פונדק ורדה בצומת מסמיה ויקב מרקוס.
בדרך למשחק כדורגל בקרית גת (0:0 אחרי משחק גרוע ב- 37 מעלות), עצרנו בפונדק ורדה בצומת מסמיה העצוב. שטח ענק, שיכול היה להיות בית לפונדקי דרכים, ובמקום זה הוא חצי נטוש).
 
המסעדה היתה די ריקה. 2 שולחנות הזמינו מנות בבאגט או בפיתה, ושולחן אחד היה של בני משפחת בעלות או עובדות המסעדה. יש במקום אוכל מוכן לקחת הביתה.
התפריט מציע מרקים (שעועית, ירקות, תימני ורגל), חומוס בתצורות שונות, שקשוקה, ומנות בשריות שמגיעות עם 2 תוספות.
 
הזמנתי מנת ריאות ולצידה אורז וירקות מבושלים. הריאות ברוטב שתובל בהרבה חווייג', היו צמיגיות, מלוחות מדי ועם טעם לוואי של אבקת מרק. הרוטב היה כמו בוץ חווייג' דליל.
המנה לא הזכירה בשום צורה את הריאות שסבתי ואבי היו מכינים עם רוטב של עגבניות וכוזברה.
התוספת היתה צלוחית אורז לבן ועליה 3-4 חתיכות של ירקות שבושלו למוות. גם להם היה טעם של אבקת מרק.
בשקשוקה שמולי, הביצים היו קשות ואפורות מרוב בישול. החומוס לא נראה לי טוב במיוחד, אבל לא שמעתי טענות.
 
עם 4 בקבוקי שתיה, שילמנו משהו כמו 120-130 ש"ח.
 
החברים דיברו על העצירות בפונדק ורדה כשהיו בצבא ובמילואים, ואני לא הבנתי את ההמלצות של הדוד שלי על המקום. לא שחשבתי שנאכל שם ארוחה משובחת, אבל ציפיתי לאוכל פשוט וטוב.
 
בערב בבית, ארוחה פשוטה ומצויינת של פרוסות נתח קצבים על מחבת לוהטת ולצידם סלט עגבניות שרי מצויינות, עם שמן זית וכוזברה. לצידם סוביניון בלאן 2017 של יקב כישור - יין מצויין, ארומטי ורענן, עם חומציות נהדרת.
 
בשבת קפצתי ליקב מרקוס שלא רחוק ממני. טעמתי פטיט ורדו שעדיין נמצא במיכל נירוסטה, לפני מעבר לחבית, ויש למה לצפות.
 
קברנה פרנק 2012 היה גם הוא מצויין. יין קליל יחסית, מתובל ומפולפל משהו כצפוי מקברנה פרנק. קניתי לי בקבוק.
