גוז ולוז'- כיף של מקום.
חגיגת יום ההולדת של איתי, הנפש התאומה שלי, נדחתה עקב נסיעתי לפורטוגל.אך ההבטחה לחגוג לו 28 שנות היווסדות באווירה מיוחדת כיאה למעמד, לא נשכחה.
וכך מצא עצמו איתי מחפש חנייה בסביבות רחוב יהודה הלוי בת"א, משימהלא פשוטה שצלחה בידו למרות הפסימיות שאפפה אותי.
הכתובת: רחוב יהודה הלוי 51. אין שלט שמציין כניסה למסעדה, אך כמה צעדים פנימה, נחבאת לה פנינה מקסימה: מסעדת ג'וז ולוז'.
משמעות השם בערבית: אגוז ושקד. המקום פועל כבר 8 שנים בבעלותה של עלמה פוגל ושותפתה אורית רביבו. הטאץ' הנשי מספק אוירה מיוחדת ורומנטית, הן בישיבה בגינה והן בחלל הפנימי החשוך קמעא. מוסיקה טובה, אנשים יפים, שירות לבבי והאוכל...הו האוכל...תענוג צרוף.
התפריט משתנה מדי יום ועליו אמון השף רוברט קלוגר. המלצרית החביבה שלנו הסבירה כי התפריט מודפס מדי יום על מכונת כתיבה ישנה ומצורף לו שיר יומי אותו כותבת עלמה המוכשרת.
המנות מגוונות ומפתות, טווח המחירים נע בין 37-65. המנות אינן גדולות אך חלוקה של ארבע מנות עם לחם לשנינו הותירה אותנו שבעים ומרוצים.
אז מה אכלנו?
שרימפס אבוקדו צ'ילי ירוק וצנונית במעטפת של עלה אורז דקיק מוגש קר בנאם ג'ינג (64 ₪)-מנה של וואו...מרעננת, מפציצה בשלל טעמים, מתפצפצת בלשון מרוב פריכות....לאות הערכה, השאיר לי איתי את השרימפס האחרון. תודה יקירי!!
פיסלדיה-פיצה דרום צרפתית על בצק עלים עם כל מיני ירקות, גבינת עיזים ומעל נשברת ביצה (53 ₪)- רבוע בצק עלים שעליו שלל ירקות עשויים לעילא ולעילא, כשחלמון הביצה קושר את שלל הטעמים לכיף גדול בפה. איתי, שציפה לפיצה רגילה, מעט התאכזב.. לאחר ויכוח קל, הסכמנו שלא להסכים. כך זה יותר מעניין לנו.
ניוקי עבודת יד עם עגבניות קלופות תרד ופרמז'ן (65 ₪)- נו חברים...תרד, פרמז'ן, ניוקי...מה יכול להיות יותר מנחם מזה?? איתי נהנה מאד אבל אני הייתי עסוקה יותר במנה שלי שמבחינתיהייתה השוס של הארוחה:
ויטלו טונאטו ורוד מסינטה צעירה עם איולי טונאטו קלאסי וצלפים (64 ₪)-מנה קלאסית איטלקית שתמיד הסתקרנתי לטעום למרות צמד המילים שנשמע לי קצת מרתיע: רוטב טונה...
ובכן...קריאות העונג שלי מהמנה גרמו לאיתי לשאול אותי בשיא הרצינות אם ארצה להישאר לבד עם ויטלו שלי. אחת
המנות הטובות שטעמתי עם איולי כה מפתיע ועשיר, צלפים גדולים מתפוצצים ,סינטה ורדרדה ומתמסרת. מנה שנוגבה שוב ושוב עם לחם הבית המצוין. וואו אחד גדול!!
את הארוחה ליווינו בכוסית יין אדום מיקב צרעה לי ובירה גולדסטאר לו (נו, אף אחד אינו מושלם).
מבחר הקינוחים מצומצם ומתוכו הומלץ לנו על המלבי. גם איתי וגם אנוכי איננו מחסידי המלבי, אך כאן שוב ציפתה לנו הפתעה: מלבי על בסיס שמנת עם שלל הפתעות ברוטב עשיר. בשלב זה לא התעמקתי במרכיבים, כי כוסית הגראפה שליותה את הקינוח גרמה לי לרחף על ענן. ענן כזה שחייב את איתי ללוותני לאספרסו חזק בשדרות רוטשילד לפני שאעשה
לו בושות.
כמה עלתה הארוחה? לא נעים לי לספר כי זו הייתה מתנת יום הולדת...(אל תגלו: קצת למעלה מ 300 ₪. לא זול אבל לטעמי vfm לגמרי).
לסיכום: אשמח מאד לחזור ולו בגין הויטלו טונאטו המעלף. סיפרתי לניו יורקי שלי על המסעדה בתקווה שיבין את הרמז ויצטרף אלי לביקור נוסף .אך אליה וקוץ בה: התפריט הרי משתנה מדי יום...ומי יבטיח לי שויטלו יחכה לי בשובי?
יחד עם זאת, נראה שהיד הטובה של השף תשמח אותי גם בפעם הבאה. (יש מצב להתחנף קודם לשף?).
