יום הולדת לאישה

[Gרר]

יום הולדת לאישה

 

[Gרר]

סיור בעכו

בבוקר הצטרפנו לסיור של הפורום בעכו. את הסיור ארגנה נורית פורן, שמעבירה סיורים קולינארים וסיורי שווקים בארץ ובעולם. את הסיור בעכו העביר יחד איתה אוסאמה דלאל, שהתגלה כאדם מקסים, עם ידע נרחב בהקשרים היסטורים ותרבותיים של עולם האוכל, והיה מרתק לשמוע אותו מדבר על אוכל מזווית שהיא פחות מוכרת לי וגם לראות אותו לא מסוגל להסביר על אופן הכנה של אוכל בלי לעשות את התנועות המדוייקות של ההכנה בידיים

פתחנו בחומוס אל עבד אבו חמיד, מסעדה של אישה עם סיפור חיים מיוחד, והשם עושה לה עוול כי היא לחלוטין לא חומוסיה. אמנם טעמנו שם גם חומוס, אבל מדובר על אוכל ביתי מהמטבח שאותו היא הכירה כשגדלה (אביה ז"ל היה מסעדן ותיק בעכו) ואנחנו זכינו לטעום מהגירסה שלה לארוחת בוקר (רמז: הכי לא ביצה-גבינה-סלט שיש) ועשה לנו חשק להגיע פעם גם לצהרים.

בדרך לשק עצרנו במאפיה של אבו עדנאן שכבר כמה עשורים מכין פיתות בטאבון ענקי (משהו כמו שני מטר עומק). תיקון קטן לחתולית - הפיתה הראשונה היתה ממרח פלפלים ולא עגבניות, והיא היתה לי הפחות מעניינת. השניה זעתר וסומאק - מעולה, עם חמיצות נחמדה. מסתבר שבתקופה שלא כל בית יכל להרשות לעצמו תנור, כל משפחה יכלה להגיע אליו עם toppings משלה והוא היה אופה להם את הפיתה שלהם... עולם אחר.

עוד בדרך לשוק ביקרנו בבית של בשלנית עכואית שהכינה עלי גפן שמתבשלים בשומן כבש. מדובר בעלי גפן דקים יותר מהמוכר, לא השמנמנים שמוכרים לנו מהמעדניות של לווינסקי. לא מזמן פגשתי כאלה דווקא במסעדה טבעונית ברמת החייל, רק שבטבעונית המילוי היה דביקי ברמות שדרשו גילוף שיניים אחרי הארוחה. כאן המילוי היה מושלם, וטעם הכבש בהחלט הורגש.

אבל ההיילייט לדעתי היה התבשיל השני שלה, סוג של רטטוי על בורגול. זה מסוג המאכלים שאי אפשר להבין מקריאה. זה חייבים לטעום. ההגדרה של שלם שגדול מסכום חלקיו זה בדיוק זה. סך הכל מה יש שם? קצת בורגול. ירקות מאודים. אבל כל מי שאכל מזה קיבל ליטוף בפה מהתבשיל. זה היה מנחם ומלטף ובאמת שקשה לי להסביר את זה במילים. לפני הסיור הבטחתי לעצמי לטעום מכל דבר קצת כדי לא להתמלא אבל מהרטטורגול הזה אכלתי צלחת שלמה והיה קשה להפסיק.

בשוק פתחנו בחנות תבלינים של מרוואן שהרביץ בנו את תורת התבלינים. מכל קופסה שהוא פתח השפריץ אחרי ריח של הדבר האמיתי. החל מהפלפל הכי פשוט ועד תערובות כמו בהרט, וכו'. איש קסום ומיוחד שקיבלנו ממנו הרבה טיפים.

