ילדים זה אהבה
New member
חובה לקרוא! יכול להציל חיים!
בנות יקרות,
אני עוברת עכשיו תקופה לא פשוטה ולא הכי נעימה. מנעד התחושות שלי נע בימים אילו בין חרדה להוקרת תודה עצומה. אני חייבת לשתף אתכן כי השיתוף הזה יכול להציל חיים ואת החיים העתידיים שתיצרו. בבקשה תקראו עד הסוף, זה חשוב.
לפני חצי שנה הגעתי לרופאת הנשים שלי לבדיקה שגרתית. תכננו הריון נוסף ורציתי לסמן וי על כל הבדיקות המקדימות. במהלך הבדיקה נלקח משטח צוואר הרחם (פאפ), לאחר ששנתיים קודם לכן הייתה בדיקה תקינה לחלוטין. לא היו לי דימומים, לא כאבים ולא הפרשות. שום סימפטומים. כעבור שבועיים הרופאה התקשרה ואמרה שנמצאו במשטח תאים חריגים. מיד המילה "סרטן" הופיעה מול עיניי. "מה זאת אומרת תאים חריגים?" זה סרטן?" שאלתי בבכי. "כנראה שלא, אבל חייבים להמשיך את הבירור הזה עד הסוף. מחר בבוקר יש לך קולפוסקופיה, ואם יהיה צורך ייקחו ביופסיה". נלחצתי נורא מהדחיפות של הבדיקה. אני יודעת שכשרופא קורא לך בבהילות זה אף פעם לא סימן טוב.. הלב שלי התפוצץ, בכיתי בהיסטריה, לא ישנתי כל אותו הלילה. רצו לי סרטים מטורפים בראש, על איך שהילדה שלי גדלה בלי אמא ועוד כהנה תחזיות קטסטרופליות...
הגעתי לקולפוסקופיה למחרת, שזו בדיקה שבה בודקים את צוואר הרחם עם מיקרוסקופ ומאתרים שינויים חריגים. בבדיקה נצפה נגע גדול בצוואר הרחם, שנמשך לתוך תעלת הצוואר. נלקחה ביופסיה. הייתי מאוד מבולבלת וחרדה, והרופאה הייתה פשוט מדהימה, הסבירה לי שוב ושוב שממש לא נראה לה שמדובר בסרטן, אלא בשינויים טרום סרטניים בדרגה גבוהה שניתן לטפל בהם בטיפול פשוט יחסית. היא אמרה לי שאני צריכה לשמוח שגילינו את זה בשלב כזה, ושאני אפילו אוכל להביא עוד ילדים לעולם.
כעבור שלושה שבועות הגיעו התשובות שאימתו את תוצאות בדיקת הפאפ- CIN 2-3. נגע טרום סרטני מדרגה חמורה, שאם לא יטופל עלול להפוך לסרטן תוך 10-15 שנה. הוסבר לי שהטיפול בנגע נקרא קוניזציה, שבמהלכה כורתים מצוואר הרחם קטע בצורת חרוט, ושמטרת הפעולה היא הן אבחנתית (לראות שאין חדירה של תאים סרטניים לשכבה מתחת), והן טיפולית, כלומר להוציא את הנגע. ואז התחיל מחול שדים מסוג אחר- מציאת רופא מנתח. הבירוקרטיה הייתה נוראית, במיוחד התאכזבתי מבית חולים המגדיר עצמו כפרטי, שטרטרו אותי מפקידה לפקידה. גם כשכבר הצלחתי לדבר עם רופא הוא לא היה זמין במיוחד וכבר הרגשתי לא נוח להתקשר שוב ושוב. בסופו של דבר, החלטתי לוותר על שירותיו ולחפש רופא אחר. לאחר יומיים מתישים, הגעתי לפרופ' עמי פישמן המדהים במדיקל סנטר, שהרגיע את חששותיי ונתן לי תחושת בטחון כשאמר "את ילדה בריאה ואני אדאג שתישארי בריאה".
