"חלון ההזדמנויות נסגר" האומנם?

"חלון ההזדמנויות נסגר" האומנם?

זה משפט שהורים אחרי אבחון טרי שומעים מאנשי מקצוע, אם לא תמהר לטפל בילדך חלון ההזדמנויות יסגר,
אני דווקא למדתי מניסיון משהו אחר לגמרי שמדובר בילדים על הספקטרום חלון ההזדמנויות רק נפתח ככל שהגיל עולה,
מה דעתכם?
 

dina199

New member
זאת הדעה שלי גם
.

ותמיד מעניינן אותי שאותו 'חלון הזדמנויות' לא מטריד את אנשי המקצוע כל זמן שאנשים עומדים אצלם בתורים ארוכים.
רק מרגע האיבחון זה פתאטום נעשה 'חלון הזדמנויות' דחוף והיסטרי שמחייב טיפול מיידי וכמה שיותר אינטנסיבי.
לפחות אחרי שנה שנתיים רוב ההורים נרגעים (אנשי מקצוע לא
)
 

גור42

New member
זה אולי "ידוע", אבל זה לא תקף לאוטיסטים

בכלל, כל כרונולוגיית ההתפתחות המקובלת לא תקפה לאוטיסטים. לא סתם קוראים לזה "שונות נוירולוגית", את יודעת...
 

arana1

New member
להיות בן אדם זה גם להיות שונה

אצל בני אדם יש מגוון גדול יותר מאשר אצל מינים אחרים

האפשרות לשונות , להתפתחויות בכיוונים ובקצבים ובצורות שונות ומשונות היא מאפיין אנושי

נכון שבגילאים צעירים להמון דברים יש יכולת להשפיע בצורה הרבה יותר עמוקה
אבל זו בדיוק הסכנה שבטיפולים
שהם תופשים ילדים בשלבים מאוד רכים ולא בשלים ותוקעים אותם לתבניות שמפרות בצורה שאין בוטה מהם את מה שכל כך מהותי לזהותם ולסיכוי הישרדותם

חוץ מזה שאוטיסטים באמת לומדים כל החיים וכל הזמן כי אצלם ידע זה לא רק כלי לשיפור המעמד הוא המצב הכלכלי אלא משהו שהוא הרבה יותר מהותי לזהות
וזה בדיוק מה שהטיפולים דופקים
בין היתר
 

dina199

New member
מה שמוכיח ש'אנשים', 'רצף כרונולוגי'

ו'שכבת גיל' לא מחוייבים להיות תלוי אחד בשני.
אדם נשאר אדם גם היא הו יודע גיאורפיה לבד בגיל 5 בלי שמישהו לימד אותו רשמית, וגם אם הוא לא יודע לשרוך שרוכים בגיל 16
ומישהו כן מלמד אותו רשמת ומצליח (כשאותו לימוד רשמי לגבי שרוכים נכשל בגיל 11 )
 

Navva

New member
הבשלות לקלוט, להבין ולהפנים מתפתחת עם הגיל

לא צריך לפתם בטיפולין ולא צריך להזניח.

אני אמא "קמתתנית בטיםולים". מהר הבנתי שמה שהילד לא בשל לקלוט הוא לא יקלוט.

למל בגיל שנתיים וחצי -שלוש בני טופל אצל קלינאית. לפני כמעט עשר שנים, האבחון היה ארוך וקפדני, הגענו אליה עם ילד מג'ברש ועם הגדרה עכוב בדיבור ו"חשש לPDD". היא טענה לאחר מס' פגישות שהיא לא מלמדת אותו לדבר כי כשיבין שצריך לדבר הוא יעשה זאת לפי כל אבני הדרך. וכך הכן היה.

מיומניות מוטוריות נדרשת הבשלה פיזיולוגית ונכונות לביצוע. גם פה ראיתי שזה מה שקרה. בגלל האחור ברצון לצייר, הכתיבה המוטוטרית (להבדיל מכתיב/איות) נרכשה באיות. בגן חובה, כיתתה א' וב' בני קיבל טיפולים אצל מרפאות בעיסוק שלאחר 8-9 טיפולים שלחו אותו לדרכו. כי פה בגיל בוגר יותר הטיפול היה עיניני וממוקד.

באופן כללי מדובר בהתמודדות יומיומית לכל החיים. לפעמים ההתערבות הנדרשת היא מינימלית, לפעמים נדרש שת"פ של מחנכת, פסיכולוג, מורת שילוב ועוד בעלי מקצוע, שמי שמתאם בינם זו אני.

