הירושי סוגימוטו - תערוכה במוזיאון תל-אביב:

[e zi]

הירושי סוגימוטו - תערוכה במוזיאון תל-אביב:

http://www.tamuseum.org.il/he/about-the-exhibition/hiroshi-sugimoto

---
הירושי סוגימוטו:
https://www.sugimotohiroshi.com

 

[e zi]

מעניין איזה ביקורת הייתה מקבלת בפורום התמונה הזו:

כנראה ביקורת מהעולמות של:
"אין הולכת העין"
"אין מה שיתפוס את העין"
"איפה הנושא?"
"משעמם"
"חסר עניין"
"לא ברור למה צילמת את התמונה"
"מה המסר?"
"מה הסיפור?"
"מה שאני למד מהתמונה, שהים לא מתאים לגלישת גלים"

 

[e zi]

ביקורת מוזיאון תל-אביב על התצלום (יש סדרה מהם + ספר):

"הסדרה "נופ־ים" [Seascapes], שצולמה במקומות שונים בעולם, בוחנת את היחסים בין שמים לים, בין אור לחושך ובין חומר לאין־חומר. הקומפוזיציה המדויקת יוצרת קו אופק אחיד המחבר בין התצלומים השונים."

ו-
"בעידן של שפע אינפורמציה ודימויים דיגיטליים המציפים את התודעה, סוגימוטו מציע קצב אחר ופרשנות אחרת של הדימוי הצילומי. תצלומיו אינם מנסים להגדיר את העולם, אלא לחשוף אותו אט אט באמצעות התבוננות סבלנית ומאומצת. הם מזמינים את הצופים להתבונן, לחקור ולהיכנס אל מרחב מטפורי. סוגימוטו מצלם את מה שאינו ניתן לייצוג חזותי: זמן, זיכרון, חלום או מחשבה. הדממה העוטפת את תצלומיו היא אלמנט חשוב ביצירתו. "

 

[e zi]

כתבה מהיום ב-ynet:

https://m.ynet.co.il/Articles/5408950

 

[יערעד]

כל הביקורות נכונות

והייתי מוסיף ״פלצני״.

אבל מה אני מבין, אני סתם לא אוהב את זה.

 

[ravivme]

כן ולא

כן -
סביר מאוד להניח שאלה היו התגובות השגורות בפורום, ובמידה מסויימת זה נכון.
אומנות זה המון עניין של יחסי ציבור כמו שכבר כתבו לפני, וההבדל בין אמן סופר מוערך לבין אמן שלא מקבל תשומת לב אינו טמון דווקא באיכות העבודות, אלא לעיתים קרובות בעוצמת יחסי הציבור.

לא -
כי התמונה הזו יוצרת אצלי לפחות רגש מסוים.
משהו מהורהר שבא לי לבהות בו. יכול מאוד להיות שהייתי מגדיל תמונה כזו ושם בחדר גדול או במשרד.
היא נותנת שקט.
מצד שני מאוד יכול להיות שבעיני אנשים אחרים היא סתם נראית כמו שום דבר אחד גדול. לגיטימי !

 

[יערעד]

סיכמת יפה מאוד

 

[steiff]

ובצדק.

התמונה הזו נראית כמו תקלה במצלמה.

זה שכמה פרשנים מתפלצנים עליה בגלל שצילם אותה יפני מפורסם עם שיגעון גדלות לא הופך אותה למוצלחת בעיני.
זו תמונה שמעידה, בעיני, על הציניות והצביעות שבעולם האמנות. על כתם צבע שנמכר באלפי דולרים וזוכה לסופרלטיבים במאמרים ארוכים רק בגלל שהושפרץ ממברשתו של שרלטן עם יחסי ציבור טובים.

 

[e zi]

Fw: Guggenheim

https://www.guggenheim.org/artwork/artist/hiroshi-sugimoto

---
מעבר לכך שיוסיפו את חוות הדעת המלומדת שלך,
שיפעלו אולי לשלילת הזכייה שלו ב-2001 ב-
Hasselblad Foundation International Award in Photography
אחרי הכל מדובר, כמו שאתה כותב, בשרלטן.

אבל אני חייב להזהיר אותך שיש מצב שהם לא יענו לבקשה !

...כי ב-
גוגנהיים,
וגם ב-MoMA ניו-יורק,
Neue Nationalgalerie in Berlin
Metropolitan Museum of Art בניו-יורק
Schirn Kunsthalle Frankfurt
במוזיאו תל-אביב גם,
ובשאר המוזיאונים הנחשבים בעולם.
כווווווולם פלצנים ולא מבינים באמנות.

איזה עולם...
אם רק לא היו פלצנים, הכל היה נראה אחרת. בטח היו מקשיבים ל-2 האוטוריטות, בעלות השם העולמי, מפורום צילום תפוז.