ניתוח הקוניזציה בוצע, וכעבור חודש הגעתי לביקורת וקבלת התוצאות. פרופ' פישמן הסביר שהרקמה שהוצאה הייתה מלאה בשינויים חמורים, גם בתוך התעלה ושנמצאו שוליים מעורבים, כלומר, ייתכן מאוד שלא הכל הוצא בניתוח. אבל השורה החשובה- השינויים לא ממאירים, אלא טרום ממאירים. מצד אחד חשתי הקלה, שיש חותמת סופית שאין לי סרטן, אבל די מהר הבנתי שהסיוט עדיין לא נגמר. פרופ' פישמן הסביר שעליי לעבור פאפ וקולפוסקופיה נוספים על מנת להעריך את המצב. לפני שבועיים בוצעה בדיקת פאפ נוספת שחזרה חיובית אתמול. כלומר, עדיין יש תאים עם שינויים בצוואר, וטרם נגמרה מהצרה הזאת. מחכה לי עוד בדיקת קולפוסקופיה ואולי עוד קוניזציה.
כמובן שבכיתי והתאכזבתי, למרות שידעתי בתוכי שזו תהיה התוצאה. אבל-אני יודעת כמה מזל היה לי שהדבר אותר בשלב כזה, שנים לפני הסרטן הממשי. אני אעבור את כל טיפול שיידרש ובסוף זה ייגמר. יהיו לי עוד ילדים והחיים הנורמליים יחזרו. אני יודעת את זה וחייבת להאמין בזה.
כפי שאתן וודאי יודעות, סרטן צוואר הרחם ומצבים טרום סרטניים נגרמים ע"י וירוס הפפילומה האנושי, שעובר ביחסי מין. כמובן שחשתי אשמה ובושה, כי היו לי מספר בני זוג לפני בעלי. מחקירה אינסופית הבנתי שזה ממש לא קשור, ושיש נשים שהיו להן רק בן זוג אחד או שניים, שהם קיימו יחסים עם נשים אחרות לפניהן, וגם אצלן הופיעו שינויים כאלה. אז זה ממש לא מגן עליכן.
כמו כן, במהלך התקופה נוכחתי לדעת כמה מעטות הנשים אשר מבקרות אצל רופא נשים באופן סדיר, כל שכן מבצעות בדיקת פאפ.בנות- גם את התחסנתן, גשו לבדיקה. הבדיקה הצילה את חיי, ואני שמחה שביצעתי אותה, למרות כל המתח והטרטורים שאני עוברת עכשיו.
הפוסט הזה לא נכתב על מנת להפחיד, אלא על מנת לעורר מודעות ולמנוע מנשים ובני משפחתן סבל וכאב מיותרים. גשו לבדיקה!
תודה למי שהגיעה עד לכאן.
בנות יקרות,
אני עוברת עכשיו תקופה לא פשוטה ולא הכי נעימה. מנעד התחושות שלי נע בימים אילו בין חרדה להוקרת תודה עצומה. אני חייבת לשתף אתכן כי השיתוף הזה יכול להציל חיים ואת החיים העתידיים שתיצרו. בבקשה תקראו עד הסוף, זה חשוב.
לפני חצי שנה הגעתי לרופאת הנשים שלי לבדיקה שגרתית. תכננו הריון נוסף ורציתי לסמן וי על כל הבדיקות המקדימות. במהלך הבדיקה נלקח משטח צוואר הרחם (פאפ), לאחר ששנתיים קודם לכן הייתה בדיקה תקינה לחלוטין. לא היו לי דימומים, לא כאבים ולא הפרשות. שום סימפטומים. כעבור שבועיים הרופאה התקשרה ואמרה שנמצאו במשטח תאים חריגים. מיד המילה "סרטן" הופיעה מול עיניי. "מה זאת אומרת תאים חריגים?" זה סרטן?" שאלתי בבכי. "כנראה שלא, אבל חייבים להמשיך את הבירור הזה עד הסוף. מחר בבוקר יש לך קולפוסקופיה, ואם יהיה צורך ייקחו ביופסיה". נלחצתי נורא מהדחיפות של הבדיקה. אני יודעת שכשרופא קורא לך בבהילות זה אף פעם לא סימן טוב.. הלב שלי התפוצץ, בכיתי בהיסטריה, לא ישנתי כל אותו הלילה. רצו לי סרטים מטורפים בראש, על איך שהילדה שלי גדלה בלי אמא ועוד כהנה תחזיות קטסטרופליות...
הגעתי לקולפוסקופיה למחרת, שזו בדיקה שבה בודקים את צוואר הרחם עם מיקרוסקופ ומאתרים שינויים חריגים. בבדיקה נצפה נגע גדול בצוואר הרחם, שנמשך לתוך תעלת הצוואר. נלקחה ביופסיה. הייתי מאוד מבולבלת וחרדה, והרופאה הייתה פשוט מדהימה, הסבירה לי שוב ושוב שממש לא נראה לה שמדובר בסרטן, אלא בשינויים טרום סרטניים בדרגה גבוהה שניתן לטפל בהם בטיפול פשוט יחסית. היא אמרה לי שאני צריכה לשמוח שגילינו את זה בשלב כזה, ושאני אפילו אוכל להביא עוד ילדים לעולם.
