התייעצות. האם לכתוב תזה ?

התייעצות. האם לכתוב תזה ?

שלום לכם
אני כרגע בשנה הראשונה של התואר השני במדעי הרוח (היסטוריה ).
התחלתי במסלול עם תזה אבל עוד לא ניגשתי לכתיבת הצעת מחקר. בזמן הקרוב אני רוצה להחליט האם להתחיל לעבוד חזק בכיוון הזה, או לבקש לעבור למסלול ללא תזה.

ההתלבטות היא כזו:
1. אם אני כותב תזה, המטרה תהיה מן הסתם להמשיך לדוקטורט (אחרת מה הטעם?). השאלה היא מה דוקטורט בהיסטוריה (ובכלל במדעי הרוח) נותן לי.

הבנתי, קצת באיחור, שהסיכוי לעבוד באוניברסיטה או מכללה אפסי בתקופה זו. אין כמעט תקנים, אין קביעות, מחלקות נסגרות כל שני וחמישי, ואם שפר מזלך ללמד כמה קורסים, המשכורת צפויה להיות נמוכה מאד.
אני לא יודע עד כמה התמונה הזו אמתית ועד כמה היא נובעת מתסכול של מי שתיאר את המצב.
אז השאלה היא בעצם, מה עושים עם תואר שלישי במדעי הרוח, אם לא מצליחים להיות כוכב באקדמיה ולזכות במשרה קבועה של מרצה או חוקר?
האם חוץ מסיפוק מפעולת הכתיבה והיצירה הוא "מקדם" אותי במשהו בחיים (בהיבט של תעסוקה ), מעבר למה שמעניק תואר שני רגיל ללא תזה ?

2. אנצל את הבמה כדי לתהות : האם יש יתרון כלשהו בלעשות תואר שני בלבד - עם תזה - אבל לא להמשיך אח"כ לדוקטורט ?

3. כללית לגבי תזה ודוקטורט. מתחוור לי עם הזמן שזאת קריעת תחת ובעיקר משימה תובענית מבחינת זמן ואנרגיות. בשביל לכתוב תזה צריך ללמוד שפה זרה נוספת, יש חובות היקפיות של אנגלית למתקדמים ועוד כל מיני שגעונות של החוג.

ממה מתפרנסים בזמן הכתיבה של התזה ובעיקר בתקופה הארוכה של הדוקטורט ? איך אפשר גם לכתוב ספר עב כרס כזה וגם להחזיק משק בית (אפילו בתור רווק צריך היום לעבוד במשרה מלאה,ועוד לא דיברנו על ילדים שעלולים להיוולד) ?

אשמח לשמוע תובנות !

חד וחלק - לא עושים דוקטורט בהיסטוריה...

אלא אם הדבר בוער בעצמותייך, וב"הדבר" אני מתכוונת לרצון לעסוק במחקר היסטורי מעמיק בסוגיה מסויימת (או באופן כללי).
הסיכוי למצוא עבודה באקדמיה הוא מאוד קטן ורק מעטים משיגים אותו. ואמנם ישנן כל מיני משרות שבהן רקע חזק במדעי הרוח הוא יתרון, אבל בגדול דוקטורט בהיסטוריה לא "יקדם אותך" במובן שעליו אתה מדבר. במילים אחרות, אולי אם תעבוד מאוד קשה ותהיה מאוד טוב בזה, הדוקטורט יעזור לך תעסוקתית, אבל בסבירות גבוהה יותר הוא לא.

לכן אמרתי זאת כאן בעבר ואני חוזרת על זה שוב כי זה חשוב:
במצב הנוכחי של שוק העבודה האקדמי ובכלל, דוקטורט בהיסטוריה שווה לעשות אך ורק אם הדוקטורט - על כל הקשיים שבו - שווה לך כחוויה בפני עצמה. אם אתה יכול להגיד לעצמך "אני מאוד מאוד רוצה לעשות דוקטורט לשם עצמו, גם אם הוא לא יקדם אותי בצורה מקצועית בשום צורה שהיא", לך על זה.
בכל מצב אחר, ותר על הרעיון.