צריך להסביר שצריך לטפל בתחילת הדרך, אבל אין ניסים ונפלאות, לא ניתן להקדים את המאוחר, אין קיצורי דרך. העיקר זה מסע לכל החיים, וצריך לא לבזבז את כל המשאבים הנפשיים והכלכליים בתחילת הדרך, אלא לדעת מתי צריך יותר מתי פחות. וגלזכור שהפסקות בטיפול הן חלק ממנו, זמן להתמאה והפנמה.
 

גור42

New member
זה לא קשור דווקא לגיל, אלא לקצב שבו מתקדמים.

בתחומים מסויימים, אוטיסטים זקוקים לספייס ולזמן כדי לספוג ולהפנים את הדברים שהם לומדים. אנחנו קצת כמו האלפים (elves) של טולקין - בעלי ילדות ארוכה, שמתאימה לנו התקדמות איטית ומדודה ונינוחה, ואנחנו לא אוהבים להשאיר שום קצה לא סגור.

מצד שני, בתחומים אחרים, עשוי לקרות ההיפך. אוטיסט עשוי לעשות סוויץ מחשבתי בשנייה אחת, מהסוג שנראה כלחלוטין בלתי-אפשרי עבור אדם נורמלי. בתחומים מסויימים (כל אינדיווידואל והתחומים שלו) אנחנו מסוגלים ללמוד דברים בקצב כמעט "על-אנושי".

בקיצור, כשזה מגיעה לתהליכי למידה והפנמה, הקיום האוטיסטי הופך את כל החוכמות המקובלות על ראשן. והקטע הזה של "יש חלון הזדמנויות שנסגר בגיל הגן" זה רק דוגמא קטנה אחת לבלבול מהסוג הזה.
 

randy1982

New member
את מתכוונת להתקדמות גדולה בגיל

הבית ספר לעומת גיל הגן?
גם אני רואה את זה אצל בני.
אבל אני דווקא מייחסת את זה לטיפול שהוא קיבל
בחלון הזדמנויות.
ההתקדמות שלו היום היא ההשלכה של הטיפול בגיל קטן, לדעתי.
אני מדברת כמובן על גן תקשורת בגישה הרגשית.
 
אצל לא מטופלים

אני מתכוונת אפילו על להתחיל להבין את העולם בגיל18-20 בתהליך איטי שלוקח עשרות שנים
 

גור42

New member
את יודעת, זה היה נחמד אם היתה עוד אופציה...

למה זה תמיד בחירה בין "טיפול" (כאילו שמדובר במחלה או פגם) לבין ללמוד הכל לבד בדרך קשה? למה כל אוטיסט שמעוניין בטיפה כבוד אנושי חייב להמציא מחדש את הגלגל, ולא רק פעם אחת אלא אלף פעמים?

מה שאוטיסטים צריכים זו הדרכה ולא "טיפול". הבעיה היא שאלה שמכנים את עצמם "מומחים" לא מסוגלים לכך (וגם לא נראה לי שהם ממש רוצים, כי כל מה שיש להם בראש זה "לתקן")
 
פשוט ככה זה היה אצלי

ויש דברים שאם היו מלמדים אותי בגיל צעיר במקום לנזוף בי
היה לי הרבה יותר פשוט.
והילדים שלי-אני דואגת שילמדו.
לא כדי "לתקן" אותם אלה כדי להקל עליהם-הם רוצים להיות מקובלים ומעורבים בחברה.
 
לדעתי מדובר על מקרים שבהם הילד מאוד

מאוד מנותק (או נתפס ככזה ע"י הסביבה).
ואז אם מתערבים מאוד באינטנסיביות - טיפולים מסביב לשעון, מכריחים אותו להיות בקשר באמצעים שונים וכדומה - אז "מחזירים" אותו בחזרה.
אין לי מושג ולא התעמקתי אם זה באמת עוזר ואיך היה נראה המצב אחרת.

מה שכן, ברור שכלים והרגלים שנרכשים בגיל צעיר, מוטמעים בצורה יותר עמוקה ואינסטינקטיבית בהמשך הדרך, בדיוק כמו אצל נ"טים.
האם צריך להיות היסטריים ולרוץ לכל הכיוונים בו זמנית אחרי שמאבחנים את הילד?
כנראה שלא.
 

dina199

New member
נראה לי כמו מתכון לפתח הפרעה נפשית.

ייתכן לא במיידי. במיידי יש 'יעדים שהושגו'.
אלא אחרי כמה שנים.
 
