איך הסבים מגיבים?

[enorabuena]

איך הסבים מגיבים?

אנחנו התחלנו תהליך אימוץ ממש בימים אלה, כעת הוספים חומר, משיגים אישורים שונים ומחכים לפגישה עם העו"ס. המשפחה הגיבה בחיוב, פרט להערה "קטנה" שנשלחה לאוויר על ידי חמי: "אני מאוד אוהב אותו, אבל זה לא כמו הנכד האחר שלי ואף פעם לא יהיה". לחמי יש רק נכד אחד מעל 10 שנים, שהוא בני. כדי לא להתחיל ברגל שמאל, עניתי לו שזה בסדר, שאף נכד אחר לא יהיה כמו הראשון שלו שגם היה היחיד כל כך הרבה זמן, ולא בגלל אימוץ או לא, אלה בגלל החוויה שעברו יחד כל השנים האלה. בעלי מאוד דואג מההערה שלו (הוא בנו אחרי הכל), אני אומרת שהוא ישכח את מה שאמר כשיראה אותו מול העיניים. מישהו עבר מצב דומה ויכול לתת עצות האם כדאי כבר עכשיו לעלות את הנקודה ולנסות להבהיר את המצב או לתת לדברים לעבור בעצמם? תודה.

 

[משתפרת]

הסב הגיב כרגע על רעיון מופשט.

ילד חי, נושם, צוחק, מגיב, כזה שמחבקים אותו ומשחקים איתו גורם לתגובות אחרות לגמרי. דניאל@זר סיפרה על המהפך של סבא שקרה במשפחתם. זה קורה לרבים. לאחרונה הביאה לנו הנערה המסתורית חדשות מצוינות. אביה, שהתנגד לרעיון האימוץ, התחבר לגמרי- אחרי שיחה מלב אל לב, ונתן לה את ברכתו מכל הלב. עם זאת מדי פעם יש מי שמספר על סבים שמפלים לרעה את הנכד המאומץ, מביאים לו מתנות נחותות ומתייחסים אליו לא כפי שמגיע לו.

 

[דניאל@זר]

תודה משתפרת שחסכת לי ../images/Emo13.gif

 

[אמא של שני אוצרות]

אצלנו האוצר הבכור הוא הנכד

הבכור בשני הצדדים. בצד שלי, יש עוד נכדה- האוצר הקטנה. כך שאין לי אפשרות להשוות את היחס כלפי האוצרות לעומת נכדים אחרים. בצד של בעלי, אין שום אפלייה. האוצרות מקבלים בדיוק את אותו היחס כמו הנכדים האחרים (ביולוגיים). אמא של בעלי תמיד אומרת שהאוצר הוא הנכד שהיא הכי שמחה לפגוש מחדש, כי הוא כל כך חם , אוהב ומלא רגש. הוא תמיד מקבל אותה במאור פנים - הרבה יותר מהנכדים האחרים. (סיפרתי כבר בעבר שהוא "שמש"). שני זוגות ההורים שלנו היו מאוד בעד האימוץ בתקופה בה ניסינו להביא לעולם ילדים. לגבי אבי בעלך- אין לדעת במאה אחוז, אבל הניסיון כאן בפורום מראה שהסבים והסבתות מתאהבים מהר מאוד בנכדים המאומצים. שיהיה לכם בהצלחה!

 

[שלומית 0710]

שני הסבים אצלנו

מטורפים על הפשוש. האמת, במשפחה המורחבת והמורכבת שלנו, גם אצלנו וגם אצל אחינו, כל ילד הגיע לאחר ייסורים רבים. וההורים שאוהבים אותנו, מאושרים באושרינו. גם אנחנו חששנו מהתייחסות הסבים. אבל אבי הזיל דמעות יחד איתנו כשראה את התמונות והוידיאו של הפשוש לראשונה. וגם חמי, שבתחילה היה קצת קר ומלאכותי ביחסו לפשוש, היום מאוד אוהב אותו כמו כל חמשת נכדיו.