דפנה ,

קודם כל תודה על התשובה.

אני אשאל שאלה קצת שונה:

האם אפשר לבנות על קריירה בהוראה "נטו" ללא מחקר, בהקשר של דוקטורט בהיסטוריה? אני בהחלט יכול לראות את עצמי מלמד סטודנטים במכללה או בקורס כללי ונהנה מכך . (אני לא מתכוון להוראה במערכת החינוך )
או שגם מציאת משרות כאלו - למרצים חיצוניים שאינם חוקרים - בעייתית מבחינת ההיצע ?


מעבר לזה - מה דעתך על תזה בתואר שני (שאני בכל מקרה עושה) ? האם כדאי לכתוב אותה גם בלי להמשיך לדוקטורט ? או שהטרחה לדעתך מיותרת ?

סתם מתוך סקרנות , במה את מתמחה ?

עוד משהו ,לדפנה ובעצם לכולם

באיזה משרות למשל רקע חזק במדעי הרוח יכול לעזור?

זאת לגמרי שאלת תם, כי אין לי שום מושג מה עושים כל בוגרי הדוקטורט אחרי שהם נעלמים מהספרייה שלנו...

חלק גדול מהבוגרי הדוקטורט שאתה מכיר

עובדים כבר במהלך הדוקטורט (או עבדו עוד לפני הדוקטורט) בכל מיני דברים אחרים. חלקם עיתונאים. חלקם מתרגמים. חלקם כל מיני דברים אחרים.
חלק מהם יעבור להמשך לימודים/פוסט בחו"ל.
מאלה שנשארים בארץ (וגם מאלה שלא), חלק לא מבוטל מהם יעביר כמה שנים בתור פוסט-דוקטורנטים, או מורים מן החוץ, או בקישוש כל מיני חלקיקי משרות אקדמיות. לאחר השנים הללו, המעטים הבודדים ברי המזל יצליחו להשיג משרה אקדמית מסודרת ואם ממש ממש יש להם מזל גם יקבלו קביעות. האחרים ימשיכו במלאכת הקישוש כל עוד יהיה להם כוח, ובסופו של דבר יפלטו מן המערכת ויעברו למקצועות אחרים.

האם קבלת משרה אקדמית מסודרת

לא כבר סולל את הדרך לקביעות? לפחות בארץ נדמה לי שזה כך אבל אני לא מכירה את מדעי הרוח. דרך אגב שאלה לא קשורה: למה היסטוריה זה נחשב מדעי הרוח ולא מדעי החברה? הרי היסטוריה עוסקת בעיקר בהתפתחות החברה לא?

שאלה טובה

פעם ראשונה שאני חושב על זה.

נראה לי שנחשב למדעי הרוח מכמה סיבות:
1. הוותק - ההיסטוריה התחילה עם הרודוטוס בערך , ומדעי החברה התמצקו בערך בתחילת המאה ה20 (תקנו אותי אם אני טועה)
2. בפועל היסטוריה פחות מדעית , אפילו ממדעי החברה, והרבה יותר קרובה לספרות ופילוסופיה. יש קטע חזק של היסטוריוגרפיה, יענו פרשנות על מה שאתה מכנה "התפתחות החברה" (בדיוק כמו שמדברים על הנרטיב הישראלי והנרטיב הפלשתינאי, כל חוקר מסתכל על אותם נתונים ומספר את הסיפור שלו) . אני מניח שיש מחקר כמותי/אמפירי/ השוואתי באמת, בהיסטוריה אבל ממה שאני מכיר (אני לא מומחה גדול אז אומר בזהירות ) הוא זניח יחסית, ואם הוא מפותח הוא כבר שייך לארכיאולוגיה או לסוציולוגיה היסטורית שזה כבר יותר סוציולוגיה בתכלס
3. לא תמיד היסטוריה נחשבת מדעי הרוח , בבר אילן ממה ששמעתי החוג להיסטוריה נמצא בכלל תחת הפקולטה של מדעי היהדות ...

