bigdaddy1 החדש
New member
דיאנא: הקסם עוד שם
בעולם שבו מסעדות שף נסגרות בקצב מדאיג, משמח לגלות שוב שמגע ידי הזהב של דוחול עדיין ניכר באוכל של המסעדה הותיקה.
נצרת היא, ללא ספק, אחת הערים המקסימות בארץ. שילוב של כנסיות ומסגדים, שוק והרים, ובעיקר מבחר גדול של אוכל מעולה. לכן, בסיכומו של יום עצוב ומדכדך בנצרת עילית שכלל ניחום אבלים כמו גם תקר בגלגל באמצע הדרך (ותודה לחברת נתיבי ישראל שמלאכי השרת שלה, ובעיקר בחור בשם לי שי, הצילו אותנו מצרה גדולה), לא היה ספק שנאכל בנצרת. הבחירה הראשונה אמורה הייתה להיות אלרדא, מסעדה שאין כמוה בכל הארץ, ושראוייה גם ראוייה לביקורת ובהקדם, אלא שהמקום של דאהר זידאני סגור בימי ראשון, ולכן רצה הגורל והגענו אל הפנינה השנייה של העיר, דיאנא של דוחול ספאדי. בניגוד לאלרדא, ששם האוכל ערבי מודרני עם טוויסטים משוגעים שעובדים נפלא, בדיאנא מסורת זו מסורת. הסועד יודע בדיוק מה יקבל. מטבח גלילי כמו שצריך. השאלה רק אם כוחה עדיין במותניה.
שתי שותפותיי לארוחה ואני התקבלנו במאור פנים על ידי דוחול והצוות. מהיכרותי עם דיאנא היה גם ברור שלא נצליח לאכול יותר מדי אחרי הסלטים, ולכן התמקדנו בהם והזמנו רק עיקרית גדולה לשלושתנו. זה הספיק מעל ומעבר. את ערכת הסלטים חיזקנו בשתי הזמנות של קובה מטוגנת (30 שקל) ומסבחה עם גרגירי חומוס בחמאה (25).
התחילו הסלטים בקול תרועה רמה, היו שם חציל בטחינה, סלט טורקי, כרובית בטחינה, טאבולה, סלט גרגיר נחלים ובצל סגול, חומוס, כרובית בטחינה, כדורי פלאפל, טחינה עם פטרוזיליה, סלט גזר מבושל חריף, סלט תפו"א בלימון, חציל קלוי עם ירקות, סלט ירקות קצוץ דק, סלט עשבי תיבול, סלט אבוקדו, זיתים ופיתות. אם יש סלט שנשכח בטעות, עמו הסליחה. המון המון המון אוכל. הרבה יותר משהבטן האנושית יכולה להכיל. כל זה לא היה שווה אם היה מדובר בסלטים של מסעדה מזרחית ממוצעת. אז זהו, שממש לא. ממש ממש לא. כל הסלטים, ללא יוצא מן הכלל, היו טובים מאד לפחות ובדרך כלל גם למעלה משם. אם רוצים להיות קטנוניים אפשר לומר שהחומוס (כן, דווקא החומוס) ,החציל בטחינה והסלט הטורקי דייקו בשמינית טון פחות, אבל כאמור, זו כבר קטנוניות לשמה. טעימים במיוחד, כצפוי, היו סלטי הגרגיר והעשבים, כשגם סלט האבוקדו ותפוח האדמה החמצמץ והגזר הנהדר והחציל הקלוי והפלאפל הירקרק לא פיגרו אחריהם בהרבה. ערכה מצויינת, מהטובות מסוגה בארץ אם לא הטובה שבהן. טובה במקצת ומדוייקת יותר אפילו מהסלטים המוגשים בנגזרות אלבאבור למיניהן.
