שאלה מצויינת!
האמת היא שמעולם לא נמשכתי לחקור את הנושא.
הייתי מסובכת רצח עם האוננות שלי בתור ילדה - הייתי בטוחה שאני עושה משהו איום ונורא ושאני היחידה בעולם שעושה אותו.
התביישתי, הרגשתי אשמה, הלקיתי את עצמי וזה מאוד חיבל לי בחיים.
הייתי בטוחה שזה יהיה סודי השמור ביותר, משהו שאקח איתי לקבר.
ואז, יום אחד, בזמן שכבר הייתי עמוק בלימודי מגדר - תחום שמאוד מאוד נשים לשאול שאלות, לשבור מוסכמות ולהרגיש טוב עם עצמן -
פתאום חברה זרקה את המילה לחלל האוויר ואמרה שכשהיא לחוצה היא או אוכלת, או ישנה או מאוננת או מדברת בטלפון.
הייתי בהלם מהפשטות שבה היא העלתה את המילה על דל שפתיה בשיחת חולין - ואז הבנתי שיש בעיה. יש נושא שאני לא מעיזה לדבר עליו ולא חושבת שהוא ראוי לדיבור - אבל אני כן מסובכת איתו וסובלת ממנו.
בגלל שאני יצור סקרן, התחלתי לדבר על זה, לאט לאט (אחרי שראיתי שהשמיים לא נופלים) ופתאום נגלה בפניי עולם שלם של חוויות ורגשות שלא ידעתי שיש לי שותפות להם. פנטזיות, טכניקות, אוננות בתוך קשר זוגי, אוננות שלא מתוך חשק מיני ועוד ועוד ועוד.
זה היה לא רק מרתק אלא גם משחרר - והבנתי ששם טמון הפתרון - בדיבור פתוח ומעצים על הנושא. אז קפצתי למים ומאז שאני שוחה