 

[גשם של ברכה]

סבא וסבתא

אמא שלי ממש לא התלהבה מהקטע של טיפולי הפוריות ואח"כ מהאימוץ. אבי דווקא תמך. בסוף היא זו שנסעה עמי לאוקראינה והתאהבה באפרוחית מהרגע הראשון. הקטנה גם כבשה את אבי לחלוטין. יש בה המון אהבה (-: הייתי נותנת לדברים לקרות. החיים חזקים מהכל והקטנטנים האלה כובשים את לב הסבים והסבתות. בהצלחה

 

[מיכיאילי]

דאגה מדברי הסב

אימי, לה שני נכדים ביולוגיים (ילדיו של אחי), סבתא גאה לבני הבכור (אותו אימצנו באוקראינה), הביעה התנגדות נמרצת לרעיון לאמץ תינוק/ת ממוצא אתיופי או בעל מראה זר. היא אמרה שתתבייש ללכת איתו בעגלה ברחוב. היא טענה שנהפוך את בנינו בכורינו לסניף של השירות למען הילד והוא יצטרך להיות משרד הסברה של האימוץ בכל אשר יפנה. היא ניסתה בכל כוחה לשנות את דעתינו למנוע מאיתנו לעשות צעד זה. הודעתי לה שהיא רשאית להחזיק בכל דיעה והיא אינה חייבת להיות איתנו בקשר אם ילדינו מפריע לה. ביום שבו הבאנו את בננו הביתה (תינוק מדהים ומקסים ממוצא אתיופי) היא נפלה לרגליו והיא מעריצה מספר 1 שלו. אנחנו נאלצים להזכיר לה שהגדול מקנא ביחסה לקטן... במפגשים משפחתיים כולם מעירים לה שיש לה עוד נכדים... היא מטיילת עם העגלה שלו ברחבי העיר וכשהוא לא איתה והיא פוגשת מישהו היא שולפת תמונות ואין מישהו שפספס (אפילו ניגשים אלי אנשים בקניון ומספרים לי כמה אמא שלי גאה ואוהבת אותו ואיך היא מספרת עליו בקאנטרי / קניות וכו'. יש לילדים שלנו את הדרך המאד מיוחדת שלהם להיכנס לכל אחד ללב ואני לא מאמינה שכשיהיה ילד סבו יאהב אותו פחות. מאחלת לכם המון הצלחה ושתזכו לחבק את ילדיכם במהרה.

 

[Zugit]

../images/Emo6.gif התיאור של אימך מזכיר לי...

את אמי, כמובן. גם היא מראה לכולם תמונות ומספרת על הניסים והנפלאות שמעוללת נכדתה האגדית. בכל שמחה משפחתית היא מתהלכת כטווס, כשבתי כרוכה אחריה. בכל שבוע היא נוסעת כברת דרך כדי לבלות עם הקטנה, ובשאר ימות השבוע סורקת את החנויות המתאימות כדי להצטייד במתנות ובממתקים. היא אמנם לא הצהירה מעולם שלא תאהב אתהילדה שנאמץ או שתתבייש בה, להפך, אך גם מפיה יצאו פנינים שאינן בדיוק מילות עידוד

. לגבי הסב המדובר - ללא קשר לאימוץ, יש אנשים שמעדיפים ילדים בוגרים ע"פ פעוטות או תינוקות, כך שיתכן ובאמת יעדיף הסב את נכדו הראשון, לפחות בתקופה הראשונה. אך כעיקרון, מי שאוהב ילדים וקושר קשר אמיץ עם נכדו, יתאהב בסופו של דבר בכל נכדיו, ללא הבדל מוצא. זו דעתי.

