ברית מילה, בעד ונגד

ברית מילה, בעד ונגד ../images/Emo45.gif../images/Emo31.gif

בעד ונגד? כן או לא? מוהל או רופא? בבית או בחוץ? סיכונים? המלצות? רעיונות? אישית אני מתכוונת למול את התינוק, מסיבות אסתתיות/חברתיות וגם מסיבות דתיות/מסורתיות. יש לי כל הכוונה לחזור ארצה וחשוב לי הטקס. אבל הייתי רוצה לשמוע את דעתכם בנושא, ובכלל זה נשמע לי נושא מרתק לדיון בעיקר לאור שאנחנו חיים בחו"ל.
 
אני נגד ../images/Emo31.gif

ואנחנו לא מלנו. אבל אני חושבת שהנושא הזה הוא דבר שדורש מחקר. כבר ראיתי שאת טובה במחקרים, ולכן אני חושבת שכדאי לך לקפוץ לפורום "ברית מילה בעד ונגד" פה בתפוז (מס´ 202) ולשאול שם, ובעיקר לקרוא את המאמרים במדור "מאמרים" שם. תוכלי לקרוא על המשמעות הבריאותית של המילה, על המשמעות הדתית שלה, וגם דעות לכאן ולכאן על הצד האסתטי. וגם תוכלי לקרוא על טקסים אלטרנטיביים, ועל איך להתכונן לניתוח הזה אם תחליטי לבצע אותו, וגם על קהילת השלמים בארץ ועל ה"בעיה החברתית"
(דרך אגב - בכלל לא ברור שיש כזאת).
כל הכבוד
שאת מתלבטת בשאלה וחושבת עליה! בהצלחה!
 
דווקא ביקרתי שם

וההתרשמות שלי היתה יותר של "ברית מילה - נגד" מאשר של פורום שמציג באופן אובייקטיבי שתי דעות. קראתי אינספור מחקרים רפואיים, יש אותה כמות שלהם לכאן ולכאן. אני חושבת שהחלטה אובייקטיבית לא תהיה כאן, כי הרי זה נושא בעיקר רגשי. ומעניין אותי לשמוע, על אותו level רגשי, מה אתן חושבות, בלי המון נימוקים ושכנועים, פשוט איך אתן מרגישות בנושא. אישית, אני מרגישה שאני רוצה למול. זו הרי החלטה מאוד אישית, אפשר להתכונן אליה בהמון דרכים, אבל את הנושא הרגשי עוד לא ראית שבעצם חקרו בשומקום... יותר נכנסים לנימוקים הרפואיים והחברתיים, ואני באופן אישי, לאחר שקראתי אינספור נימוקים, עדיין מרגישה כמו שהרגשתי לפני שהתחלתי את כל המחקר... למה את נגד? למה לא מלתם? אתם מתכוונים לחיות בארץ? היתה לזה איזו חשיבות בהחלטה שלכם? זה מעניין אותי, כמו שאמרתי, ברמה האישית, לא העובדתית.
!
 

Lina nj

New member
בעד לימול

כשנולדה לי בת, הרגשתי הקלה שאני לא צריכה להתמודד עם השאלה הזאת. נכון להיום בעולם המערבי יש המון טענות נגד זה, אפילו עויינות - מרגישים שפרט למקרים רפואים מיוחדים, אין צורך בכך. שזה התחיל בכלל מזה שהרופאים ב20-30 שנה האחרונות עשו את זה וקידמו את הנושא מסיבות כלכליות ו"זדוניות" לשמה (ברצינות, קראתי גם דברים כאלה עם רמיזה קלה לכיוון שרופאים רבים הינם יהודים). אני גם מאמינה שהיום אין הצדקה רפואית או הגיינית למלה, ומבחינה אסטתית - זה עניין של העדפות אישיות
. אחד המרצים שלי בארץ נהג לקרוא לזה "מנהג ברברי, אכזרי ומביש". למרות כל זה, בתקווה שכן יהיה לי בן ביום מן הימים - אנחנו בהחלט נימול אותו בטקס יהודי פרופר. זה חלק מן היהדות שלנו, לטוב ולרע, כמו כל דבר אחר שקשור בלהיות יהודי, בארץ או בגולה. עוד עניין, שלא עליינו - גבר שלא נימול, או שקוברים אותו מחוץ לקירות של בית קברות יהודי, או שמבצעים בו את ההליך הזה פוסט-מורטום. אבי עבר ברית מילה בגיל 45, כאשר עלינו לארץ. בסופו של דבר את תעשי את הדבר שאת הכי שלמה עמו.
 