חגיגת יום ההולדת של איתי, הנפש התאומה שלי, נדחתה עקב נסיעתי לפורטוגל.אך ההבטחה לחגוג לו 28 שנות היווסדות באווירה מיוחדת כיאה למעמד, לא נשכחה.
וכך מצא עצמו איתי מחפש חנייה בסביבות רחוב יהודה הלוי בת"א, משימהלא פשוטה שצלחה בידו למרות הפסימיות שאפפה אותי.
הכתובת: רחוב יהודה הלוי 51. אין שלט שמציין כניסה למסעדה, אך כמה צעדים פנימה, נחבאת לה פנינה מקסימה: מסעדת ג'וז ולוז'.
משמעות השם בערבית: אגוז ושקד. המקום פועל כבר 8 שנים בבעלותה של עלמה פוגל ושותפתה אורית רביבו. הטאץ' הנשי מספק אוירה מיוחדת ורומנטית, הן בישיבה בגינה והן בחלל הפנימי החשוך קמעא. מוסיקה טובה, אנשים יפים, שירות לבבי והאוכל...הו האוכל...תענוג צרוף.
התפריט משתנה מדי יום ועליו אמון השף רוברט קלוגר. המלצרית החביבה שלנו הסבירה כי התפריט מודפס מדי יום על מכונת כתיבה ישנה ומצורף לו שיר יומי אותו כותבת עלמה המוכשרת.
המנות מגוונות ומפתות, טווח המחירים נע בין 37-65. המנות אינן גדולות אך חלוקה של ארבע מנות עם לחם לשנינו הותירה אותנו שבעים ומרוצים.
אז מה אכלנו?
שרימפס אבוקדו צ'ילי ירוק וצנונית במעטפת של עלה אורז דקיק מוגש קר בנאם ג'ינג (64 ₪)-מנה של וואו...מרעננת, מפציצה בשלל טעמים, מתפצפצת בלשון מרוב פריכות....לאות הערכה, השאיר לי איתי את השרימפס האחרון. תודה יקירי!!
פיסלדיה-פיצה דרום צרפתית על בצק עלים עם כל מיני ירקות, גבינת עיזים ומעל נשברת ביצה (53 ₪)- רבוע בצק עלים שעליו שלל ירקות עשויים לעילא ולעילא, כשחלמון הביצה קושר את שלל הטעמים לכיף גדול בפה. איתי, שציפה לפיצה רגילה, מעט התאכזב.. לאחר ויכוח קל, הסכמנו שלא להסכים. כך זה יותר מעניין לנו.
ניוקי עבודת יד עם עגבניות קלופות תרד ופרמז'ן (65 ₪)- נו חברים...תרד, פרמז'ן, ניוקי...מה יכול להיות יותר מנחם מזה?? איתי נהנה מאד אבל אני הייתי עסוקה יותר במנה שלי שמבחינתיהייתה השוס של הארוחה:
ויטלו טונאטו ורוד מסינטה צעירה עם איולי טונאטו קלאסי וצלפים (64 ₪)-מנה קלאסית איטלקית שתמיד הסתקרנתי לטעום למרות צמד המילים שנשמע לי קצת מרתיע: רוטב טונה...
ובכן...קריאות העונג שלי מהמנה גרמו לאיתי לשאול אותי בשיא הרצינות אם ארצה להישאר לבד עם ויטלו שלי. אחת
המנות הטובות שטעמתי עם איולי כה מפתיע ועשיר, צלפים גדולים מתפוצצים ,סינטה ורדרדה ומתמסרת. מנה שנוגבה שוב ושוב עם לחם הבית המצוין. וואו אחד גדול!!
את הארוחה ליווינו בכוסית יין אדום מיקב צרעה לי ובירה גולדסטאר לו (נו, אף אחד אינו מושלם).
מבחר הקינוחים מצומצם ומתוכו הומלץ לנו על המלבי. גם איתי וגם אנוכי איננו מחסידי המלבי, אך כאן שוב ציפתה לנו הפתעה: מלבי על בסיס שמנת עם שלל הפתעות ברוטב עשיר. בשלב זה לא התעמקתי במרכיבים, כי כוסית הגראפה שליותה את הקינוח גרמה לי לרחף על ענן. ענן כזה שחייב את איתי ללוותני לאספרסו חזק בשדרות רוטשילד לפני שאעשה
לו בושות.
כמה עלתה הארוחה? לא נעים לי לספר כי זו הייתה מתנת יום הולדת...(אל תגלו: קצת למעלה מ 300 ₪. לא זול אבל לטעמי vfm לגמרי).
לסיכום: אשמח מאד לחזור ולו בגין הויטלו טונאטו המעלף. סיפרתי לניו יורקי שלי על המסעדה בתקווה שיבין את הרמז ויצטרף אלי לביקור נוסף .אך אליה וקוץ בה: התפריט הרי משתנה מדי יום...ומי יבטיח לי שויטלו יחכה לי בשובי?
יחד עם זאת, נראה שהיד הטובה של השף תשמח אותי גם בפעם הבאה. (יש מצב להתחנף קודם לשף?).