סליחה, לא שמתי לב שאת בת .

היסטוריה נמצאת על הגבול בין מדעי הרוח

ומדעי החברה. בארה"ב היא לעיתים קרובות נחשבת לsocial science ולא ל-humanities.
מצד אחד, היא כן עוסקת בהתפתחותיות חברתיות. מצד שני, היא לעיתים קרובות עושה את זה באמצעות קריאה של טקסטים מאוד אינדיווידואלים, מה גם שכיום היא הרבה פעמים עוסקת יותר בתרבות מאשר בחברה.

בנוסף, מדעי החברה עברו בשלב מסויים תהליך שבו מצד אחד הם ניסו להיות יותר "מדעיים", במובן זה שיש יותר התעסקות במספרים וסטטיסטיקות ומידע כמותי, ומצד שני הם גם התפתחו בצורה שמאוד מתבססת על תיאוריות גדולות.
היסטוריה גם היא עברה שלב של ניסיון להיות "מדע חברה" במובן הכמותי-מספרי-סטטיסטי, אבל זה עבר לה מאוד מהר, וגם תיאוריות ענק לא ממש יושבות טוב על היסטוריה, שמטיבה כל הזמן חוזרת אל הספציפי, אל השונה, אל מה מבדיל את התקופה הזו או המקום הזה מאחרות.

במובן הזה, היסטוריה יותר קרובה למדעי הרוח מאשר למדעי החברה, לדעתי.

תודה על התשובות של שניכם!

לגבי הוראה נטו

אני לא מהיסטוריה, אבל מכירה את האופציות האקדמיות באופן כללי.

קודם כל, קשה לי להאמין שבמקרה של הסטוריה יש מספיק משרות פתוחות. בניגוד למשפטים, כלכלה או תקשורת, שנלמדים תחת כל עץ רענן, יש יחסית מעט מוסדות שמלמדים הסטוריה (אם לא מתייחסים לקורסי העשרה לגמלאים בנוסח "אסכולות", שלמיטב ידיעתי ממילא נסמכים על אנשי אקדמיה רגילים).
אבל מעבר לזה, גם אם אפשר להתפרנס מהוראה נטו במכללות כ"מרצה מן החוץ" (כי כאמור, לקבל תקן זה כמעט בלתי אפשרי כיום), זה נראה לי כמו אחת הקריירות הכי מצ'וקמקות שניתן לבחור בהם, למי שהאקדמיה אינה זורמת בעורקיו (וגם למי שכן, במידה רבה) - השכר נמוך, התנאים הסוציאליים גרועים, מדי שנה צריך "לקושש" קורסים חדשים כי אין קביעות תעסוקתית, ולא זוכים לשום הכרה או הילה שלפחות עדיין קיימים אצל חברי סגל. במצב היום בישראל (בניגוד למצב בארה"ב, למשל, שם יש LIBERAL ARTS COLLEGES שבהם רק הוראה היא דבר מקובל), לפתוח במסלול דוקטורט רק כדי להיות בסופו של דבר מרצה מן החוץ, זו נראית לי אחת מבחירות הקריירה הכי לא מוצלחות שאדם יכול לבחור בהן.

ולגבי השאלה מה עושים כל הדוקטורנטים במדעי הרוח: הימור סביר הוא שהם מחולקים לשתי קבוצות עיקריות: חלק מהם עושים את הדוקטורט "בשביל הנפש", בלי כוונה שהוא ישפיע על הקריירה שלהם. כאן באים כל או רוב הדוקטורנטים המבוגרים יותר, למשל, שאחרי קריירה בתחום אחר רוצים להנות מהאתגר האינטלקטואלי שבדוקטורט או לקדם את עצמם אחרי שכבר רכשו ניסיון בתחום אחר. הסוג השני הם אלו שהתחילו את המסלול כשהם כן מעוניינים במסלול אקדמי, למרות כל הקשיים שבדרך. מתוכם, מיעוט אכן מצא את עצמו באקדמיה, וכל השאר נאלצו - בדיעבד ובדר"כ לא מתוך החלטה מראש - לראות מה הם יכולים לעשות עם התואר בשוק העבודה. אני מניחה שחלקם מצאו עבודות ראויות (עורכים מדעיים בהוצאות ספרים, יועצים במוזיאונים, עובדי מדינה המעריכים העברת תקציבים, או עובדי אדמיניסטרציה באוניברסיטאות למשל), אבל אני מניחה שאם תשאל אותם, מיעוטם יגידו לך שהמשרות הללו הן סיבה מספקת לעשות את הדוקטורט מלכתחילה. בדרך כלל, יש דרכים הרבה יותר קלות, והרבה הרבה יותר כלכליות, להגיע לשם גם בלי דוקטורט.