ואני דווקא קראתי גם מחקרים רפואיים

רבים, המצביעים על כך שהתנאים הלחים והחשוכים והחמים מתחת לעורלה, מהווים תנאי התפתחות נפלאים לחיידקים ובקטריות, וסטטיסטיקות רבות שמצביעות על שיעורי הידבקות גבוהים במחלות מין, פטריות וזיהומים אצל גברים שלא נימולו לעומת אלה שכן... כך שכמו שכבר כתבתי הנושא הרפואי לדעתי שנוי במחלוקת, ויש הוכחות לשני הכיוונים. וכאמור, מה שתופס אצלי זו ההחלטה הרגשית, כמוך, אני רוצה ברית יהודית אמיתית, כי אני יהודיה ובני יהודי לכל דבר, אך יש הטוענים שאם כך אני מרגישה, איך זה שאני נוסעת בשבת, ואיך זה שאני עושה עוד המון דברים שהיהדות אוסרת? אבל שוב, הויכוח כאן הוא רגשי - לי חשוב שהילד שלי יהיה נימול, מה זה משנה למה בעצם, ומעניין אותי לראות את הפילוג בין הישראלים כאן שזה חשוב להם, לבין אלה שזה לא אומר להם שום דבר, או אלה שרואים בזה טקס אכזרי וברברי.
 

סנדייז

New member
אני מסכימה עם עדי .נושא המילה עדיין

שנוי במחלוקת ויש דיעות לכאן ולכאן. בילד הראשון שלי התלבטתי בעיניין הזה.ומה שהכריע בסוף היה העניין הרגשי,השייכות לעם היהודי וגם שמרבית ממשפחתי הינם דתיים. בכדיי להקטין סיכונים בעניין המילה חיפשתי מוהל שמשתמש באמצעים מודרניים. משככי כאבים,תחבושת שיורדת מעצמה ולא גורם חיצוני מוריד אותה וכו. אגב,כיום אני ממליצה לקחת כירורג שהוא גם מוהל בכדי להקטין סיכונים. אני גם הפרדתי את הברית מהמסיבה כי אני לא חושבת שברית זה משהו משמח. בשבילי כאמא זה היה סיוט. דרורה
 
ובכן... (ארוך)

