סריקת רנטגן

[חולמת שאיפות]

סריקת רנטגן

במצב שבו אתן עוברות לאורך מספר שניות ארוכות וצורמות "סריקת רנטגן" (הפנים, החזה, הבטן ולבסוף הרגליים) ע"י גבר זר ברחוב/ בחנות וכד'.
איך הייתן מגיבות באותן שניות?
הייתן אומרות משהו לעברו, מה הייתן אומרות?

 

[רסק לבבות]

וואו, כמה שאת צודקת

מי שסורק או מביט בך, כאילו הוא חיה שמביטה בטרף שלה- כך הוא גורם לך להרגיש כמו טרף.
&nbsp
הדבר נורא ואיום, ורק אוסיף שבאופן אישי- אני חרדה מזה ביומיום.

 

[רסק לבבות]

אגב,

מזכיר לי הודעה של מישהי מלפני שלוש שנים כאן, שימי לב לתגובות:
&nbsp
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?ForumId=68&MessageId=161516726

 

[חולמת שאיפות]

היי, תודה על התגובות

אקרא את הפוסט בהפנייה.

 

[רסק לבבות]

בשמחה רבה יקירתי- ואגיב כעת גם לשאלתך

לעתים קרובות מאוד אני מוציאה מילה שתיים לעברו -או לא לעברו של הזר, זועפת או נותנת מבט רצח. לצערי נוסף על זה גם מונעת מעצמי חופש כדי לא להיקלע למצבים. זו שגרה יומיומית שחוזרת על עצמה ומאוד מתסכלת, כי שום דבר לא משתנה.
&nbsp

 

[catchet]

מוכר לגמרי

האמת שאחת לכמה זמן יוצא לנו לדון בנושא הזה כאן בפורום. מסתבר שהעניין הזה מטריד יותר ממה שנהוג לחשוב. פעם כשהייתי משתפת חברות או את אחותי, מייד היו אומרות לי שאני רגישה מדי ושפשוט צריך להתעלם מהמבטים, כי אין חוק שאוסר להסתכל על בנות.

ולשאלתך, כפי שאמרתי כבר יש כמה מקומות שאני נמנעת מלדרוך בהם, כי אני יודעת איזה מין טיפוסים מחכים לי שם. במידה וזה קורה לי בהפתעה, כמו למשל בעת ביקור בסופר, אני נועצת מבט של בוז חזרה וזה בדרך כלל פותר את העניין.

 

[רסק לבבות]

cat, אפשר לתת לך חיבוק?

כמו שחברות או אמא היו מגיבות לעניין הזה איתך, כך גם אצלי.

יש דברים שהחוק לא אוסר עליהם ובכל זאת, לא עושים. לא מצביעים על אנשים ברחוב- לא יורקים לכיוונם וכמוכן לא סורקים את גופם מכף רגל ועד ראש.

אני משתדלת גם לשדר את המבט שעליו את מדברת. ואת רצינית שזה פותר את הבעיה? רוב הפעמים (לא כולן) זה בכלל לא גורם להתרגשות,רק מדרבן את המביט להמשיך- אלא אם זרקתי משהו מביך שיבריח את העיניים מהאיזור שלי.

 

[catchet]

בוודאי

תמיד שמחה לחיבוק.
&nbsp
מסכימה איתך כמובן, אך כנראה שיש אנשים שהחוקים הלא כתובים האלה לא מדברים אליהם. מה אפשר לעשות? אולי אפשר להציע חוק שיאסור על התנהגות כזו, למרות שאני לא רואה כיצד יהיה ניתן לאכוף אותו. תראי אני בגיל שש עשרה התחלתי לעבוד כמלצרית, אחר כך כברמנית, מאז ועד גיל 25 בערך עבדתי בעבודות לילה, אז את יכולה להבין שאני מכירה את כל סוגי ההטרדות, מהקלות עד הקשות ביותר.
&nbsp
זה לא פותר את הבעיה באופן מוחלט אך זה פותר לי את הבעיה באותו רגע, כלומר אני לא יוצאת בהרגשה של חלשלושה, זה נותן לי את ההרגשה שעשיתי את שלי. לעתים זה יכול להיות כל כך בלתי נסבל במיוחד עם יש לך מצב רוח מסוים, לפעמים זה עובר מעלי, תלוי ביום. גם אצלך ככה?