ממש ממולו - כדורי הזהב של שמסייה. השיחוק שם היה לימון כבוש שהוא מוסיף למנה. פייר, די פחדתי מהלימון הזה. בדרך כלל לימון כבוש לא עושה לי טוב, במיוחד בסלטים שאני נתקל לא פעם במוקשים המרירים האלה ומקלל את מי שבמקום לזרוק את הקליפות לפח החליט להרוס לי את הסלט עם קליפות הלימון האלה, אבל אני חייב להודות שכאן - הלימון "עשה" את המנה.

המקום היחיד שהכרתי מבין המקומות של הסיור היה הממתקייה של קשאש, שבזמנו האישה גילתה לנו. בעיקרון אני לא איש של כנאפה, ובעיקר אני לא אוהב אוהב שמרטיבים אותה עם כל המי סוכר האלה. כבר בביקור שעשינו בזמנו אצל קשאש אהבתי את הכנאפה שלהם, והיא מסווגת אצלי כאחת הבודדות שאני ממש אוהב. הם לא מגזימים בהרטבה שלה והיא ממש מוצלחת.

כאן קיבלנו את הבונוס להכנס אל מאחרי הקלעים, ולראות איך מכינים את הכנאפה בשידור חי. האישה (ואני יודע שעוד כמה בדיור) לא חיבבו את ההגשה של הכנאפה בתוך בייגלה עם שומשום. לי זה דווקא היה נחמד, אם כי אני חייב להודות שזה משהו קצת אחר מההנאה שיש בכנאפה as is, כי בכל זאת הבייגלה והשומשום "דוחפים" את עצמם קצת באגרסיביות למנה. כיוון שמראש התכוננתי לכך שזה הולך להיות משהו קצת אחר, אהבתי את השילוב, אבל אין ספק שבביקור הבא בעכו אני אחזור לגירסה הרגילה בצלחת.

בחנות הדגים אוסאמה קצת איכזב על זה שלא הכין לנו את הסביצ'ה בעצמו, כנראה בגלל שהוא היה עסוק מדי בהתפרעות על הדגים... אבל לפחות קיבלנו את האוסאמה שואו, שעליו קראתי תמיד בדיווחים על "דלאל" שבה הוא יוצא לאורחים וממש מאכיל אותם, אז פה הוא האכיל אותנו בביצי סרטנים... זה היה... something else.

בחנות הממתקים של עלי כבר חישבתי את השעות שיש לי עד ארוחת הערב, אז כמעט ולא נגעתי, אבל לפי מה שראיתי המשתתפים האחרים רוקנו לו חצי דוכן, והכל אצלו נראה מעניין ובמחירים די מגוחכים.

חזרנו לקחת את התבלינים ומשם הביתה, לתת לבטן לנוח. מקווה שיהיו עוד סיורים כאלה כי זה היה ממש ממש כיף, ותמיד כיף להכיר עוד אנשים שהאוכל הוא עולמם.

תודה לחתולית על האירגון!

 

[Gרר]

גריג

בחשש מה הלכנו לארוחת ערב בגריג. חשש בעיקר בגלל שאחרי בוקר טעימות בעכו אי אפשר להגיד שבאנו קרועים מרעב... אבל בכל זאת לחגוג צריך.

זה היה הביקור הראשון שלנו בגריג. ישבנו על הבר, סביבו יש בערך עשרה מקומות.

בהתאם לתיאבון הזמנו שתי מנות.

הראשונה קפלטי שפונדרה. הצילום מעביר היטב את היופי העדין של המנה. גם הטעם לא אכזב. טעם השפונדרה הורגש היטב. הרוטב היה מצויין. כמו שאפשר לראות בתמונה קצת כרישה, קצת בצל, הכל מאוזן מאד, הוחזרה צלחת נקיה לחלוטין.