 

[English]

בשדה התעופה כולם מתרגשים

אצלנו הצד שלי תמך כל הזמן ופשוט אין הבדל ביחס. כל הנכדים שווים, היחסים בין בני הדודים נהדרים. מהצד של בעלי ההתלהבות נבנתה וגם שם אין הבדלים בין המכדים. ובכל מקרה ,סצינות הפגישה בשדה התעופה תמיד היו מלאות דמעות ומרוגשות משני הצדדים. אין לך מושג איזה אושר הרגע הזה מסב לכל המשפחה. יש יתרון בילד שמצטרף למשפחה בגיל שנה ומשהו: זה לא תינוק שרק בוכה וישן - זה מישהו עם אישיות. ושה חנדעלעך, מושיט ידיים לחיבוק - פשוט לא ניתן לעמוד בפניהם. והסבים הופכים לשפוטים שלהם תוך 5 דקות שמענו כאן לצערנו גם סיפורים פחות ורודים אבל הרושם שלי הוא שזה כמעט לא קורה.

 

[enorabuena]

תודה על התייחסות והעידוד! ../images/Emo24.gif

 

[פיציפיצי]

אצלנו

לבתי - חם וחמה ולהם שני נכדים מאחיו הבכור של בעלה. בתי חששה מאוד שהם לא יאהבו את הקסום כפי שהם אוהבים את נכדיהם האחרים. גם לגבי היו לה ספקות (שאיני יודעת למה) ואפילו שאלה אותי אם אקנה לקסום מתנות יפות כפי שאני קונה לחברותי. אני ובעלי כל הזמן זרקנו את האפשרות שיפנו לאימוץ כי לא יכולנו לראות את ההתייסרות הן מהטיפולים ולבסוף את התשובה השלילית המרסקת. אביו ואחיו של בעלה קבלו את רעיון האימוץ בשמחה, ואילו חמתה הגיבה "קשות" בלשון המעטה. א ב ל כל זה הסטוריה. הפגישה של הקסום והחמה השכיחה את כל שנאמר טרום האימוץ. מהיום הראשון ועד היום (כבר עברו שנה ושבוע) אין מילים לדאגה, לאיכפתיות, לאהבה, ובעצם להכל שהחמה מפגינה כלפי הקסום. מיותר לציין את יחסה של כל המשפחה שתמכה בעניין מהרגע הראשון. לדעתי כשהכל וירטואלי, ואי אפשר לגעת, לראות, לאהוב, ולהתפלא מכל קונץ, חיוך, וכו' וכו' יכולות להאמר מילים שתתבטלנה מיד בפגישה הראשונה ואולי קצת מאוחר יותר עם הזמן. ואני "מרשה" לך להזכיר לחמיך את שאמר לפני ההיכרות עם הילד. שיהיה לכם בהצלחה

 

[חייכנית2]