ולגבי התזה בתואר שני - נראה לי שהשיקול המרכזי כאן צריך להיות האם אתה *רוצה* לעשות תזה. האם יש נושא שמעניין אותך והיית רוצה להשקיע בו? האם אתה מעוניין לקחת על עצמך את האתגר האינטלקטואלי הזה? האם יש לך זמן ומחוייבות עצמית מספקת בשביל לעמוד בו? האם תוכל להתקיים על מלגה (שהיא הרבה פעמים מצומצמת) בזמן הזה, או לחלופין לעמוד בשילוב בין כתיבה לבין עבודה בלי למרוח את התזה לשש השנים הקרובות? אם אתה יכול לענות "כן" על כל השאלות האלה, נראה לי שתזה היא חוויה מעניינת ומתגמלת (גם אם לא כלכלית, היא מתגמלת ברמה האישית, למרות הקושי הרב בתהליך). אם לא - תעזוב את זה.

אכן, אי אפשר להסתמך על הוראה במכללות

או הוראה מן החוץ בתחום ההיסטוריה.
ברוב (כל?) המוסדות הללו אין חוגים להיסטוריה, אלא מקסימום יש קורסים בודדים בהיסטוריה כמעין העשרה. זה לא משהו שאפשר להתקיים ממנו.

ואגב, לגבי ליברל ארטס קולג'ס, אמנם הם לכאורה מוסדות הוראה נטו, אבל למען האמת אפילו בהם, או לפחות בטובים שבהם, דורשים מהמרצים גם לעסוק במחקר. אני עברתי ראיון עבודה ליברל ארטס קולג' שהוא אולי הטוב בארה"ב (או בודאי בין הטובים), ובהחלט שאלו אותי הרבה מאוד על המחקר שלי ועל תכניות המחקר שלי.

ומסכימה לגבי התזה: אם זה משהו שמרתק אותך ואתה רוצה לעבור את החוויה, לך על זה. אם לא, אז לא.

ביאסתם לי את הצורה

כשאנחנו מדברים על סיכוי למשרה אקדמית במדעי הרוח, אנחנו מדברים על משהו בסדר גודל של הסיכוי לצלוח קורס טיס? 20 מועמדים על מקום פנוי ? או משהו עם קצת יותר אופטימיות ?

מה לגבי אפשרות לכתוב תזה/דוקטורט בהיסטוריה בתחום שנושק למשהו פופולארי יותר כמו ההיסטוריה של המשפט או היסטוריה כלכלית ? זה נראה לכם יגדיל את הסיכויים למציאת עבודה באקדמיה? (כי ככה אולי אפשר להתחרות על משרה גם בהיסטוריה אבל גם בבית ספר לכלכלה או משפטים? ובעצם הסיכוי הוכפל..)

למרות שהוראה נראית חיוורת למי שרוצה לחקור , התחום מדבר אלי. אבל מורה בתיכון לא לרוחי בגלל בעיות משמעת ,התעסקות עם הורים וכל הכאב ראש הידוע . יש לכם רעיונות למקומות אחרים שאפשר ללמד או להדריך בהם (אולי אפילו רק עם תזה של תואר שני) ?