דיוק יוצא דופן בתיבול אולי למעט מקרה אחד או שניים, אחוז פגיעה גבוה, חמרי גלם הכי טובים שיש שהיד במטבח הבליטה לטובה בלי להגזים בחמיצות או בחריפות. גן עדן לטבעונים. עם הפלאפל, הטחינה הירקות והעשבים הם בשקט יכולים לסגור כאן ארוחה ב 45 שקל לראש. ייתכן שזו אפילו הארוחה הטבעונית הטובה בנמצא. כן. עד כדי כך.
ואם לא די, באה מנת הקובה המטוגנת והעלתה עוד שלב. אני חובב די קטן של החללית העשוייה סולת וממולאת בשר ומושלכת לשמן עמוק, אלא שכאן המעטפת הייתה דקה דיה, והמילוי, על בסיס בשר טלה איכותי, מתובל בעדינות בבהראט וקינמון, הטוב ביותר מסוגו שטעמתי בארץ ובכלל מימיי. שאפו למטבח ולסועדת המאושרת שהתעקשה על המנה.
אחרי כל זה הספיקה עיקרית מוגדלת שמורכבת בעצם משתי עיקריות: קבב טלה וצעלות טלה (95 כל אחת). מגש ענק מלא בשר ומג'דרה כמו גם אורז ותפוחי אדמה צלויים וירקות על האש הונח לפנינו. כאן הבשר מדבר בפני עצמו. הקבב, שנצלה אולי טיפ טיפונת יותר מדי, וקצת חבל על כך, היה עדיין טעים מאד אם כי לא מושלם. אי אפשר היה לטעות באיכות. זה היה מקסים. הבשר הכי טוב בארץ. שניה אחת פחות על הגריל וזה היה פרפקט. מנה גדולה של תשע קציצות, שגם בשארית כוחותינו לא יכולנו שלא לחסל. הצלעות, במידת מדיום, היו נהדרות ממש. אין כאן תיבול נועז או ניסיון להפריע. הפעם גם הצלייה מדוייקת יותר, ולכן נשאר רק להודות על חווייה שמתרחשת רק אחת לכמה נסיעות לצפון, אולי פעם בחצי שנה. מי שיכול להרשות לעצמו, שייסע לנצרת על בסיס קבוע. לו יכולתי, הייתי בהחלט עושה כך. ליד הבשר, אסור לשכוח, היו גם ירקות טובים ואורז, אבל בעיקר מנת המג'דרה, מסודרת כמין הר קטן, הטובה ביותר שאכלתי מזה הרבה זמן, עם שפע שמן זית, מתקתקות ונימוחות. הפתעה אמיתית.
בשלב הזה כבר היינו מפוצצים. הסלטים נארזו אחר כבוד, המסבחה עם החמאה, שהוזמנה בשל הסקרנות והגיעה בצלחת ענקית, נאכלה למחרת והייתה מצויינת. נשאר רק לא לפספס את הכנאפה (45 שקל) . הגיע עיגול קדאיף גדול ממולא גבינה פלוס שירת יומולדת שמח בערבית לכלת השמחה שנראתה המומה לחלוטין, ולא נדבר עכשיו על פוליטיקה. הכנאפה, בכל מקרה, לא התעלתה לרמת שאר אגפי הארוחה. הסירופ אמנם נמזג במתינות, אבל חלק מהגבינה לא הספיק להתרכך ונשאר בלתי ידידותי כלפי הסועדים. לא נורא. גם עם הפקשוש הקטן הזה אפשר לחיות כשכל מה שלפניו נע בין טוב מאד לפנטסטי.
455 שקל עלתה ארוחת המלכים הזו. זול ממש זה לא אבל בהתחשב בתמורה גם בוודאי לא יקר. דיאנא, כמה אופטימי לסכם, הייתה ונשארה אחד המקומות היותר שווים לעצירה אחרי טיול בצפון. החיבוק של דוחול, פיזית וקולינארית, שווה המון. אם אתם באיזור, אל תהססו אפילו לרגע. תמסרו גם ד"ש. גם אנחנו נחזור, מן הסתם, לעוד סבב של כמות בלתי נתפסת של האוכל הגלילי הכי טוב בישראל.