 

[רסק לבבות]

אני מכירה

את ההרגשה המחורבנת של לאן שלא תלכי היכן שלא תבלי או תעבדי- שם במה תיתקלי.
מאוס, מחריד ומדכא. נדיר שזה עובר לי מעל הראש, אם את מתכוונת למצבי רוח זה דווקא יחמיר אצלי. אני קוראת לעוול הזה 'Never Ending'.את יודעת, כבר שנים אומרים לי "בלונד בוהק ואודם מושכים תשומת לב, קחי כמחמאה/ אם מסתכלים סימן שיש על מה".
תוסיפי את ה"לא שווה את העצבים שלך/ את רגישה מדי/ פשוט תתעלמי" וכו' וכו'..ומה קיבלנו? איכס. אני באופן אישי ממש לא מבינה במה התעלמות עוזרת, לא ניתן למחוק את המציאות על ידה אז למה להתעלם. זה טוב לסגל לעצמך שיטה, אבל אין זה פתרון. אני מנסה לעשות כל שביכולתי לא לצאת מתוסכלת ותבוסתנית. אבל עזבי, עצם ההתנהלות הזו מפריעה לחיים ולשלווה שלך, ככה שיצאנו מוחלשות לכאן או לכאן.
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[catchet]

חייב להיות פיתרון

אם לא כזה שיחייב אותם להפסיק עם ההתנהגות הבהמית, אז לפחות שיפסיק את ההרגשה המחורבנת שלנו לנוכח המבט. אתמול הייתה לי איזו מחשבה לגבי זה, אבל אספר לך יותר מאוחר כי אני חייבת לעבוד...

 

[רסק לבבות]

אבל קאט

בדקת את הפוסט אליו קישרתי? האמת כזאת שכל אישה אובדת עצות.
התמודדות לא מהווה פתרון.

 

[catchet]

אני חולקת עליך

יכול להיות שהתמודדות נכונה היא הפתרון. התחלתי להגיד שחשבתי על משהו אבל לא היה לי זמן לנסח את הרעיון הזה. המחשבה הייתה על משהו כמו "למסור את עצמך למבט", כי עובדת היותך אובייקט בעולם היא חלק מהותי בקיום האנושי, לכן עליך לקבל את עמדת היותך אובייקט בעולם, עם כל הקושי שבדבר. מה דעתך?

 

[רסק לבבות]

פעם בחיי

ישבתי במעצר על תגובה להטרדה מצד חבורת "זכרים" שעשו יותר מלהביט בי.
לא אציין פרטים נוספים מחשש להאשמה בגזענות.
&nbsp
דעתי שתהיי אובייקט ותסבלי, אם זה נוח לך.

 

[catchet]

אני נורא מצטערת לשמוע

על החוויה שעברת, ואשמח את תשתפי אותי יותר. קודם כל קשה לי להבין כיצד קרה שישבת במעצר אם אותם "חברה" תקפו אותך. דבר נוסף, אני חושבת שלא לגמרי הבנת מה ניסיתי להגיד. אנסה לומר זאת שוב - "להיות אובייקט" זה לא משהו שאת יכולה להמנע ממנו, זה חלק מצורת הקיום שלך בעולם: מצד אחד את מביטה - וזה הצד הסובייקטיבי של חוויית הקיום, ומצד שני את ניבטת, ואז ניטלת ממך הסובייקטיביות, ואת חווה את עצמך כאובייקט. מסכימה איתך שזו יכולה להיות חוויה לא נעימה, אך לצערי זו עובדת מציאות - כפי שאחרים יהיו אובקטים למבטך, כך גם את בתורך תהי אובייקט למבטם.

 

[רסק לבבות]

זה אמיתי

למה קשה להבין? לא קרה שנשים מוכות הרגו את בני זוגן במהלך אקט של הגנה עצמית ונכלאו?

להיות ניבטת לא מפקיע ממך סובייקטיביות באופן אוטומטי, זה חייב להיות תלוי ברקע ובהקשר כך שגם אי אפשר לקבוע שנמצאים אובייקטים לעיניים ה-לא-החוקרות- ולא-בוחנות שלי. מדובר פה על הקשרים חברתיים, לידיעתך לגברים ונשים מטענים שונים לחלוטין בהגיעם למרחב הציבורי.

 

[catchet]

קודם כל אני מאמינה לך

ולא קשה לי להבין, אלא לקבל את זה שכולאים נשים שהתגוננו מפני אלימות של בני זוגן.
&nbsp
נראה לי שאני לא מסכימה איתך. אבל בואי נברר רגע, מה התנאים לדעתך להיות דבר כלשהו אובייקט?

 

[רסק לבבות]

נו באמת

זה כמו שתשאלי מהם התנאים להיות להיות מכוער או יפה, מעניין או משעמם, חכם או טיפש.

 

[catchet]

אבל זה לא מה ששאלתי

שאלתי מה התנאים להיות דבר כלשהו אובייקט. מאיך שהבנתי אותך דבר הופך לאובייקט ברגע שאת בוחנת/חוקרת אותו, כלומר אופן ההסתכלות הוא שעושה אדם כלשהו לאובייקט, נכון?

 

[רסק לבבות]

חשבתי על זה ואני אומרת שכן

דבר (למרות שאינך ואינני חפץ או דבר, אלא בנות אדם) שעושים בו פעולה של "שימוש" חד צדדי, הרי הוא אובייקט.

 

[catchet]

דבר שעושים בו שימוש

הרי הוא כלי. נגיד אבן המונחת סתם בצד הכביש אינה אובייקט לדעתך?