עוד שאלה אחרונה . אם התזה שלי היא בתחום איזוטרי בארץ.. נניח , סתם לדוגמא, היסטוריה של איזור נידח בעולם (לא לימודי אסיה... ) - זה יכול להוות יתרון בקבלה לעבודה. למשל בתור מומחה לחבל הארץ הספציפי הזה? במשרד החוץ? בחברות שמנהלות סחר איתה וכדומה ?
או שזה נשמע כמו פנטזיות בלי הרבה קשר למציאות בשוק ?

נראה לי שאתה חושב על כל העניין קצת הפוך

ראשית אני צריכה לסייג שאני לא ממדעי הרוח כך שאני פחות יכולה לתת לך נתונים פרקטיים לגבי סיכויי ההצלחה, אם כי לעניות דעתי, לצערי היחס שאמרת של 20 מועמדים על מקום פנוי אחד הוא למעשה הרבה יותר אופטימי מהמציאות. אבל האמירה שלי היא לגבי כל הגישה שלך לנושא.

נראה שאתה מחפש דרך שבה תזה תעזור לך בשוק העבודה. מה שאתה לא לוקח בחשבון הוא שאם לא תעשה תזה, בזמן שתחסוך על השקעה בתזה תוכל להשקיע בצבירת נסיון מקצועי בעבודה, וזה הרבה יותר יעזור לקריירה שלך מבחינה פרקטית מאשר תזה בהיסטוריה, ולא משנה באיזה תחום. בפועל לדעתי אתה צריך לבחור בין שלוש גישות:
(1) חשוב לך להתקדם בקריירה (מחוץ לאקדמיה) ואתה מחפש את הדרך הטובה ביותר לעשות את זה. במקרה כזה נראה לי שהפורום תמים דעים שתזה בהיסטוריה היא לא דרך יעילה או מוצלחת במיוחד לכך.
(2) חשוב לך כל כך להיות באקדמיה בטווח הרחוק (בהוראה או מחקר) שאתה מוכן להשקיע בזה הרבה שנים בעבודה על הדוקטורט, וכנראה גם קישוש עבודות אחר כך, בשביל הסיכוי הבכלל לא גדול שזה יכניס אותך לאקדמיה. דרך אגב אני חייבת לציין בהקשר הזה שנראה שאתה קצת שבוי בתפיסה שמי שיהיה ממש ממש טוב ("כוכב") סיכוייו גדולים יותר באופן משמעותי. נדמה לי (ויתקנו אותי המומחיות) שזה לא נכון, כי כשיש כל כך הרבה מתחרים על כל משרה, מה שקובע בסוף זה לא מי כוכב (ממילא כל מי שהצליח להגיע לשלב התחרות על משרה הוא כזה) אלא מזל, פוליטיקה, וכל מיני גורמים שלא ניתן לחזות מראש.
(3) אתה רוצה לעשות מחקר ומוכן להשקיע בזה שנים מחייך למרות שזה לא יעזור לקריירה שלך, אלא בעיקר יעכב אותך, ולא יגדיל את הסיכויים שלך להכנס לשום תפקיד פרט לתפקידים בתוך האקדמיה (שכמו שכבר נכתב, הם מעטים ורובם לא מתגמלים). זו כנראה הסיבה השפויה ביותר לעשות מחקר בהיסטוריה כיום, לפחות בארץ.

דרך אגב, אני חושבת שהמידע שהפורום הזה מעביר לאנשים כמוך, כדי שיוכלו לעשות החלטה מושכלת, הוא שירות מאד חשוב לקהילה, גם המחקרית. כי אולי אם פחות אנשים יכנסו למסלול הזה מתוך אמונה שקל לקבל משרה, יהיו פחות אנשים שמוצאים את עצמם אחרי עשר שנים מול שוקת שבורה, ואז פחות אנשים יתחרו על כל משרת הוראה ללא תנאים מינימליים. ואולי, רק אולי, זה יגרום בסופו של דבר לשיפור התנאים לאותם אנשים שכן נשארו בתחום.