בעולם שבו מסעדות שף נסגרות בקצב מדאיג, משמח לגלות שוב שמגע ידי הזהב של דוחול עדיין ניכר באוכל של המסעדה הותיקה.
נצרת היא, ללא ספק, אחת הערים המקסימות בארץ. שילוב של כנסיות ומסגדים, שוק והרים, ובעיקר מבחר גדול של אוכל מעולה. לכן, בסיכומו של יום עצוב ומדכדך בנצרת עילית שכלל ניחום אבלים כמו גם תקר בגלגל באמצע הדרך (ותודה לחברת נתיבי ישראל שמלאכי השרת שלה, ובעיקר בחור בשם לי שי, הצילו אותנו מצרה גדולה), לא היה ספק שנאכל בנצרת. הבחירה הראשונה אמורה הייתה להיות אלרדא, מסעדה שאין כמוה בכל הארץ, ושראוייה גם ראוייה לביקורת ובהקדם, אלא שהמקום של דאהר זידאני סגור בימי ראשון, ולכן רצה הגורל והגענו אל הפנינה השנייה של העיר, דיאנא של דוחול ספאדי. בניגוד לאלרדא, ששם האוכל ערבי מודרני עם טוויסטים משוגעים שעובדים נפלא, בדיאנא מסורת זו מסורת. הסועד יודע בדיוק מה יקבל. מטבח גלילי כמו שצריך. השאלה רק אם כוחה עדיין במותניה.
שתי שותפותיי לארוחה ואני התקבלנו במאור פנים על ידי דוחול והצוות. מהיכרותי עם דיאנא היה גם ברור שלא נצליח לאכול יותר מדי אחרי הסלטים, ולכן התמקדנו בהם והזמנו רק עיקרית גדולה לשלושתנו. זה הספיק מעל ומעבר. את ערכת הסלטים חיזקנו בשתי הזמנות של קובה מטוגנת (30 שקל) ומסבחה עם גרגירי חומוס בחמאה (25).
התחילו הסלטים בקול תרועה רמה, היו שם חציל בטחינה, סלט טורקי, כרובית בטחינה, טאבולה, סלט גרגיר נחלים ובצל סגול, חומוס, כרובית בטחינה, כדורי פלאפל, טחינה עם פטרוזיליה, סלט גזר מבושל חריף, סלט תפו"א בלימון, חציל קלוי עם ירקות, סלט ירקות קצוץ דק, סלט עשבי תיבול, סלט אבוקדו, זיתים ופיתות. אם יש סלט שנשכח בטעות, עמו הסליחה. המון המון המון אוכל. הרבה יותר משהבטן האנושית יכולה להכיל. כל זה לא היה שווה אם היה מדובר בסלטים של מסעדה מזרחית ממוצעת. אז זהו, שממש לא. ממש ממש לא. כל הסלטים, ללא יוצא מן הכלל, היו טובים מאד לפחות ובדרך כלל גם למעלה משם. אם רוצים להיות קטנוניים אפשר לומר שהחומוס (כן, דווקא החומוס) ,החציל בטחינה והסלט הטורקי דייקו בשמינית טון פחות, אבל כאמור, זו כבר קטנוניות לשמה. טעימים במיוחד, כצפוי, היו סלטי הגרגיר והעשבים, כשגם סלט האבוקדו ותפוח האדמה החמצמץ והגזר הנהדר והחציל הקלוי והפלאפל הירקרק לא פיגרו אחריהם בהרבה. ערכה מצויינת, מהטובות מסוגה בארץ אם לא הטובה שבהן. טובה במקצת ומדוייקת יותר אפילו מהסלטים המוגשים בנגזרות אלבאבור למיניהן.