עם המנה הראשונה קיבלנו גם ערכת לחמים שכללה:

• לחם מחמצת מעלף, עם קרום שהתפצח בפה.
• לחמנית אנשובי, האישה פחות אהבה. אני מודה שהיא היתה קצת מוזרה אבל אני אהבתי.
• קרקר אצה וגריסיני סלק - שניהם נחמדים, אבל לא מעבר. הייתי מחליף אותם בקלות בעוד פרוסת לחם מחמצת
• ממרח סלק עם ג'ינג'ר כבוש - טעים מאד.
• איולי אצות - שבעיקר היה משלים טוב ללחמניית האנשובי.

המנה השניה שהזמנו - שקדי טלה ופירה בטטה. השקדים היו נפלאים. הפירה היה מושחת כמו שפירה אמור להיות. תודה לאלוהי החמאה ועוד מנה מהחלומות.

לקינוח הזמנו עוגה באסקית שהוגשה עם קצפת רוזמרין. העוגה מעדות הקראק פאי מבחינת המרקם, אבל טעם קצת אחר. מי שאוהב את הקראק פאי יאהב גם את הבאסקית. הקצפת רוזמרין היתה הפתעה נעימה מאד ונתנה את הקיק למנה.

השירות היה מהמקסימים שנתקלנו בו לאחרונה. לא זוכר את השם של הברמן ששירת אותנו אבל היה לו את השילוב המושלם בין אינפורמטיביות לבין נחמדות לא מעיקה. אין מה לעשות, יש אנשים שזה בא פשוט בא להם טבעי, ואם בארץ כמו באירופה מלצרות היתה מקצוע - זה הפרוטוטייפ שהיו צריכים לשאוף אליו.

יחד עם שתי כוסות יין (סביבות 45/50 לכוס, לא זוכר במדוייק) התפריט הגיע לקצת מעל 300 שקלים. סביר ביותר במונחים תל אביביים.

הנקודה היחידה שהייתי מעיר, זה תאורת המטבח החזקה שנשפכת לבר. זה הזכיר לי מאד את מאראבו, רק שמאראבו מסעדה גדולה יותר כך שהיה מרחק די גדול בין השולחנות לבין המטבח. כאן זה ממש מולך אור נגהות של פלורסצנט לבן מכה בך ממרחק אפס. אני מבין שצריך אור במטבח... אבל הייתי מדביק על הזכוכיות שם איזה פרספקס צהבהב או משהו כדי לעמעם את התאורה.

מעבר לנקודה הזו - ארוחה מושלמת, והיות ונגענו רק בקצה קצהו של התפריט (שגם ככה הבנו שמשתנה מפעם לפעם) בהחלט ובהחלט שנחזור.

 

[gastro101]

תודה על הדיווחים , אם הזכרת את מראבו

עברתי שם השבוע בדרך לקלואליס, נפתחה שם מסעדה כשרה, הסומליה בקלואליס סיפור שיש שם ארוחות עיסקיות ובערב הופך לבר. מהרחוב נראה מקום שוקק

הייתי בשוק בעכו לפני כחדש, נכנסתי לחנות התבלינים , המוכר היה שקוע בפתיחת צנצנת צנצנת ללקוחה , עמדתי 10 דקות , התעייפתי והלכתי

 

[Gרר]

בקשר לחנות התבלינים זה בדיוק החנות

שאם אתה "נופל" על המוכר כשהוא פנוי בשבילך, זכית באוצר, כי הוא יעבור איתך קופסה קופסה ולשמוע אותו משתפך על כל תבלין זה "עושה" את הביקור. מצד שני לכל מטבע יש שני צדדים, ואם נכנסת לחנות והוא בדיוק נפל על מישהו אחר... שווה לקחת מספר ולחזור אחרי עשר דקות בתקווה שהוא התפנה

זה הקטע שלו, וזה מקסים בעיניי, אבל אין ספק שזה לא החנות לקניה חפוזה.

 

[bob68]

על הדיוח

למרות שהם לא אוהבים את ההגדרה הזו, לדעתי גריג היא אחת ממסעדות ה- פיין דיינינג הבודדות והטובות שנותרו בתל אביב.