קודם כל, אני מסכימה אתך שזה נושא מאוד "רגשי", והתחושות והרגשות שלך הם אלה שיקבעו בסופו של דבר, ולא העובדות היבשות (שלדעתי, דרך אגב, מצביעות על כך שאין צורך למול). אצלינו - קודם כל התחלנו להתלבט בנושא בגלל שכשביקשתי מה GP שלי מידע על ביצוע מילה כאן על ידי רופא (אין כאן קהילה יהודית מגובשת ובטח לא מוהל) הוא פתח עלי כאלה זוג עינים נדהמות ואמר שהמחקרים האחרונים מראים שאין לניתוח הזה צורך, אבל הוא ישיג לי מידע. הוא התקשר אלי הביתה עם כל המידע הדרוש על ביצוע הניתוח - כולל פגישה מקדימה עם רופא, שכירת חדר ניתוח בבית חולים ושירותי מרדים, ופגישת מעקב עם רופא. במקביל ביררתי על אפשרות להשיג מוהל כאן והתברר לי שאם נרצה למול נצטרך להביא מישהו מלונדון או לנסוע ללונדון בעצמינו. אז בעצם התחלתי לשאול את עצמי שתי שאלות עיקריות. קודם כל - מה בדיוק קורה בברית ומה מהלך הניתוח? ושנית - למה אנחנו רוצים למול? התחלתי לקרוא חומר ועלו לי המון שאלות. לגבי השאלה השניה התברר לי שההצדקה העקרונית לבצע מילה היא התיחסות אליה כאל ציווי אלוהי. אבל אני ובעלי לגמרי אתיאיסטים, כך אנחנו מגדלים ומחנכים גם את הבת שלנו, כך שבשבילינו אין למילה הצדקה דתית. לגבי השאלה הראשונה - קראתי על מהלך הניתוח, ראיתי המון תמונות ברשת, קראתי גם סיפורי ברית מפה עד הודעה חדשה, והתגובה הראשונה שלי לכולם היתה : "אני לא אתן שיפגעו בבן שלי". אם את שואלת על תגובה רגשית מבטן - אז הנה, זו התגובה, וממנה נבעה ההחלטה לא למול. הבנתי שהסיבה שהרבה מהחברים שלנו מלו היא מפני שכולם עושים. אני מסכימה שזה הרבה יותר קל ככה, והרבה מהם לא יודעים בכלל מה נעשה באקט עצמו. שאלת אם אנחנו מתכוונים לחיות בארץ - אנחנו עוד לא יודעים, אבל בהחלט לקחנו את האפשרות הזאת בחשבון. אנחנו מקווים להצליח לגדל את הילד שלנו (שבטוח שיהיו לו עוד מספר שונויות מילדים ישראלים אחרים, בדיוק כמו שהוא שונה פה מילדים בריטיים) בטוח בעצמו ושמח בחלקו, מרוצה ממה שיש לו ויודע לקבל את מה שיש לאחרים.... אני רוצה עוד להוסיף, שכשחושבים על זה לעומק, לשיקול הכביכול אסתיטי אין שום משקל בהחלטה (בהחלט מסכימה עם מה שרוני כתבה). ברגע שהבן שלי נולד, הסתכלתי עליו והתאהבתי בו. בשבילי הוא מושלם ומקסים ותמים (במובן שלם) ואני מאושרת עם ההחלטה שלנו להשאיר אותו ככה. ולגבי המסורת - גם אנחנו חוגגים חגים, שרים שירים שקשורים אליהם, אוכלים מאכלים מסורתיים ובקיצור - שומרים על מסורת יהודית/ישראלית פה, אבל בשבילי לחתוך את הבן שלי בשביל המסורת זה עובר איזה קו אדום. לא יכולה, לא רוצה - ולא צריכה.
אני חושבת ש אם לא היינו חיים בחו"ל לא היינו מעלים בכלל את השאלה על דעתינו. פשוט היינו עושים כמו כולם, כי ככה כולם עושים, וזהו. עוד דבר שהבנתי כתוצאה מהשהייה שלנו בחו"ל הוא, שכולם שונים זה מזה, ושלא כל כך נורא להיות שונה. לפעמים זה אפילו ייתרון. יש איזו אשליה שמנסים למכור לנו, שכדאי להיות כמו כולם ושזה בכלל אפשרי, אבל זה לא נכון, ובטח לא מתמצה בצורה של הבולבול של בני. אני רוצה שוב להגיד לך כל הכבוד
על כך שאת בודקת את הנושא מכל הכיוונים. אם תחליטי למול, לדעתי כדאי להתיחס למילה כאל ניתוח (כולל משככי כאבים, סטריליות וכד´) ושוב - בפורום "ההוא"
יש חומר שמתיחס לזה.
 

ronnieyuval

New member
רציתי להוסיף משהו קטן...

דנה, זה פשוט אני כל מה שאת כותבת! בנוסף, שכחתי משהו שעכשיו עלה לי לראש מקריאת ההודעה שלך. כל הקטע החברתי הוא מגוחך בעיני, משום שלפני שאנשים בכלל יראו לילד שלי את הבולבול הם יראו דברים אחרים שהרבה יותר בולטים. יש לו סיכוי גדול להיות משקפופר (גם אני וגם אבא שלו היינו...), סיכוי מסויים להיות כבד משקל (למי אין?), לכי תדעי אם הוא יהיה צולע או חרש או.... חס וחלילה, כמובן, אבל יש כל כך הרבה דברים שיכולים לגרום לו להיות שונה מחבריו, וכמו שמלמדים ילד עם (לדוגמה) בעיית שמיעה שהוא מיוחד ויפה ואין כמוהו בעולם, כך צריך בעצם ללמד כל ילד, בניגוד להדגשה (המגוחכת בעיני) שכולם צריכים להיות אותו הדבר. יש רזים ושמנים, חלקי שיער ומתולתלים, כהי עור ובהירי עור וצהובי עור ו.... מה לא? וזה יפה! ככה אני מתייחסת לזה. וככה גם עניתי לעצמי כרגע על השאלה האם היינו מלים לו היינו חוזרים לישראל. אז לא.
 
