ילדים זה כאן

[שרון123]

ילדים זה כאן

 

[שרון123]

דיספרקסיה ורבלית ושיטות טיפול

שחר חגגה 4 השבוע ועדיין מדברת מאד מאד לא ברור. מבחינת ההבנה היא מבינה מצוין כל מה שאנחנו אומרים לה ברמת היומיום. אבל כשאני משוחחת עם בני גילה, ברור לי שמבחינת ההבנה של דברים מופשטים יותר היא רחוקה מהם. עם זאת לא נראה שמבחינה קוגניטיבית יש בעיה, היא מאד פיקחית, מאד בעיניינים ומאד מאד חברותית.
היא מטופלת אצל שתי קלינאית תקשורת - אחת דרך קופ"ח ואחת באופן פרטי, מתקדמת כל הזמן ביחס לעצמה אבל הפער לעומת בני גילה רק הולך ומחריף

המילה דיספרקסיה עלתה כבר מזמן וככל שאני קוראת על זה יותר אני די בטוחה שזה מה שיש לה, אבל לא נערך איבחון מסודר. לדעת קלינאית התקשורת גם אם יהיה איבחון זה לא ישנה את אופן העבודה שלה.

שחר היתה שנתיים בגן פרטי והתחילה השנה גן מועצה. הגננת הנחתה אותי לבדוק את שיטת אלבאום או רמי כץ ובגיגול קצר אני מוצאת שיש שיטות נוספות שמבטיחות טיפול בדיספרקסיה.
אודה מאד לכל מי שתוכל לספר יותר על התמודדות עם דיספרקסיה וגם מי שתוכל לכתוב על שיטות הטיפול השונות שהזכרתי, גם אם השתמשתן בהן למשהו אחר בכלל.

 

[ואמא של עתליה גם]

ממה שאני זוכרת

מפני שפעם קראתי המון על דיספרקסיה (עד שהבנתי שאצלנו יש אפרקסיה

), צפוי שיפור גדול באזור גיל 5. אז יש סיבה להתעודד. בעקרון הטיפול צריך להתבסס על תרגול. מנגנון ה"שליפה" לקוי, ולכן צריך לעקוף אותו על ידי סוג של שינון.

אם את רוצה אני יכולה לקשר אותך לאימא לילדה שהיה לה קושי גדול, והיא התגברה עליו לחלוטין.

 

[שרון123]

חשבתי שדיספרקסיה ואפרקסיה הן מילים נרדפות

אני אשמח אם תקשרי אותי לאותה אמא

 

[Wet Land]

דיפרקסיה היא הפרעה רק בדיבור.

אפרקסיה היא הפרעה רחבה יותר, בדיבור אבל גם במוטוריקה.
הנה טור שהתפרסם בנושא לא מזמן:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4265783,00.html

 

[נוצקה מצליחה הפעם]

ההבחנה הזו אינה נכונה

(אני מתייחסת בתגובה רק לאפרקסיה ורבלית ולא רחבה יותר שכוללת את כלל התחום המוטורי).
כיום מקובל מבחינה מקצועית להשתמש בשם אפרקסיה לכלל לקויות הדיבור שמקורן בקושי בתכנון והשימוש במונח דיספרקסיה הולך ופוחת ואכן, קלינאיות רבות עדיין אינן שולטות בהגדרה המדויקת. מדובר בלקות שיכולה להיות שונה מאוד במורכבותה ובחומרתה.
מאחר שמדובר בלקות בדיבור - הטיפול צריך להינתן ע"י בעל המקצוע שהוכשר בתחום והוא מומחה בלקויות דיבור - קלינאית תקשורת. בשיטת אלבאום, רמי כץ, VLM - מדובר במטפלים שאינם מומחים בתחום לקויות הדיבור. אני הייתי ממליצה לך להמשיך הטיפול אינטנסיבי של קלינאית תקשורת - בלקות זו ידוע שההתקדמות הנה איטית ודרושות חזרות רבות ותרגול רב.
אני גם מסכימה עם קלינאית התקשורת המטפלת במקרה הזה שעצם מתן ההבחנה לאו דווקא ישנה את שיטת הטיפול ( מאחר ואני מבינה כי הילדה אינה זקוקה לאמצעי תקשורת מיוחדים כגון לוח תקשורת או שפת סימנים).