כעבור שלושה שבועות הגיעו התשובות שאימתו את תוצאות בדיקת הפאפ- CIN 2-3. נגע טרום סרטני מדרגה חמורה, שאם לא יטופל עלול להפוך לסרטן תוך 10-15 שנה. הוסבר לי שהטיפול בנגע נקרא קוניזציה, שבמהלכה כורתים מצוואר הרחם קטע בצורת חרוט, ושמטרת הפעולה היא הן אבחנתית (לראות שאין חדירה של תאים סרטניים לשכבה מתחת), והן טיפולית, כלומר להוציא את הנגע. ואז התחיל מחול שדים מסוג אחר- מציאת רופא מנתח. הבירוקרטיה הייתה נוראית, במיוחד התאכזבתי מבית חולים המגדיר עצמו כפרטי, שטרטרו אותי מפקידה לפקידה. גם כשכבר הצלחתי לדבר עם רופא הוא לא היה זמין במיוחד וכבר הרגשתי לא נוח להתקשר שוב ושוב. בסופו של דבר, החלטתי לוותר על שירותיו ולחפש רופא אחר. לאחר יומיים מתישים, הגעתי לפרופ' עמי פישמן המדהים במדיקל סנטר, שהרגיע את חששותיי ונתן לי תחושת בטחון כשאמר "את ילדה בריאה ואני אדאג שתישארי בריאה".
ניתוח הקוניזציה בוצע, וכעבור חודש הגעתי לביקורת וקבלת התוצאות. פרופ' פישמן הסביר שהרקמה שהוצאה הייתה מלאה בשינויים חמורים, גם בתוך התעלה ושנמצאו שוליים מעורבים, כלומר, ייתכן מאוד שלא הכל הוצא בניתוח. אבל השורה החשובה- השינויים לא ממאירים, אלא טרום ממאירים. מצד אחד חשתי הקלה, שיש חותמת סופית שאין לי סרטן, אבל די מהר הבנתי שהסיוט עדיין לא נגמר. פרופ' פישמן הסביר שעליי לעבור פאפ וקולפוסקופיה נוספים על מנת להעריך את המצב. לפני שבועיים בוצעה בדיקת פאפ נוספת שחזרה חיובית אתמול. כלומר, עדיין יש תאים עם שינויים בצוואר, וטרם נגמרה מהצרה הזאת. מחכה לי עוד בדיקת קולפוסקופיה ואולי עוד קוניזציה.
כמובן שבכיתי והתאכזבתי, למרות שידעתי בתוכי שזו תהיה התוצאה. אבל-אני יודעת כמה מזל היה לי שהדבר אותר בשלב כזה, שנים לפני הסרטן הממשי. אני אעבור את כל טיפול שיידרש ובסוף זה ייגמר. יהיו לי עוד ילדים והחיים הנורמליים יחזרו. אני יודעת את זה וחייבת להאמין בזה.
כפי שאתן וודאי יודעות, סרטן צוואר הרחם ומצבים טרום סרטניים נגרמים ע"י וירוס הפפילומה האנושי, שעובר ביחסי מין. כמובן שחשתי אשמה ובושה, כי היו לי מספר בני זוג לפני בעלי. מחקירה אינסופית הבנתי שזה ממש לא קשור, ושיש נשים שהיו להן רק בן זוג אחד או שניים, שהם קיימו יחסים עם נשים אחרות לפניהן, וגם אצלן הופיעו שינויים כאלה. אז זה ממש לא מגן עליכן.
כמו כן, במהלך התקופה נוכחתי לדעת כמה מעטות הנשים אשר מבקרות אצל רופא נשים באופן סדיר, כל שכן מבצעות בדיקת פאפ.בנות- גם את התחסנתן, גשו לבדיקה. הבדיקה הצילה את חיי, ואני שמחה שביצעתי אותה, למרות כל המתח והטרטורים שאני עוברת עכשיו.
הפוסט הזה לא נכתב על מנת להפחיד, אלא על מנת לעורר מודעות ולמנוע מנשים ובני משפחתן סבל וכאב מיותרים. גשו לבדיקה!
תודה למי שהגיעה עד לכאן.