אצלי השיקול זה לא ה"שונה"

יש לי חבר טוב, בן 34 היום, יליד ברית המועצות שהוריו החליטו שלא למול אותו. כשהיה בן 28 פגש את זו שהיום אישתו, שנושא הברית הפריע לה מאוד על אף היותה חילונית. בגיל 30 הוא ביקש לערוך ברית מילה, והוא מספר שהיה מעדיף לו הוריו היו עושים זאת כשהיה תינוק, כיוון שהוא סבל כאבים ותגובות לא נעימות מצד נשים במשך חייו. וכן, זה אחד השיקולים שלי. זה לא עניין של דומה או שונה, כיוון ש(ודווקא את יודעת) אני בהחלט שונה מהמוסכמות החברתיות, אבל אם אוכל לחסוך לילד שלי מבוכה בעתיד, אני רוצה לעשות זאת... כי אני יודעת בוודאות שאנחנו נחיה בישראל.
 

ronnieyuval

New member
הגענו עם זה גם לכאן? ../images/Emo8.gif (ארוך)

את בטח זוכרת את ההתלבטות שלי. אנחנו לאחר חקירה מרובה החלטנו שאם זה בן (אנחנו עוד לא יודעים) אנחנו לא נמול אותו. אבל לנו האספקט הדתי אינו משחק תפקיד, בין השאר משום שאנחנו ממש לא דתיים וגם לא מאמינים גדולים, אבל חוץ מזה אנחנו לא חושבים שצריך לחתוך תינוקות בשביל המסורת. חברתית, זה גם לא עקרוני לנו משום שאנחנו ממש לא מתכוונים לחזור לגור בישראל. את אומרת שאת כן מתכוונת לחזור, ולדעתי השיקול הוא שונה עבורך בשל כך. אסטתית? ממש לא סיבה לחתוך איברים בעיני, מה גם שאסטתיקה היא עניין של הרגלים, והכל בעיני המתבונן. ראיתי בולבולים חתוכים וראיתי שלמים. לא חושבת שאחד הוא יותר אסטתי בעיני, אבל שוב - עניין של העדפה אישית. אני חשבתי לי כך: לא הייתי חותכת את אפו או אזניו של בני לו היו אלה יוצאים ארוכים מידי לטעמי, נכון? באותו מטבע, לא אוכל לחתוך לו את הבולבולון המסכן שלו כי בעיני זה יותר יפה... אבל זו אני. ועכשיו לנושא הבריאותי - חיפשתי וקראתי המון מאמרים, כפי שאת גם קראת, והגעתי למסקנה הבאה: המאמרים שמשבחים את בריאותה של המילה (לפחות אלה שאני מצאתי וקראתי) באים בד"כ עם אג´נדה כלשהיא. או שהם נכתבו ע"י גוף דתי מסויים, או שמומנו ע"י גוף מסורתי מסויים, או שבחלר מהמקרים אלו מחקרים שפורסמו לפני המון המון המון המון המון שנים. דווקא המחקרים שמצאתי שתומכים ב"שלמות" היו עכשוויים ויותר עדכניים, וגובו בהרבה יותר ממצאים מדעיים ופחות ב"ככה עשו אבותינו". המסקנות שהגעתי אליהן עקב זה הן: 1) בכל העולם ההמלצה הגורפת היא לא לבצע מילה שגרתית בילודים אם אין סיבה רפואית לכך. זה כולל את ארה"ב, רוב מדינות אירופה, אוסטרליה וניו זילנד. כלומר - כל העולם המערבי. 2) לערלת הפין ישנם תפקודים חשובים מאוד בהגנה על הפין מפני זיהומים ומחלות, וכן תפקיד חשוב מאוד בהנאה המינית. בעניין מה שכתבת על זיהומים מתחת לערלה - זה מיתוס. כל המחקרים החדשים מראים שאנשים שלא נימולו נדבקים הרבה פחות במחלות מין, משום שהערלה מגנה על עטרת הפין. הערלה גם מפרישה חומר אנטיבקטריאלי ההורג חיידקים, מה שלא יכול להתבצע בהיעדרה. כמו כן, הערלה מחוברת לפין ולעטרה עד גיל 3 בערך, בה הילד בד"כ הולך לבד לשירותים ואפשר ללמדו לנקותה. עד אז זה מחובר כל כך חזק שהפרדה גם תכאיב לתינוק וגם תגרום נזק. זה עוזר בעניין נקיון התינוק. חוץ מזה, תחשבי כמה מקומות בגוף יש לנו בהם יכולים להכנס חיידקים באופן דומה: מתחת לציפורניים, מאחורי האזניים, בישבן, בפה, בין הקפלים המרובים של הפות... 3) ברית מילה זה דבר כואב. כמו כל פרוצדורה ניתוחית, לא הייתי שוקלת אפילו לבצע ברית מילה ללא הרדמה באולם שמחות מלא בורקסים. אם כבר לעשות אז או בביה"ח, או בבית בלי יותר מידי אורחים וטררם. תחשבי גם על עצמך, מה את צריכה את זה שבוע אחרי הלידה? אם את עושה ורוצה את זה עם מוהל אז בבית. אם את רוצה רופא אז בבי"ח. 4) ישנה סטטיסטיקה (אני לא יודעת כמה היא מדוייקת) של 10% מכל הבריתות המבוצעות בישראל מסתיימות באיזו שהיא פגיעה וצורך לתיקון. חלק מהפגיעות הן בלתי הפיכות. 5) וזה הפן האישי שדיברת עליו - זה פשוט מרגיש לי לא נכון. אני לא יכולה לחשוב על לעולל לבן שלי כזה דבר. במיוחד שאני יודעת שזה לא רק לא הכרחי אלא, בפשטות, פוגע מאוד. וזה גם לא הפיך. ברגע שמלת את לא יכולה להחזיר את הגלגל אחורה. מכל הסיבות האלה (ובטח תיכף אני אזכר בעוד) החלטנו חד משמעית שלא למול אף בן שאי פעם יהיה לנו. ושוב - אני חושבת שזה היה עניין אחר לו היינו יודעים בוודאות שנחזור אי פעם לחיות בישראל. וגם אז לא בטוח שהיינו רוצים למול.
 