(למען הסדר הטוב אציין שאני קלינאית תקשורת וקוראת סמויה כאן בפורום אם תרצי להמשיך להתייעץ את מוזמנת לפנות אלי במסר )

 

[אםדניאל]

בעקבות הטור שצורף פה בשרשור

נזכרתי שיש לי חברה שיש לה שני בנים עם דיספרקציה. (לא זכרתי את השם ותיאור וכתבה הפיל לי את האסימון)

אני יודעת שעם הבן הראשון (שהוא השלישי במשפחה) גילו די מאוחר ועם הקטן היא קלטה את זה כבר בגיל תינוקות והתחילו לעבוד מאוד מוקדם.

בכל אופן, הקטן שלה כבר בן 9 וחצי - אז יש לה ניסיון ארוך שנים. מעבר לזה שהיא אישה מתחום החינוך (לגיל הרך) וליווי הורי, והיא מקסימה - אז היא מסוג האנשים שנעים לדבר איתם וכמעט תמיד מחזקים את ההורים

אם תרצי אשלח לך טלפון במסר

 

[ו שתי]

לי יש ילדה בת חמש וחצי עם דיספרקסיה ורבלית

היא אובחנה סביב גיל ארבע, ע"י קלינאית תקשורת שפנינו אליה בגלל דיבור לא ברור,אוצר מילים קטן וכו'.
אח"כ היינו בכל המסלול של התפתחות הילד, כדי לשלול עוד בעיות (קוגנטיביות, רגשיות, תחושתיות וכו')
הילדה מטופלת ע"י קלינאית פרטית (קוסמת של ממש) פעם בשבוע ועשתה כברת דרך רצינית. היום היא מובנת לכל מי שפוגש אותה וכבר לא נמנעת מדיבור בציבור.
היינו אצל שתי קלינאיות של הקופה, והחלטנו להשאר עם הפרטית, יען כי ההוצאה (אחרי השתתפות של קופ"ח והביטוח הפרטי) אינה גבוהה ביחס לתועלת.
אני לא חושבת שלאלבאום או לרמי כץ יש מה להציע, לנוכח העבודה שאני רואה שנעשית אצל הקלינאית.

 

[temp8]

האם הקוסמת באזור ת"א?

יש לי חברה שיש לה ילדה בת 4 שעדיין לא מדברת כלל, למרות שמקבלת טיפולים בגן שפתי.

 

[ו שתי]

רעננה. אבל שווה נסיעה.

 

[ח ב י]

אין כמוה!

 

[Tula1]

גם אצלנו.ורבלית+פיזית.

הבן שלי אובחן בסביבות גיל שנתיים אחרי שלא הוציא מילה אחת ואני כבר חשדתי במשהו.
הוא גם התחיל ללכת מאוד מאוד מאוחר (שנה+9).
טופלנו במשך שנה וחצי אצל קלינאית, היום חוץ מקשיי שליפה פה ושם (קשיי שליפה= הוא יודע תשובה לשאלה, אנחנו יודעים שהוא יודע, ובכל זאת התשובה לא נשלפת....) אין זכר לדיספרקסיה.
מצד שני אנחנו עדיין בגן חובה, נראה מה קורה בכיתה א'.

גם גופנית יש שאריות של דיספרקסיה- גמלוניות קלה (אם כי קשה לומר אם זה בגלל הדיספרקסיה או בגלל היותו ילד קטן בגוף גדול...)