חשוב להדגיש שבשונה מרוב המסעדות בטח ברמה הזו, סלסלת הלחמים נתנת ללא חיוב וניתן לקבל מילוי חוזר מכל מרכיב שלה.
לחובבי היין , התפריט שלהם מכובד ומקצועי מאד.

שמח שנהניתם וכמובן

לאישתך.

 

[החתולית]

ז'רר, תכתוב יותר. בזכותך בוב בא לבקר

 

[Gרר]

תודה! טוב לדעת

בפעם הבאה, בהנחה שלא נגיע לשם עם בטן מפוצצת מסיור בעכו, אני אדע לבקש ריפיל של הלחם מחמצת

 

[erezavn]

אני באמת צריך לחזור לגריג..

בפעם האחרונה ישבתי בה לפני כשנה. זו אחת המסעדות הטובות היום בארץ.

 

[החתולית]

העיקר בטיים אאוט מגדירים אותה מסעדת קז'ואל

 

[erezavn]

ההגדרות של טיים אאוט לא ממש מביעות הבנה בחומר...

הם כבר מזמן על תקן כתבי יח"צ מבחינתי, וכזו גם כל התחרות של פרסי האוכל.

 

[Gרר]

הגדרות זה תמיד בעייתי

אבל קשה לי לחשוב על המקום כקז'ואל. זה יותר מסוג המקומות שאתה מגיע כדי להעביר בו ערב באיטיות ולא איזה מקום קז'ואל שמתאים למשהו קוויוקי על הדרך.

 

[החתולית]

זהו, נגמרו החגיגות?

אני חושבת שהן צריכות להימשך

&nbsp
כתבת כל כך יפה על הסיור שלנו, ותודה על התיקון לגבי הפיתות.
היות שהסיור הזה היה כל כך מוצלח, והיתה התעניינות בסיורים נוספים, אנסה לארגן כאלה.
&nbsp
חשבתי שתאהבו את סלסלת הלחמים והקרקרים של גריג שלטעמי היא נפלאה.

 

[אשתו של Gרר]

תם אבל לא נשלם!

חוגגת עוד השבוע עם חברה...לא הוחלט עדיין איפה- אבל נדווח בהמשך...

יש לך ד"ש חזרה מעידו- ודרישה לדעת מה הבאת לו מפריז

 

[החתולית]

נפגשתו עם זוגתו במקרה בבר יין בפריז

לכן הוא שאל.
&nbsp
לא נהנית מלחמניות האנשובי? אני מתה עליהן. אילו אפשר היה הייתי יושבת שם על על כוס יין וסלסלת הלחמים והקרקרים.

 

[אשתו של Gרר]

לא התחברתי...

היה לי טעם דגי מדיי שלא התחבר לי ללחם...
זה לא שהיה לי לא אכיל- פשוט לא היה מרגש..

 

[אשתו של Gרר]

אגב לחם..

אני בעד ממרחים שונים ומשונים..ומאוד אהבתי את ממרח הסלק והג'ינג'ר..אבל מבחינתי אין תחליף ללחם עם חמאה צהובה ורכה...

עד היום אני נזכרת בערגה בסלסלת המאפים של כתית...לחמניית אניס חמימה עם חמאה צהובה וטעימה...אין יותר טוב מזה!

 

[Gרר]

כנראה אף פעם לא שלחו אותך לבית ספר

עם לחם מרוח בממרח אנשובי

מי שעבר את המבחן הזה, מקבל טעם מאד נוסטלגי מהלחם הזה.

 

[Gרר]

מאד אהבתי את הסלסלה

פשוט הלחם מחמצת היה כל כך בולט שכל היתר החווירו לידו.
מזל שלא ידעתי שאפשר להזמין ריפיל אחרת הייתי משמין עוד 3 קילו רק מהלחם...

 

[החתולית]