היום 74 שנים לגירוש זבונשיין

היום 74 שנים לגירוש זבונשיין

גירוש זבונשין התרחש באוקטובר 1938, כשהשלטון הנאצי החל לגרש מגרמניה את כל היהודים שלא היו אזרחי המדינה.

ב-18 באוקטובר אספו הנאצים למעלה מ-12,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית שהתגוררו בגרמניה ‏‏[1]. רבים מיהודים אלה חיו רוב שנותיהם בגרמניה, ובהם נכללו גם ותיקי מלחמת העולם הראשונה. יהודים אלו גורשו לעיירה זבונשין שבגבול בין פולין לגרמניה, אך שם סירבה הממשלה הפולנית לקבלם, בהתאם לחוק האזרחות ממרץ 1938, שבו החליטו שלטונות פולין להפקיע את האזרחות הפולנית ממי שחי מעל 5 שנים מחוץ לפולין.

היהודים נותרו באזור הגבול, ללא מחסה מפני הקור, וקיבלו מזון וציוד רפואי מהג'וינט (JDC), הצלב האדום הפולני וארגונים יהודיים פולניים‏[2], עד שבסופו של דבר שיכנעו הנאצים את הממשלה הפולנית לקלוט אותם.

בין היהודים שהוגלו הייתה משפחת גרינשפן מהנובר, שביתם, ברטה, סיפרה על הגירוש לאחיה הצעיר, הרשל גרינשפן, שהתגורר באותה העת בפריז. גרינשפן התנקש בחייו של המזכיר השלישי של השגרירות הגרמנית בפריז, ארנסט פום ראט. על פי הוראתו של שר התעמולה יוזף גבלס, זכה מעשה הרצח לפרסום נרחב בעמודים הראשיים של כל עיתוני גרמניה הנאצית. המשטר הנאצי ניצל את מקרה הרצח לארגון פרץ האלימות, הספונטני לכאורה, של ליל 9 בנובמבר 1938, שנודע כליל הבדולח.
 
למעלה