקשר, אבל כבר פחדתי לדבר.
קיבלנו מלצרית מקסימה שלא דוברת עברית, הזמנו לקט של כל מיני מנות למרכז השולחן. תוך כדי שאנחנו מחכים למנות היה מאחורינו ריב של משפחה עם הבעלים של המקום. המשפחה טענה שהם הגיעו מתל אביב, הזמינו מקום, וחיכו המון זמן. הוא לא התנצל ובעיקר התווכח. כמה דקות אחרי זה הבעלים נעמד מעל השולחן שלנו יחד עם המארחת ואמר: "השולחן הזה (אנחנו) יושבים על 3 שולחנות. קחי מהם שולחן, שיישבו על שניים." אפילו לא נעשה ניסיון שלא נשמע את זה, זה נעשה ממש לידי. אמרתי למארחת "זה בסדר. אני אעבור לראש השולחן". היא נראתה נבוכה. אמרתי לה, "התכוונתי להציע לעשות את זה בכל מקרה."
היא אמרה "איזו מקסימה את, תודה" ואני עניתי "אבל היה נחמד אם זה לא היה קורה ככה מעל הראש שלנו." היא ענתה: "אני מצטערת, בכלל על כל מה שהיה איתכם היום אני מצטערת."
עניתי לה: "תקשיבי, זאת לא אשמתך. את היית בסדר (חוץ מפעם אחת שהיא צעקה על משפחה בחוץ שהתרגזו שהם מחכים הרבה זמן ואמרה להם "אבל את צועקת עליי ואני לא הכתובת לצעוק!" ובכן, זה לכאורה נכון. אבל עם מי אמורים לדבר כשאת היחידה שנמצאת בחוץ ומשפחות מחכות שם כבר שעה?) אבל איך שהוא מתנהג, איך שהוא מדבר לאנשים, זה פשוט לא נעים."
"הוא הבעלים," היא אמרה, "זה המקום שלו... מה אפשר לעשות?"
אני: "אני אגיד לך מה. פשוט יום אחד מישהו יכתוב עליכם ביקורת ממש קשה בגלל ההתנהלות הזאת וזה עלול לפגוע בכם. וזה חבל. אני באמת חושבת שזה מקום נחמד." היא אמרה תודה ובשקט אמרה "הלוואי שזה יעזור".
מאותו רגע הכל היה בסדר. השירות תקתק, האוכל נע בין טוב לטעים מאד, המשפחה שלי הייתה מאד מרוצה מהאוכל. לא ראיתי את החשבון אז לא יודעת כמה עלה. האוכל בארוחה הזאת כבר הרגיש זניח אל מול כל ההתנהלות המאד לא נעימה. התחושה שלי כשיצאנו משם הייתה שזה מסוג המקומות שאם אגיד לבעלים בסוף "אחרי היום אני לא אגיע לפה יותר" הוא יצביע מסביב ויצחק ויגיד "מה אכפת לי? ראית איך המקום מלא? אז אל תבואי!" כמובן שזאת רק השערה. אז אולי עדיף פשוט לא להגיד, כדי לא לחטוף עוד איזו הערה.
