ההבדל העקרוני והמהותי נוגע לעולמנו הממשי, האנושי
כי טענות על קיום או אי קיום בורא לעולם, שמנהל אותו או לא מנהל אותו, או כל רעיון יפה אחר, הן טענות מופשטות לחלוטין, ואפשר אם רוצים לתייג כל דיעה וכל רעיון כזה בכל שם יפה שבוחרים, כל עוד אין לטענות האלו השלכות מעשיות, אינן אלא רעיונות יפים ותו לא.
כפי שהגדרתי את השקפתי בענין [הודות לוויקי כמובן], אני אפאתיסט: שאלת קיום אל כזה אולי מעניינת [אולי אפילו מאוד] בדיון תאורטי על העולם, אבל בכל הנוגע לעולמנו האנושי, נעלה מכל ספק סביר שאינו רלוונטי ולכן אחת היא לי.
ונניח שקיים אל כזה, לו רצה כך או אחרת, היה מתקיים כך או אחרת ללא רצוננו כלל, האפשרות שלא רק שהוא קיים, אלא גם נתן לנו אפשרות להמרות את רצונו [או בכלל להעלות בדעתנו אפשרות כזו, כי גם דעתנו היא רצונו] ואז לכעוס ולהעניש אותנו על כך, לא רק שלא עולה בקנה אחד עם רעיון האלוהות עצמו, אלא גם באופן יותר מדי חשוד משתלבת כל כך יפה בחולשות האנוש של מי שמדמיין זאת. אלא אם הוא רשע אינסופי, ואף אז אין זה מעניין כלל - כי אין לאן לברוח ממילא, זה הוא רצונו וזהו.