דיוק יוצא דופן בתיבול אולי למעט מקרה אחד או שניים, אחוז פגיעה גבוה, חמרי גלם הכי טובים שיש שהיד במטבח הבליטה לטובה בלי להגזים בחמיצות או בחריפות. גן עדן לטבעונים. עם הפלאפל, הטחינה הירקות והעשבים הם בשקט יכולים לסגור כאן ארוחה ב 45 שקל לראש. ייתכן שזו אפילו הארוחה הטבעונית הטובה בנמצא. כן. עד כדי כך.
ואם לא די, באה מנת הקובה המטוגנת והעלתה עוד שלב. אני חובב די קטן של החללית העשוייה סולת וממולאת בשר ומושלכת לשמן עמוק, אלא שכאן המעטפת הייתה דקה דיה, והמילוי, על בסיס בשר טלה איכותי, מתובל בעדינות בבהראט וקינמון, הטוב ביותר מסוגו שטעמתי בארץ ובכלל מימיי. שאפו למטבח ולסועדת המאושרת שהתעקשה על המנה.
אחרי כל זה הספיקה עיקרית מוגדלת שמורכבת בעצם משתי עיקריות: קבב טלה וצעלות טלה (95 כל אחת). מגש ענק מלא בשר ומג'דרה כמו גם אורז ותפוחי אדמה צלויים וירקות על האש הונח לפנינו. כאן הבשר מדבר בפני עצמו. הקבב, שנצלה אולי טיפ טיפונת יותר מדי, וקצת חבל על כך, היה עדיין טעים מאד אם כי לא מושלם. אי אפשר היה לטעות באיכות. זה היה מקסים. הבשר הכי טוב בארץ. שניה אחת פחות על הגריל וזה היה פרפקט. מנה גדולה של תשע קציצות, שגם בשארית כוחותינו לא יכולנו שלא לחסל. הצלעות, במידת מדיום, היו נהדרות ממש. אין כאן תיבול נועז או ניסיון להפריע. הפעם גם הצלייה מדוייקת יותר, ולכן נשאר רק להודות על חווייה שמתרחשת רק אחת לכמה נסיעות לצפון, אולי פעם בחצי שנה. מי שיכול להרשות לעצמו, שייסע לנצרת על בסיס קבוע. לו יכולתי, הייתי בהחלט עושה כך. ליד הבשר, אסור לשכוח, היו גם ירקות טובים ואורז, אבל בעיקר מנת המג'דרה, מסודרת כמין הר קטן, הטובה ביותר שאכלתי מזה הרבה זמן, עם שפע שמן זית, מתקתקות ונימוחות. הפתעה אמיתית.
בשלב הזה כבר היינו מפוצצים. הסלטים נארזו אחר כבוד, המסבחה עם החמאה, שהוזמנה בשל הסקרנות והגיעה בצלחת ענקית, נאכלה למחרת והייתה מצויינת. נשאר רק לא לפספס את הכנאפה (45 שקל) . הגיע עיגול קדאיף גדול ממולא גבינה פלוס שירת יומולדת שמח בערבית לכלת השמחה שנראתה המומה לחלוטין, ולא נדבר עכשיו על פוליטיקה. הכנאפה, בכל מקרה, לא התעלתה לרמת שאר אגפי הארוחה. הסירופ אמנם נמזג במתינות, אבל חלק מהגבינה לא הספיק להתרכך ונשאר בלתי ידידותי כלפי הסועדים. לא נורא. גם עם הפקשוש הקטן הזה אפשר לחיות כשכל מה שלפניו נע בין טוב מאד לפנטסטי.
455 שקל עלתה ארוחת המלכים הזו. זול ממש זה לא אבל בהתחשב בתמורה גם בוודאי לא יקר. דיאנא, כמה אופטימי לסכם, הייתה ונשארה אחד המקומות היותר שווים לעצירה אחרי טיול בצפון. החיבוק של דוחול, פיזית וקולינארית, שווה המון. אם אתם באיזור, אל תהססו אפילו לרגע. תמסרו גם ד"ש. גם אנחנו נחזור, מן הסתם, לעוד סבב של כמות בלתי נתפסת של האוכל הגלילי הכי טוב בישראל.