kloei

New member
אנחנו מלנו

בננו נולד באיטליה ולי באופן אישי לא עלתה המחשבה לא למול אותו. מכיוון שאין לא ישראלים ואף לא קהילה יהודית כאן אז התקשרנו למוהל ממילנו שברצון רב היה מוכן לבוא אלינו הביתה. וכך עשינו את הברית בנוכחות אמי ועוד שני זוגות חברים מקומיים (שקצת חששנו איך הם רואים את הטקס הברברי שלנו בעיניים שלהם). היום כשאני מבינה שאנחנו נישאר פה לפחות עוד שנתיים ואולי יותר אז הנושא קצת יותר מטריד אותי מהבחינה החברתית.
 

למוניה

New member
אתן מחזירות אותי 4 שנים אחורה....

כמה דיונים היו לנו אם לימול או לא. כזכור בן זוגי נוצרי והוא התנגד, רק שההסברים שלו היו כל כך הגיוניים שכבר התחלתי לחשוב שמשהו אצלנו היהודים לא בסדר
. הוא שאל אותי אם היה ליוונים מנהג לחתוך לתינוק אצבע או חלק מהאוזן...האם הייתי מתנגדת או רואה בזה משהו פרימיטיבי וברברי- והתשובה כמובן חיובית. הבורא ברא אותנו שלמים והיה מעדיף שנישאר ככה. כל הדיבורים על הגיינה, התאימו לזמנים אחרים שלא היתה אולי אפשרות לשמור על הגיינה. אבל היום? כמו שמנקים איברים נסתרים אחרים אפשר לנקות את הבולבול. כל כך הבנתי אותו, אבל היה לי קשה להחליט נגד. האיש השתכנע,ובסוף מלנו את אביב בארץ בגיל חודש, ולנו ההורים זה היה סיוט. ולשאלה אם הייתי חוזרת על זה? אז כן. אבל לא יודעת למה זה כל כך חשוב לי.
 
למהול ע"י מוהל

בנורבגיה אין מוהל כך שאת המוהל הבאנו דרך הקהילה היהודית מאנגליה בכלל. הוא היה ממש אחלה!!! ורוי צרח רק מהקור ולא מהאקט עצמו. אם המסורת חשובה לך ואם את מתכוונת לגדלו בסופו של דבר בארץ לדעתי כדאי ללערוך את המילה. אנחנו עשינו טקס ואקט עצמו בנורבגיה ואחרי חודשיים מסיבה בארץ. אולי תבררי בבית הכנסת הקרוב אליך על מוהלים מומלצים כדי שלא יהיו פאשלות. חוץ מזה הבנתי שלעשות זאת ע"י רופא כירורג עם הרדמה זה הרבה יותר כואב לתינוקות וכן יותר טראומתי ולכן מלנו את רוי ע"י מוהל רגיל ורופא שעובד עם הקהילה היהודית בדק אותו לפני ואחרי הברית. שרונה
 
../images/Emo45.gifצודקת!!!