טיפול-
אנחנו טיפלנו אצל קלינאית תקשורת מדהימה מדהימה מדהימה (ברחובות).
היא יצרה איתו קשר אישי , הם ישבו שעות ושיחקו משחקי דמיון ומשחקי קופסה ולאט לאט היא פתחה אותו.
פעמיים בשבוע באדיקות ובהשקעה עצומה..
במקביל- פיזיוטרפיה ומרפאה בעיסוק.
שיתוף פעולה מעל ומעבר מצוות הגן, כולל 2 תצפיות של הקלינאית על הילד בגן.
לא שמעתי על דרכי הטיפול שרשמת עליהן.
גם לא מובן לי השימוש בשתי קלינאיות, לטעמי עדיף אחת בלבד שתיצור קשר עמוק ואישי ושיטת עבודה אחת בלבד.

היום-
הילד בן 5 חינני, חייכן, מתוק, מקסים, מביע את עצמו היטב, וחכם בטירוף.
כמו שכתבתי- מעבר לשאריות קלושות פה ושם- אין לדיספרקסיה כמעט שום זכר.

אם יש עוד דברים שאת רוצה לדעת- בשמחה במסר.

 

[ק ר ש י נ ד ו]

לא מכירה את שתי השיטות האלו

אבל בשלב הזה כן הייתי פונה להתפתחות הילד שיראה אתה רופא התפתחותי, ובמידת הצורך חושבת גם על מסגרת חינוכית אחרת אולי לשנה הבאה- זה בדיוק הגיל שבו שנה/שנתיים בגן שפתי יכולים לעשות נפלאות ממש

 

[עידית ד]

אורחת רק לרגע

שמעתי רבות וטובות על הפורום הזה אבל מחשש שאתמכר לא נכנסת לכאן.

תומר שלי בן 6
אובחן כבר בגיל 3 (אחרי שכולם אמרו לי עזבי את הילד, בסוף כולם מדברים... חכמים בלילה).
בגיל 3 ושבועיים נכנס לגן שפתי ו(כשאמר רק "אבא" ו"מים" והיה שם 3 שנים.
אני ממליצה לכל מי שיש בעיה שפתית להכנס (גם אם בכוח) לגן שפתי. מה שהילדים מקבלים שם זה לא יאמן, וגם אנחנו ההורים המודאגים מקבלים תמיכה וחיבוק שזה בעצם עולם ומלואו.
היום תומר נמצא בגן גשר, גן חובה רגיל שבתוכו יש כ-5 ילדים שמקבלים עזרה נוספת, קלינאית תקשורת, הוראה מתקנת וטיפול ריגשי.

תומר עבד עד היום עם קלינאית בגן, קלינאית מהקופה וסטודנטית לקלינאות תקשורת שבאה הביתה פעם בשבוע ועובדת איתו שעה.
הקופה עושה לנו בעיות (כמו תמיד) וקיבלנו רק 9 שעות קלינאית (חוצפנים, בורים) ואחרי החג נתחיל לעבוד עם קלינאית פרטית (הקלינאית שהיתה לו בגן השפתי. מעולה) ונמשיך עם הסטודנטית.

ממה שאני כבר יודעת שאי אפשר להשוות בין הילדים עם הדיספרקסיה, זה ספקטרום די רחב וכל אחד ודרגת הקושי שלו.
מה שכן משותף לכולם זה שכולם חייבים קלינאית וכמה שיותר.

 

[נוצקה מצליחה הפעם]

כל מקרה לגופו

לשמחתנו לא כל ילד עם בעיה שפתית זקוק לגן שפתי. לצריך לשקול את כל הקריטריונים המשפיעים (כולל מהי חומרת הלקות השפתית וכן לאיזה גן מדובר ומהי האוכ' המאפיינת אותו) לפני שמקבלים החלטה כזו.

