גוף ראשון שני /2017
"כדי לומר שמישהו שכח צריכה לו יכולת מינמלית לזכור "
בוקר טוב בוקר מוקדם
הקדמה
הספר "גוף ראשון שני",לא היה קל לקריאה,אך מכיוון שהיווה עבורי אתגר וסקרנות,החלטתי להמליץ עליו בפורום.
קהל יעד מבוגרים.
את הספר כתבה סילביה מולוי.תירגום מספרדית:סוניה ברשילון .
בהוצאת תשע נשמות //2017.יצא לראשונה ב- 2010.
במסע הקריאה שלי בספר עלו פערים,רבדים עמוקים הופיעו,התבוננות ישירה במחלת השיכחה {נושא הספר} שההדחקה יפה לה,הציפה הרהורים אישים שלי בעלי צורות שונות.בדרך הכתיבה נתקלתי בשפה עשירה ומאוד מענינית,כול אלו האיצו בי להתחיל ולסיים את הספר באותו ערב.
מל' היתה חברה קרובה של סילביה מולוי הסופרת.מל' אישה דעתנית,חיונית שנונה ואינטלגנטית.יחד כתבו מאמרים,יחד דנו על ספרים,עד להופעת מחלתה הדמנציה - אנמזיה מחלת השיכחה .
ס' היא סילביה חוזרת ממסעותיה,או אז היא מקפידה לבקר את חברתה מל' בביתה.במפגש בינהם ס' בוחנת,בודקת,שואלת את עצמה:"אני שואלת את עצמי אם זה קרה גם למל ,אולי גם היא סבלה מבזבזנות זו של הזיכרון". עמוד 60. ס'מהרהרת,נוגעת בנושאים פילוספים לגבי מהות האדם עם זיכרון או בלעדיו,מעלה זכרונות וחשבון נפש,בודקת מה היא ללוא פיסות זיכרון של חברתה,"כשאני מדברת איתה אני מרגישה -או הרגשתי מחוברת לעבר לא בדיוני לחלוטין .ולמקום של פעם.עכשיו אני מדברת בתוך ריק :כבר אין בית ,אין פעם רק תיבת תהודה "עמוד 73.בקווים מקבילים מעלה ס' את פחדיה שלה לגבי המחלה. "אני רוצה להיות אדונית לזיכרון שלי,ולא שהוא ישלוט בי" עמוד 59.
השלכות הדרדרות המחלה של חברתה עוטפת את נפש ההסופרת המעלה בכתב רגעים שונים שלה בעת הביקור רגעים של:הפתעה,רגעי חרטה,רגעי עצב,רגעי הכאה על חטא כך לדוגמה קרה שמתוך אפלת הזכרון,מציינת לפתע מל' לפני ס' המופתעת את המילים:"חיכתי לך"והלב התרחב.או שמל 'זכרה שורות של שירים,והדהימה את ס' בציטוט השורות.
מצב השכחה של מל',הבלבול חוסר היכולת להתנהל "אז מה הוא אמר לי "
רגע לאחר ששוחחה עם רואה החשבון שהיה אמור להגיע, גרמו לס' צער ורגשת החמצה על חברתה.
גם רגעי חרטה היו,ס' מכה על חטא על שאלתה"האם את זוכרת" ,רק כדי לקבוע,לקלוט,להפנים,להיות מודעת למחלה שהשתלטה על חברתה כסוף פסוק.
<font>אם נסכם </font>מחלת השכחה ההרסנית כאמור פגעה במל' ועוררה סערה עצומה בלבה של הסופרת חברתה משכבר.
ועל כך ועוד בספר "גוף ראשון -סילביה מולווי גוף שני .
"אני מרגישה שאני נוטשת אותה . אבל במובן כלשהו היא עצמה נוטשת את עצמה ,אז אני לא מרגישה אשמה .כמעט" עמוד 76
ממליצה
"כדי לומר שמישהו שכח צריכה לו יכולת מינמלית לזכור "
בוקר טוב בוקר מוקדם
הקדמה
הספר "גוף ראשון שני",לא היה קל לקריאה,אך מכיוון שהיווה עבורי אתגר וסקרנות,החלטתי להמליץ עליו בפורום.
קהל יעד מבוגרים.
את הספר כתבה סילביה מולוי.תירגום מספרדית:סוניה ברשילון .
בהוצאת תשע נשמות //2017.יצא לראשונה ב- 2010.
במסע הקריאה שלי בספר עלו פערים,רבדים עמוקים הופיעו,התבוננות ישירה במחלת השיכחה {נושא הספר} שההדחקה יפה לה,הציפה הרהורים אישים שלי בעלי צורות שונות.בדרך הכתיבה נתקלתי בשפה עשירה ומאוד מענינית,כול אלו האיצו בי להתחיל ולסיים את הספר באותו ערב.
מל' היתה חברה קרובה של סילביה מולוי הסופרת.מל' אישה דעתנית,חיונית שנונה ואינטלגנטית.יחד כתבו מאמרים,יחד דנו על ספרים,עד להופעת מחלתה הדמנציה - אנמזיה מחלת השיכחה .
ס' היא סילביה חוזרת ממסעותיה,או אז היא מקפידה לבקר את חברתה מל' בביתה.במפגש בינהם ס' בוחנת,בודקת,שואלת את עצמה:"אני שואלת את עצמי אם זה קרה גם למל ,אולי גם היא סבלה מבזבזנות זו של הזיכרון". עמוד 60. ס'מהרהרת,נוגעת בנושאים פילוספים לגבי מהות האדם עם זיכרון או בלעדיו,מעלה זכרונות וחשבון נפש,בודקת מה היא ללוא פיסות זיכרון של חברתה,"כשאני מדברת איתה אני מרגישה -או הרגשתי מחוברת לעבר לא בדיוני לחלוטין .ולמקום של פעם.עכשיו אני מדברת בתוך ריק :כבר אין בית ,אין פעם רק תיבת תהודה "עמוד 73.בקווים מקבילים מעלה ס' את פחדיה שלה לגבי המחלה. "אני רוצה להיות אדונית לזיכרון שלי,ולא שהוא ישלוט בי" עמוד 59.
השלכות הדרדרות המחלה של חברתה עוטפת את נפש ההסופרת המעלה בכתב רגעים שונים שלה בעת הביקור רגעים של:הפתעה,רגעי חרטה,רגעי עצב,רגעי הכאה על חטא כך לדוגמה קרה שמתוך אפלת הזכרון,מציינת לפתע מל' לפני ס' המופתעת את המילים:"חיכתי לך"והלב התרחב.או שמל 'זכרה שורות של שירים,והדהימה את ס' בציטוט השורות.
מצב השכחה של מל',הבלבול חוסר היכולת להתנהל "אז מה הוא אמר לי "
רגע לאחר ששוחחה עם רואה החשבון שהיה אמור להגיע, גרמו לס' צער ורגשת החמצה על חברתה.
גם רגעי חרטה היו,ס' מכה על חטא על שאלתה"האם את זוכרת" ,רק כדי לקבוע,לקלוט,להפנים,להיות מודעת למחלה שהשתלטה על חברתה כסוף פסוק.
<font>אם נסכם </font>מחלת השכחה ההרסנית כאמור פגעה במל' ועוררה סערה עצומה בלבה של הסופרת חברתה משכבר.
ועל כך ועוד בספר "גוף ראשון -סילביה מולווי גוף שני .
"אני מרגישה שאני נוטשת אותה . אבל במובן כלשהו היא עצמה נוטשת את עצמה ,אז אני לא מרגישה אשמה .כמעט" עמוד 76
ממליצה