אני חושבת על הכד הסדוק
ועל הפרחים הנפלאים שהגיעו בזכותו
ואז חושבת על האנשים ה"סדוקים"
הקיימים בעולמנו,
האנשים האחרים
שלא מתאימים לתבנית הרגילה
מבחינת מראה או התנהגות או חשיבה
האנשים שיש להם "מחלה" או פיגור,
נכות או בעיה נפשית
האנשים שחוו שכול או טראומה רצינית
או כל חריגות מבחינת מה שאנו רגילים אליו
או מצפים לו
וכמה הם מוסיפים לעולמנו
צבעים ומגוון וראיה שונה
כמה פרחים הם זורעים בדרכנו
בראייתם השונה והתנהגותם האחרת.
כמה הם חשובים לנו ומאירים את עולמנו.