אז ככה

מוכרחה להודות שממבט ראשון היה לי קושי להבין את חוסר הפירגון,ואת הקביעה לעתיד של אחוזי האהבה,והאפליה בין שני הנכדים,במקום מתן כבוד לרצונכם לחוות הורות. יחד עם זאת....במחשבה שניה,נדמה לי שרב רובנו לא נולדנו עם תחושת יעוד בענייני אימוץ, ולפני האימוץ ,גם אם קשה לנו היום לזכור זאת,היתה תקופה מסויימת,קצרה או ארוכה,שבה התבשלנו בתהליכי השלמה ושלמות עם היותנו הורים בדרך זו. אם לנו מותר,אני חושבת שגם לסבים וסבתות מותר....וכנראה שאת התהליך שחמך עובר לגבי ההכרה בכך שיהיה לו נכד מאומץ,הוא מבטא חיצונית בדרכים לא טאקטיות במיוחד...כאלה שאף עלולות לפגוע בהורים שמצפים ומייחלים. אני כמעט משוכנעת שכשחמך יראה את עיניכם הזורחות עם העולל,הוא לא יישאר אדיש. לא ממליצה לנהל איתו כרגע סימפוזיונים של הכנה,בעיקר מפני שמדובר בחוויה ורגש שקשה להתייחס אליהם"על ריק". את יודעת,יכול להיות שאם ללא מילים תראי לחמך שאת מכבדת ואוהבת אותו כעת בדיוק כפי שהוא,זאת תהיה פעולת ההכנה הכי טובה. ולגבי תרומה מניסיוני... לבן שלי יש סבתא יחידה.לפני האימוץ,היא פירגנה לי לחלוטין לרצון להיות אמא מאמצת,ובכל זאת שירטטה מראש את מידת העזרה שלהלי בגידול הילד.דיברה על תקופה ראשונה שבה תעזור יותר ועל צמצום עזרתה בהמשך,מתוך כל מיני שיקולים של החיים. לא "התמקחתי" איתה אלא להיפך,הודיתי לה על מה שהיתה מוכנה לתת. והיום....אני אסירת תודה על המידה שבה היא תורמת לנו מזמנה ומירצה -הרבה מעבר למה שסימנה מראש.היא עושה זאת לא רק עבורי,אלא היא גאה מאד בנכד שלה ונהנית מאד להיות במחיצתו.היא יכלה להתאהב,להיקשר ולגלות כוחות בתוך עצמה להקדיש כל-כך הרבה רק כשהוא היה כבר חלק מהמשפחה .אני מאחלת לחמך תהליך דומה.... ולכם-שתהיה המתנה קצרה ככל האפשר. בהצלחה.

 

[בואו עננים]

אגדה פולנית עתיקה מספרת

שהורים אוהבים את כל ילדיהם אותו דבר ושסבים מתייחסים שווה לכל הנכדים נערה הייתי וגם זקנתי והבנתי שזו אגדה הבנתי גם שזו לא רק אגדה...אלא התנהלות שכזו... איש לא יודה באמת שהוא אוהב ילד אחד יותר ואיש לא יודה באמת שנכד אחד (מאומץ או ביולוגי) חביב עליו מהאחרים.... גברות לא יודו שהן מתאבות את הבעל של הבת שלהן... וגברים לא יודה שהחמות מעצבנת אותן (טעות, זה אולי כן) בקיצור יחסים במשפחה הן דבר שפולניות טובות לא מדברות עליו בציבור "מה יחשבו עלינו מה..." ולכן לא מאמינה שמישהו יודה שהסבתא אצלו בבית לא ממש מאושרת מהנכד המאומץ. ולא מתיחחסת אליו כמו לנכדיה הביולוגים

 

[English]

דווקא סיפרו כאן בעבר על סבתות

סרבניות. אני זוכרת שני מקרים של משתתפות עבר שכן סיפרו, אולי מאוחר יותר יהיה לי כוח לחפש. אני עצמי סיפרתי כאן פעם על חברה שמשפחתה מפלה באופן גס את הנכדה המאומצת וזה היה מורגש מאד כי הנכדה המאומצת והנכדה הביולוגית היו שכנות בבתים על אותו מגרש. ובקשר לסיפורים הוורודים: ההוכחות בשטח מאמתות את הסיפורים: רואים את זה בנכונות של הסבים לעזור, בחשק שלהם להיות מעורבים, להגיע למסיבות בגן, לקנות נעליים ראשונות או תיק בית ספר ראשון. וגם - ילד לא אהוב מנסה להתחבב בכל מחיר. הם קולטים את הדחיה ומנסים בכל הכוח להתגבר עליה, הרבה פעמים בצורת התקפי זעם או התנהגות תוקפנית מצד אחד - או עודף חיבוקים חזקים וחנדעלעך מוגזמים מצד שני. אצל החברה הנ"ל ראינו הרבה התנהגויות כאלו. לעומת זאת, הילדים הפרטיים שלי חברים של סבא וסבתא בלי מאמץ, בכיף ובזרימה. סבתא הצטרפה אלינו לחו"ל לאימוץ הראשון, ורק סיבות בריאותיות מנעו ממנה להצטרף בסיבוב השני - גיסתי באה במקומה. כל המשפחה הקרובה משני הצדדים התייצבה בארבע בבוקר לפגוש אותנו כשנחתנו, ומהפרצופים הזורחים היה אפשר להאיר את כל גוש דן. אולי פעם אסרוק תמונה של המפגש המופלא הזה בין האח לאחות ולכל המשפחה.

