שאלה לגבי פיטוצין אחרי לידה

מאד מאד

זה די נפוץ, דווקא באלה שבהם יש פחות אפידורל.

את מכירה אותי

אני לא אשה קיצונית אבל בנוגע לפטידין+פנרגן אני קיצונית יש מעט מאוד מקרים בהם השימוש בו כמשכך כאבים יכול לתרום משהו ליולדת וככה אני גם אומרת ליולדות שלי

לדעתי פיטוצין גם הוא אוקסיטוצין סינטטי

לכן לא הבנתי מדוע ציינת לגבי סינומטרין שהוא אוקסיטוצין סיננטי. גם פיטוצין למיטב ידיעתי איננו מופק מהחי - אבל אולי אני טועה. אשמח להחכים - תשאלי את הגבר? ועוד חידוד - סמאנטי בלבד. מנסיוני האישי עם הדרעק הרעלתי, מגנזיום איננו בדיוק טיפול לרעלת - הטיפול/פתרון היחיד הוא ללדת ולהעיף את השילייה מהגוף. המגנזיום נועד למנוע מצב שבו הפרה-אקלמפסיה תהפוך לאקלמפסיה - כלומר למנוע החרפה שלה <לא קראתי את כל השרשור אי אין לי זמן>

../images/Emo163.gif ראיתי שנעמי הסבירה במה שונה הסינומטרין

ציינתי כי לא ידעתי את זה קודם ../images/Emo6.gif

כאמור, זה היה מדיון על קצה המזלג, אני בטוחה שנעמי מבינה הרבה יותר ממה שהיא כתבה כאן וגם הגבר -- אני חושבת שבעיקר צריך להתיישר לגבי פרוטוקולים וכאלה, לא לגבי העובדות עצמן. ולגבי רעלת - אין לי מושג מה המשמעות כאשר הרעלת מתפתחת אחרי הלידה. [אם אספיק, אבדוק בספר החדש]

הבעיה היא

שלפעמים הרעלת מתפתחת אחרי הלידה-ב-24 שעות אחרי שנגמרה הלידה....לכן לפעמים להעיף את השיליה לא עוזר וכן צריך מגנזיום

אף פעם לא שאלו אותי. פשוט נתנו.

בלידה של קטנטונת לא קיבלתי (אני יודעת, כי לא הסכמתי לפתיחת ווריד כשהגעתי, ולא דקרו אותי בסוף ) נראה לי שהמיילדת פשוט שכחה, מרוב שרצתה לסיים כבר עם הלידה הזו.... הרחם התכווץ מצויין, ומדובר בלידה שביעית.

מסכימה באופן עקרוני עם מה שכתבו מעליי, אבל

למרות זאת רוצה לספר לך את מה שהיה בלידה שלי: אחרי לידה טבעית ומדהימה, עם דולה מקסימה ומיילדת זורמת וטבעית אף היא, ניסיתי במשך כמה דקות להניק את הקטנה אך היא לא ממש הצליחה לתפוס את הפטמה (כנראה שילוב של פה קטנטן ושאריות נוזלים באף). עשינו הפסקה להוצאת השליה, תפירה שלי וכו' המיילדת שאלה אם לתת לי פיטוצין ביקשתי שלא ושננסה שוב להניק, היא הסכימה ממש בקלות.. ניסיתי שוב להניק עם הרבה עזרה של הדולה, הפעם היא הצליחה לתפוס אבל ינקה ממש מעט. בכל אופן אחרי פרק זמן לא מועט כשהמיילדת ראתה שהקטנה לא יונקת כל כך חזק, והדימום כנראה לא נחלש, היא ביקשה שוב את רשותי לתת לי פיטוצין והפעם הסכמתי כי ראיתי שהילדונת באמת לא בקטע של יניקה נמרצת לפחות לא כרגע... בכל אופן אחרי כל הסיפור הארוך הזה היא נתנה לי פיטוצין, זו הייתה זריקה קטנטונת ששכחתי ממנה בדיוק אחרי שניה. בדיעבד אני יכולה לומר בבטחון שבמקרה שלי זה לא הפריע לא להנקה (אחרי מספר שעות היא התחברה לציצי ולא עזבה אותו שנה בערך ), ולא לשטף האוקסיטוצין הטבעי שהציף אותי במשך עוד המון ימים (הייתי באופוריה מהלידה עוד לפחות שבוע). ההתחברות האמהית שלי לקטנה הייתה טוטאלית ומדהימה, (ולדעת מספר אנשים אפילו מוגזמת ) באמת, אין הרבה דברים בחיים שחוויתי בעוצמה שכזו. בקיצור מה שרציתי להגיד זה שגם אם את מראש מתכננת לא לקבל את הזריקה, אם בסופו של דבר זה יקרה זה באמת לא אסון. ובמקרה שלי זה היה חסר משמעות לפחות מבחינה הורמונלית (אין לי מושג אם זה השפיע על הדימום אבל הכל היה תקין גם מהבחינה הזו). והעיקר שתהיה לידה טובה ובשעה טובה !!