 

[steiff]

אדרבא

הרי לא מוסד כמוזיאון גוגנהיים ירשה לעצמו לומר ״המלך הוא עירום״. בפרט אם האוטוריטות משאר המוזיאונים אמרו שמדובר באמנות מעמיקה.

 

[e zi]

עוד כמה תמונות "לא שוות" שלו + הסבר:

https://www.christies.com/features/Hiroshi-Sugimoto-7185-1.aspx
נו, טוב: כריסטי'ס - מה הם כבר מבינים באמנות

מה שעשוי לעניין חלק מהחברים:
"rather than seeking to capture the magic of the decisive moment, aims to evoke ‘the infinite and the immeasurable’ "

הנה, למשל, תמונה מ-2001, שהייתה, כנראה, מקבלת בפורום המלצה למחוק מהמצלמה:

 

[e zi]

הנה עוד "תמונה שצריך היה למחוק":

לדעת "דמויות מפתח" בפורום, כנראה. מנסיון סביר כאן, אני משער שהייתה זוכה לביקורות מהעולמות של:
"קומפוזיציה נאה, אך התפספס הפוקוס. לא הייתי מעלה אותה לפורום"
+ "חשיפת-יתר"
"מה המסר?"
"מה הסיפור?"
"מה מעניין פה?"

 

[יערעד]

והפואנטה היא?

זה שהמבקרים אומרים שמשהו טוב לא אומר שהם צודקים. זה שאפשר לנתח תמונה עד זרא כדי להצדיק אותה, גם לא עושה אותה לטובה.

מי שמתחבר לסגנון בהיבט האומנותי, ומי שגם מוכן לשלם סכומי עתק על תמונות כאלו, שיבושם לו.

אני, נייר טואלט פרימיום עם התמונות האלו לא הייתי קונה לניגוב.

אבל כאמור, אני לא מתיימר ״להבין״, התמונות האלו פשוט לא מעניינות בעייני/משעממות אותי.

 

[steiff]

הפואנטה היא שאנחנו לא מבינים בצילום

ורק אם תגדיל את התמונה לגודל ארבעה מטר ברזולוציה של 10000 פיקסלים תוכל לרדת לדקויות שיש בה.

 

[חובב1]

לא מדוייק

על מנת להבין את התמונה לעומקה, צריך להגדיל אותה לגודל 3.47 מטרים בדיוק.

 

[steiff]

 

[steiff]

אותו תיק עור שמיוצר באותו בית מלאכה בסין

אחד נושא את המותג ״פראדה״ ונמכר באלפי יורו, והשני לא ממותג ונמכר בפרוטות בדוכנים בקניון.

זה ההבדל.

אחר כך מנסים להצדיק את המחיר המטורף ב״לוק״ וחירטוטים פלצניים נוספים.

ראיתי יפנים וסינים נובורישים קונים וויסקי או ברנדי משובחים ושותים אותם עם קרח. העיקר שהם מרוצים ומרגישים שהם אירופאים עדינים.

 

[slarti]

מסתבר שגם אתה לא מבין באומנות....

כי אומנות זה עסק של PR יותר מכל דבר אחר.
&nbsp

 

[EyesToSee]

נסו לצלם תמונות כאלו

לכל המגיבים:
נסו לצלם תמונות כאלו.
(תמונות שמעבירות הרגשה, אחת או יותר, בגוף כאשר אתה חווה אותם).
(סתם הערה: ממתי בורות היא קנה-מידה למשהו?)

 

[steiff]

ניסיתי וגם הצלחתי.

התמונות שצילמתי אופק מעורפל של ים במומוכרום לא זכו, וכנראה גם לא יזכו, בפרסים או ביקורות אמנותיות, ואין לי כל טענה כלפי איש על כך.
א. גם שיעמום זו הרגשה. גם סיוט זו חוויה.
ב. בורות היא קנה מידה למידת ההשכלה. אפשר ללמוד אמנות, אבל זה לא מבטיח יכולת להפיק אמנות. לכל היותר זה יכול להעניק כלים להבין ולנתח אמנות.
ג. מאחר וחסיתי בצילם של כמה צלמים דגולים ולמדתי קצת על דרכי עבודתם והאופן בו הם מעבירים תחושות ומחשבות לצופה, ובמקביל האזנתי ברוב קשב לסופרלטיבים שהעבירו על עבודותיהם, חשתי לא אחת שהוטל על אוצר התערוכה לכתוב חיבור בן 500 מילה, ובלית ברירה הוא חירטט משהו תוך שימוש במילים יפות. אין זה מעלה או מוריד מערך היצירה. זה בעיקר מצביע על הצביעות והציניות שבמערכת יחסי הציבור של האמנות.