 

[בואו עננים]

אבל זה בדיוק הסיפור

רוב האנשים לא מספרים דברים רעים על עצמם.... אין להם בעיה לספר על חברים ,שכנים ומכרים מהכתה...או מהצבא... אצל אחרים יש בעיות אצלנו...חלילה- הכל יפה הכל חלק ולא לא רק בעניני אימוץ גם בענינים שבינו לבינה- ועם ההורים ובעיות למידה... ובכלל קשיים למה? ככה

 

[משתפרת]

הפעם אני לא מסכימה איתך- חלקית.

אני מסכימה שקל יותר ונעים יותר לשתף בטוב ובשמח. לא מסכימה לגבי החלקת הבעיות. לא פעם כותבים כאן אנשים על בעיות שהם נתקלים בהן עם הילדים שאימצו. גם בעיות שקשורות לאימוץ וגם בעיות של גידול ילדים פרופר. אישית כתבתי בעצמי לא פעם על ליקויי הלמידה של בני. כתבתי גם על התקלויות של גיל ההתבגרות. כתבתי הרבה יותר על חויות חיוביות מאחר ובפרופורציה הכללית- זה באמת המצב. מקווה שכך גם עם הכותבים האחרים.

 

[דניאל@זר]

כנ"ל (משתפרת נמאס לי

להסכים עם כל מילה שלך

)

 

[משתפרת]

תכתבי את, ואני אשמח להסכים איתך

 

[בילבי57]

בפולניה אולי האגדה נכונה

אבל בפורום הזה נראה כי אנשים לא פוחדים לספר, להתייעץ ולחלוק חוויות טובות ופחות טובות. אני מאמינה שההתקשרות לנכד היא בבחינת התקשרות לאדם - סבים יכולים לאהוב תכונה מסוימת אצל נכד א' יותר מאשר אצל נכד ב' ולכן איני מסכימה עם המונח "אהבה במידה שווה" כל נכד אוהבים מסיבותיו ומצבור תכונותיו שאנו אוהבים!!! האהבה אינה ניתנת למדידה ! האהבה מתקיימת אצל כל נכד בצורה שונה - נכד אחד אהוב בשל תכונות כגון: פעלתנות, שובביות וחוש הומור ואילו נכד אחר רגוע יותר עם יכולות ורבליות מאד גבוהות וזוכה גם הוא לאהבה . האהבה אינה ניתנת להשוואה - היא קיימת ומתקיימת בין כל האנשים (ובכלל זה סבים/תות ונכדיהם). השאלה זו רק עד כמה החיבור בינהם - וזה לא קשור לנכד ביולוגי או נכד שאומץ. אני חייבת להודות שחששתי בתחילת הדרך לפני שהפשוש הגיע שיעשו השוואות מול נכדים אחרים לגבי יכולתיו אבל התבדיתי מהר מאד ואני שמחה על כך.

 

[English]

לא הובנתי, נראה לי

בנושא הסבים אני מצטטת שתי משתתפות פעילות מהעבר שכתבו בגוף ראשון על בעיות הסבים. כלומר הן לא ייפו את המציאות. אני לא יכולתי בעניין הזה לדווח על קשיים כי לא היו. מצד שני, שרשור הפעוטות שרץ בטאגליינס בהחלט לא מחליק כלום, וזכה להרבה השתתפות ושיתוף ברגעים הפחות יפים.