תודה רבה

התשובה שלך העשירה אותי מאוד... וגם עודדה. אני לא יודעת אם לבקש שלא יתנו, או לא. נראה איך תתפתח הלידה.

שוב - כשיש צורך, זה עשוי להיות

אפילו הכרחי. קשה לדעת מבחוץ האם באמת היה צורך משמעותי, או שזה היה הליך חצי-שגרתי (כי אם הסיבה היא שעוד לא היתה יניקה, אז זה עדיין בתוך ה"שגרתי", ואם הסיבה היתה דימום, או חוסר התכווצות של הרחם, אז זה צורך אישי). דימום לאחר לידה (והכוונה היא לא ללוך הלידה, שהוא דימום תקין, בדומה לוסת, אלא לדימום חריג - שזה דבר שונה לגמרי) הוא אחת הסיבות המשמעותיות שהיו פעם לתמותת יולדות (לא הלידה בלי אפידורל, וגם לא הלידה בבית). היכולת כיום לטפל בדימום, היא אחד הגורמים המשמעותיים לירידה בתמותה האמהית בלידה. כך שיש לפיטוצין לעיתים תפקיד חשוב ומועיל, ולא במקרה הוא גם חלק מהציוד של מיילדות הבית. הבעיה בעיניי, היא כאשר משתמשים בו באופן שגרתי, גורף, על כל הנשים, בין אם יש להן דימום ובין אם לא, בין אם הרחם מתכווץ ובין אם לא. במצב כזה, הסיכונים והנזק שבשימוש, עולים. ההשפעה ההורמונלית, היא משהו חמקמק, שקשה להגדיר ולמדוד אותו. זה לא שחור ולבן. למשל - למרות (ואולי בגלל) שלא עברתי ממש לידה, בלידה הראשונה, ולמרות שהתינוקות שלי נלקחו ממני לאחר הלידה (נתנו לי לנשק את העקב, בעודי קשורה....), חוויתי בלידה הזו את נפילת ההורמונים המפורסמת של היום השלישי, בצורה בולטת - ודווקא בלידה הביתית, בה ההורמונים פעלו כסדרם וכשיאם, לא היתה שום נפילה כזו (ולמעשה, שבועות אחדים עברו עלי באופוריה, שלאט לאט הפכה לשגרה. בלי נפילות). לא מדובר על העדר הורמונים מוחלט, אלא על העדר יחסי, ולכן זה דבר שאי אפשר להרגיש אותו ברמה האישית, אלא רק בסטטיסטיקות. למשל - אם בודקים רמות של דכאון אחרי לידה, או קשיי התקשרות בפיצול על פי ניתוק לאחר הלידה, מתן פיטוצין וכדומה.