אני חושבת שלפעמים כן צריך "התערבות במשבר"

עד כמה שאני רואה, הרבה פעוטות אוטיסטים נוטים לעבור משבר רגשי-התפתחותי כזה איפשהו בין גיל שנה לשלוש, וזה השלב שבו הם מגיעים לאבחון בדרך כלל (אם בכלל). לפעמים זה משהו קל, ולפעמים קיצוני ממש.

אם ללכת עם ההסבר של המאמר שהיה כאן לא מזמן, הגדילה וההתפתחות המואצת שלהם, לפני שהבשילו מנגנוני הגנה מספקים (ולרוב בלי הבנה מספיקה מהסביבה) מביאים להצפה בלתי נסבלת, ולהפעלה של התנתקות גסה ומאסיבית מדי כהגנה. הפעוט מגן על עצמו רגשית, אבל יש לזה מחיר גבוה אחר כך, בפרט שזה קורה תוך כדי שלב קריטי בהתפתחות וזה יכול להימשך ולהימשך... וזו גם מצוקה נוראית, אני מניחה


אז בשלב הזה, אם מתחילים בהתערבות אינטנסיבית לפרק זמן מסוים, כלומר מתמקדים מאוד בפעוט ומשקיעים בו מחשבה ואנרגיות ומוצאים את הדרך להתחבר אליו מחדש, לתמוך בו רגשית ולעזור לו לבנות קצת כלים להתמודד עם מה שהוא חווה, זה יכול לאפשר לו לצאת מהמשבר ולעלות מחדש על מסלול של התפתחות.
התפתחות זה תהליך פנימי, אבל לפעמים כן צריך איזושהי התערבות מדויקת מבחוץ כדי להתגבר על איזה מכשול.

אני חושבת שבגלל זה הרבה פעמים מדווחים שהתערבות אינטנסיבית עוזרת.
אבל זה צריך להיעשות בצורה מושכלת ומדודה, ועם חשיבה אחרת ממה שיש עכשיו... ועם מודעות למחירים.
 

arana1

New member
המשבר הוא תוצאה של התנגשות עם הסביבה

הפעוט לא מצליח לבנות לעצמו כלים להתמודדות עם אינטנסיביות החוויה שלו כי במקביל הוא חי סביבה שמצפה ממנו לתגובות ותנועות וביטוי עצמי שסותרות לחלוטין את צורת ומהות הכלים שהוא צריך על מנת להסדיר את עולמו הפנימי

המשבר הוא לא תוצאה של האוטיזם
אלא תוצאה של התנגשות בינו לבין ציפיות הסביבה
וכיוון שהוא מתרחש בגיל כה צעיר
לא מעט אוטיסטים נתקעים בתבנית המשברית הזאת לעד
נקרעים בין הקול הפנימי שלהם לדרישות החיצוניות
שהולכות ומקצינות ככל שהאדם מנסה להתקרב לעצמו
 

arana1

New member
למעשה, יכול להיות שהחוויה אינה אינטנסיבית כלל

והיא נחווית ככזאת רק בגלל ההתנגשות הערכית, הקוגנטיבית, הרגשית בין הילד לבין סביבתו הקרובה

זה תמיד מזכיר לי את העקרון שלפיו בנויים סרטי מתח,
כי המתח האינטנסיבי נובע מתחרות שדוחסת את המרחב עד להתפקע
זאת אומרת
יש הבדל בין להגיע לטלפון בשביל לשוחח עם חברה
לבין להגיע אליו בזמן שרוצח מנסה לשבור את דלת חדר השינה שלך
מה שמחולל את אינטנסיביות החוויה ומחדד אותה, דוחס אותה, זה ההתחרות על הזמן כמשאב המצטמצם כתוצאה מדרישות מנוגדות,מי יגיע קודם, הרוצח הוא השוטר

במציאות שפויה,החוויה האוטיסטית יכולה להיות מאוד מאוד עמוקה ומאוד מאוד רחבה אבל שלבה וניתנת בקלות להכלה ואף לתפישה בלתי רגילה ומאוד יצירתית של הקשר בין הפרטים הכי קטנים לתמונה הכי גדולה
שזה גם הגביע הקדוש של המדע
ובכלל
אבל מול הנורמה האוטיסט מוצא את עצמו כל הזמן במרדף חסר סיכוי אחר זמנו השאול, הלא לגיטימי, הלא שווה,הבלתי נראה... מול אנשים המפגינים בטחון אין סופי באיוולתם
 
למעלה