פומו האיטלקית החדשה - חוב מלפני שבועיים-שלושה
פומו (Pomo)
בפומו הייתי לפני כשבועיים וחצי בארוחת ערב. להערכתי זה היה כשבועיים מפתיחת המסעדה. השף הוא בחור בשם שחר ברנע שלפי כתבות היח"צ הרבות ניהל מטבחים של מקומות ראויים כמו מיט-בר וקפה נואר והיה יועץ קולינרי של לא מעט מקומות. המקום מושקע ומעוצב, עם בר ומטבח פתוח שכולל בצדו גם טאבון איטלקי גדול. היינו שנייים ולהפתעתנו היה די מלא (אזור 20:30) למרות שמדובר במסעדה חדשה.
התמחור היה ברמה התל אביבית השגרתית. לא זוכר בדיוק כמה שילמנו על כל מנה. לא מצאתי תפריט שלהם בפייסבוק ואתר עדיין אין. אני נותן סדרי גודל.
לראשונות הזמנו 3 מנות שונות:
- דלעת צלויה בטאבון עם גבינת עזים, פיסטוקים ועוד. מנה טעימה וטובה. אולי הכי טובה בארוחה. עלתה 35-40 ש"ח.
- מיקס של שרימפס וקלמרי מטוגנים בבלילה עם איולי צ'ילי. 50 ומשהו ש"ח. איכות השרצים הפתיעה אותי לטובה (השרימפס הרגיש טרי). זו לא מנה מקורית במיוחד, אבל היא הייתה טעימה ומהנה.
- כרובית צלויה בטאבון עם יוגורט כבשים ועשבי תיבול לימוניים. גם כ-40 ש"ח. מנה נחמדה. די סטנדרטית אבל עשויה טוב.
הזמנו 2 מנות נוספות, האחת פסטה והשנייה פיצה. שתיהן לא הלהיבו.
- הפסטה: ניוקי ריקוטה ברוטב שמנת, דלעת, גבינת גורגונזולה ופיסטוקים (כ-70 שקלים). הניוקי היו מהז'אנר הנוקשה והנגיס (אותי זה ביאס). הרוטב היה טעים אבל אגרסיבי וכבד מדי לטעמי. אפשר למתן את הדומיננטיות של הגבינה.
- הפיצה: שכחתי את שמה. היה בה חציל קלוי, עגבניות שרי שרופות, גבינת עזים וצ'ילי. עלתה באזור 60 ש"ח. הבצק עצמו היה טוב. משהו מחויב המציאות כשיש טאבון כזה. התוספות עצמו מעט אכזבו והיו די משעממות ונטולות עוקץ. לא הרגיש כמו פיצה ששף אחראי עליה.
קינוח: הקינוחים כאן הם מבית היוצר של דודו אוטמזגין. הזמנו טארט לימון, קראמבל קקאו ופיסטוק, קרם לימון ומרנג שרוף. אזור 40 ש"ח. קינוח מאכזב. מעט מדי טארט וקרם לימון. הרבה מדי מרנג מתוק להחריד. קראמבל שלא מתאים כאן. השארנו את רובו בצלחת ולא חוייבנו עליו. אם זה מלמד על איכות הקינוחים, אולי עדיף שיתמקצעו ויכינו בעצמם 3-4 קינוחים איטלקיים פשוטים.
השירות היה טוב וקשוב ונראה שהמטבח תפקד היטב, למרות שאלה היו ימים ראשונים של פעילות.
בשורה התחתונה. מסעדה איטלקית מושקעת שניכר שמי שמנהל אותה הוא מקצוען. אני מניח שאיכות המנות תשתפר ותתייצב עם הזמן. נהננו מהמנות הראשונות. העיקריות היו סבירות פלוס. הקינוח רע. יש מקום לשיפור, אבל יש גם פוטנציאל טוב.
פומו (Pomo)
בפומו הייתי לפני כשבועיים וחצי בארוחת ערב. להערכתי זה היה כשבועיים מפתיחת המסעדה. השף הוא בחור בשם שחר ברנע שלפי כתבות היח"צ הרבות ניהל מטבחים של מקומות ראויים כמו מיט-בר וקפה נואר והיה יועץ קולינרי של לא מעט מקומות. המקום מושקע ומעוצב, עם בר ומטבח פתוח שכולל בצדו גם טאבון איטלקי גדול. היינו שנייים ולהפתעתנו היה די מלא (אזור 20:30) למרות שמדובר במסעדה חדשה.
התמחור היה ברמה התל אביבית השגרתית. לא זוכר בדיוק כמה שילמנו על כל מנה. לא מצאתי תפריט שלהם בפייסבוק ואתר עדיין אין. אני נותן סדרי גודל.
לראשונות הזמנו 3 מנות שונות:
- דלעת צלויה בטאבון עם גבינת עזים, פיסטוקים ועוד. מנה טעימה וטובה. אולי הכי טובה בארוחה. עלתה 35-40 ש"ח.
- מיקס של שרימפס וקלמרי מטוגנים בבלילה עם איולי צ'ילי. 50 ומשהו ש"ח. איכות השרצים הפתיעה אותי לטובה (השרימפס הרגיש טרי). זו לא מנה מקורית במיוחד, אבל היא הייתה טעימה ומהנה.
- כרובית צלויה בטאבון עם יוגורט כבשים ועשבי תיבול לימוניים. גם כ-40 ש"ח. מנה נחמדה. די סטנדרטית אבל עשויה טוב.
הזמנו 2 מנות נוספות, האחת פסטה והשנייה פיצה. שתיהן לא הלהיבו.
- הפסטה: ניוקי ריקוטה ברוטב שמנת, דלעת, גבינת גורגונזולה ופיסטוקים (כ-70 שקלים). הניוקי היו מהז'אנר הנוקשה והנגיס (אותי זה ביאס). הרוטב היה טעים אבל אגרסיבי וכבד מדי לטעמי. אפשר למתן את הדומיננטיות של הגבינה.
- הפיצה: שכחתי את שמה. היה בה חציל קלוי, עגבניות שרי שרופות, גבינת עזים וצ'ילי. עלתה באזור 60 ש"ח. הבצק עצמו היה טוב. משהו מחויב המציאות כשיש טאבון כזה. התוספות עצמו מעט אכזבו והיו די משעממות ונטולות עוקץ. לא הרגיש כמו פיצה ששף אחראי עליה.
קינוח: הקינוחים כאן הם מבית היוצר של דודו אוטמזגין. הזמנו טארט לימון, קראמבל קקאו ופיסטוק, קרם לימון ומרנג שרוף. אזור 40 ש"ח. קינוח מאכזב. מעט מדי טארט וקרם לימון. הרבה מדי מרנג מתוק להחריד. קראמבל שלא מתאים כאן. השארנו את רובו בצלחת ולא חוייבנו עליו. אם זה מלמד על איכות הקינוחים, אולי עדיף שיתמקצעו ויכינו בעצמם 3-4 קינוחים איטלקיים פשוטים.
השירות היה טוב וקשוב ונראה שהמטבח תפקד היטב, למרות שאלה היו ימים ראשונים של פעילות.
בשורה התחתונה. מסעדה איטלקית מושקעת שניכר שמי שמנהל אותה הוא מקצוען. אני מניח שאיכות המנות תשתפר ותתייצב עם הזמן. נהננו מהמנות הראשונות. העיקריות היו סבירות פלוס. הקינוח רע. יש מקום לשיפור, אבל יש גם פוטנציאל טוב.