גם בעלי מעיר לי כי לאחרונה אני עושה המון טעויות בעברית ....מה שעושה הזמן כנראה בכל אופן, תודה על התיקון.
 

AdiBos

New member
אצלנו השאלה לא עלתה בכלל

למרות שאיננו דתיים אני דוגל בהקנית המסורת היהודית לילדנו ולכשיגדלו יעשו עם זה מה שהם מבינים מלנו את מיכאל בטקס מסורתי ע"י מוהל למרות שיכולנו לעשות זאת בבהח אבל ענין המסורת היתה חשובה לנו ,בוודאי שמעתם את הטענה שהברית היא טראומה לתינוק ובכן גם אותי מלו ואין לי שום טראומה מכך וכבר הוכח שזכרון תינוק בן 8 ימים לא נמשך זמן רב בגיל שנה הזכרון הוא ענין של מספר שבועות אז אם את מתלבטת לכי בדרך המסורת כי את הנעשה אין להשיב.
 
הטראומה היא יותר להורים../images/Emo5.gif

אנחנו מלנו את אדם בטקס מסורתי בארץ אצל מוהל ידוע מאוד שבמקצועו הוא גם כירורג אחרי התלבטות מה עדיף, מוהל מנוסה או כירורג בבית חולים. לפני הטקס עלינו אליו לחדר (הברית היתה בפסח ביום שבת ולכן נאלצנו לעשות אותה במלון ולקחת חדר למוהל ואשתו) בכל אופן כשהמוהל בדק את אדם הוא אמר שהוא צריך להזיז כלי דם שיפריע לחיתוך ולכן אנחנו מתבקשים לצאת מהחדר כדי שלא נפריע לו (עד היום אנחנו לא מבינים איך הסכמנו לצאת מהחדר, אני מתארת לעצמי שההלם והעיפות לא עזרו). יצאנו ושמענו את אדם בוכה וצורח במשך 10 דקות שהרגישו כמו נצח (אחרי 2 דקות של בכי והיסטריה שלי בחוץ דפקנו על הדלת כמו משוגעים כדי שיתנו לנו להכנס) לאחר שנכנסנו ראינו את אדם מסטול מסירופ אקמולי שמרוח על כל הבגדים והפרצוף הקטנטן שלו ואז הוא פשוט נרדם לחמש שעות. ירדנו למטה כדי לערוך את הטקס והחיתוך המדובר ולאחר שאוו קטן שהמוהל נתן לאורחים וכאילו פתח לאדם את החיתול ו"חתך" התברר כי המוהל ביצע את הברית למעלה בחדר בלי להגיד לנו. אדם כמובן ישן שנת ישרים, כל האורחים התרשמו מהביצוע המושלם של המוהל ואיך "התינוק לא בכה בכלל" ( הם לא ידעו מה הלך בחדר 10 דקות קודם). אנחנו הרגשנו מרומים וכעוסים. לא היה איכפת לנו לעשות את החיתוך בחדר בשקט ובריכוז אך ציפנו שיתיעצו איתנו או לפחות ישתפו אותנו. אני אף פעם לא הייתי בעד כל הטקס הזה אבל לבעלי זה היה חשוב, אחרי הטראומה שעברנו הוא החליט שמעכשיו הוא רוצה רק בנות
 
איזה פחד

אני גם ככה חוששת מכל העניין עד כדי היסטריה קלה, ואני עדיין לא ממש יודעת איך בדיוק אני אמצא מוהל טוב, ממש טוב, שאני ארגיש שאני יכולה לסמוך עליו... זה מאוד מלחיץ כי אני חייבת לעשות את זה כאן ולא בארץ... בכל אופן, טוב שהזהרת אותי, שאני אדע לא לעזוב את התינוק לשניה. אוף, איזה פחד.
 

ronnieyuval

New member
שרון, זה פשוט נורא!

אני בהלם ממה שאת מספרת וזה כל כך מכעיס אותי! איך הוא יכול היה להונות אתכם ככה? רק בשביל שיחשבו שהילד לא בכה בברית? הרי הוא צרח שתי דקות קודם לכן למעלה. מה המטרה בלשכנע אנשים שזה לא כואב לילד? זה כואב! נראה אותו שיחתכו לו בלי הרדמה ואח"כ יתנו לו אקמול... נראה אותו...
 
למעלה