 

[שרון123]

מודה מקרב לב לעונות

אצל שחר הדיספרקסיה מתבטאת בעיקר בתחום השפתי אבל יש לה גם קושי מוטורי בתכנון התנועה, היא נופלת המון וההליכה והריצה שלה מאד מסורבלות. היא טופלה במשך קצת יותר מחצי שנה גם בפיזיוטרפיה, מאד התקדמה ולכן המטפלת הציעה להפסיק את הטיפול, אבל היא עדיין הרבה יותר מסורבלת מבני גילה, גם הגננת הצביעה על זה.

האם מישהי מכירה את פרופ' אתי דרומי(ק. תקשורת) ומרכז אקורד בת"א?
רופאת התפתחות הילד של הקופה לא הצליחה ליצור קשר טוב עם שחר, האם יש לכן המלצה על רופא התפתחותי מעולה שיוכל לעשות לה איבחון מקיף? עדיף דרך הכללית או בהשתתפות המושלם אבל לא הכרחי.

מצד אחד אני כמעט מתפתה לרוץ איתה לקלינאיות תקשורת שהוגדרו כאן כקוסמות, מצד שני נוצר קשר טוב עם הקלינאית שמטפלת בה והיא גרה במרחק דקה נסיעה מאיתנו. התלבטות קשה...

 

[עידית ד]

מהנסיון שלי

וממה שקלינאית אחת אמרה לי פעם
הכי חשוב בעבודה עם קלינאית זה החיבור שיש בין הילד/ה למטפלת.

אני קיבלתי בעבר המלצות על קלינאית מפה ועד הודעה חדשה, אבל הבן שלי לא הסתדר איתה, עבורו היא היתה קשוחה מידי. אז הוא לא הסכים לשתף פעולה ולא רצה ללכת אליה..אז מה בעצם עשינו פה?

 

[Tula1]

מסכימה לגמריי, באמת הכי חשוב זה הקשר האישי

והנינוחות של הילד , הפתיחות שלו כשהוא בא לטיפול.

 

[משקולת]

חברה שלי היתה בזמנו באבחון

עם בנה (PDDׂ) אצל אתי דרומי.
היא אמרה לי שדרומי נחשבת למומחית מס' 1 באבחנות, ושגם אם לא עושים את הטיפול אצלה, כדאי מאוד ללכת אליה לצורך אבחנה.
יקרנית אבל מקצועית מאוד, כך לפי חברתי.

 

[נוצקה מצליחה הפעם]

אכן התלבטות

לדעתי חשוב שהקלינאית שאתן הולכות אליה תהיה נגישה ויהיה קל להגיע אליה מבחינת ההתארגנות המשפחתית .מדובר בטיפול ארוך ולעיתים נסיעות ארוכות שקשה להתארגן אליהן עלולות לפגוע בתהליך. כמו כן כמובן שחשוב מאודהקשר עם הקלינאית - ללא כימיה טובה בין שחר (ובין ההורים) ובין הקלינאית לא ניתן יהיה לעשות תהליך טיפולי אמיתי. חשוב גם שיהיה לכם אמון ביכולות הטיפוליות של הקלינאית וביכולתה להצליח בעבודה עם שחר. ולא פחות חשוב - צריך לזכור שבאפרקסיה(דיספרקסיה) אין קסמים - גם אם מדובר בקלינאית הטובה בעולם - מדובר בטיפול ארוך, אינטנסיבי ולעיתים מאוד מתסכל עבור הילד, ההורים והמטפלת עקב ההתקדמות האיטית אז צריך הרבה סבלנות.
לגבי פרופ' אתי דרומי - אני לא מכירה את המרכז שלה אבל היא ללא ספק מדהימה - מקור עצוך של ידע. לדעתי בשנים האחרונות עבדת בעיקר עם ילדים על הספקטרום.
המומחית בארץ לבעיות היגוי ואפרקסיה היא ללא ספק דר' אביבית תמיר בן דוד (אליה אני הייתי לוקחת את הבן שלי אם הייתי צריכה...) - היא אינה מטפלת בשל עומס רב אבל מבצעת אבחונים, הדרכות הורים וייעוץ.