אני קצת מסתבך עם עצמי

תודה רבה על התשובה המפורטת

ובכן,
עכשיו אני ממש בדילמה, כי שכחתי לספר אבל כבר יש לי תואר שני בלי תזה במשהו לא שימושי אחר (אולי טיפה יותר טוב מהיסטוריה במחשבה שניה) , כך שמלכתחילה נכנסתי למסלול מתוך מחשבה על תזה.

אם אני עובר עכשיו לאפיק 'בלי תזה' יהיו לי שני תארים לא שימושיים, וערימת סמינרים בהיסטוריה להשלים (מי שלא עושה תזה מחויב בהמון עבודות קטנות).

האמת שאחרי שפשוט לעשות משהו מאתגר יותר מסמינר של 20-30 עמודים שכבר יצא לי מכל החורים בשני התארים הקודמים, בעיקר ללמוד משהו מיוחד יותר שלא מכתיבים לי אותו .

כרגע אני עם חצי תואר בהיסטוריה ביד ואני מבין באיחור שעשיתי טעות מבחינת החשיבה על התועלת שתצמח לי מזה - ובעיקר חבל לי על הכסף ששילמתי ועל השנה הזאת שקצת בוזבזה לריק , אם תזה באמת כל כך לא מועילה בעולם שבחוץ ...
ואם להלאות ברחמים עצמיים אז גם אין לי ממש ניסיון תעסוקתי רציני חוץ מחלטורות ושטויות של סטודנטים, שזו גם בעיה ...
שני תארי MA לא מקצועיים (במדעי הרוח והחברה) נותנים משהו שתואר אחד לא נותן ?
אתם חושבים שלפחות ציו ן התזה בCV יעשה קצת רושם על המעסיק

ככה בסגנון :
2012-2013 : תואר שני בהיסטוריה, עבודת תזה בהתמחות יחסי טורקיה ישראל במאה ה-20 בלה בלה, בהנחיית פרופ' שקר כלשהו . . ?

אני רוצה להעלות אופציה שלישית

בגדול, 2 תארים שניים זה אומנם נחמד ומעניין, אבל אני לא חושבת שזה מה שיהפוך אותך למועמד נחשק לעבודה, אם אין לך ניסיון תעסוקתי משמעותי.
זה נכון, בהסתייגות אחת - אם אתה צעיר במיוחד. אם אתה בחור בן 25-26 עם שני תארים שניים ובלי ניסיון, זה יכול להראות מלהיב, וממצב אותך כאדם מעניין ורחב-אופקים. אם אתה בנאדם בן 32 עם שני תארים שניים ובלי ניסיון תעסוקתי משמעותי, המצב, נגיד בעדינות, פחות טוב.

אבל, בהנחה שאתה קרוב יותר למצב השני, יכול להיות ששווה לך לשקול את האופציה השלישית - להתחיל לעבוד בעבודות "של גדולים" ובמקביל לעבוד על התזה, אם אתה רוצה. בסופו של דבר, הדבר העיקרי שאתה זקוק לו הוא ניסיון תעסוקתי רלוונטי. ואם תשקיע את השנים הקרובות בעבודות נורמליות, אז תהיה נאמר בעוד 5 שנים במצב של 5 שנים ניסיון + 2 תארים שניים. זה כבר הרבה יותר מרשים מאשר להיות במצב של עוד שנתיים בלי ניסיון ועם 2 תארים שניים (אני לוקחת בחשבון עוד 5 שנים מתוך הערכה ריאלית של העובדה שלשלב כתיבת תזה עם עבודה זה קשה ולוקח המון זמן).

אני חושבת שאולי,

במקום לחפש מה לעשות עם תואר שני וחצי במקצועות שאתה מעיד עליהם שאינם פרקטיים, תחשוב מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול ותתחיל לחתור לשם. אתה מדבר על הוראה כעל אופציה, אבל לא כעל משאת נפש. תחשוב מה אתה באמת רוצה לעשות, במה יהיה לך כיף לעבוד ולהתקדם בשנים הבאות, תבדוק מה הדרישות למקצוע הזה ותתחיל משם לראות איך אתה מתקדם לעבר המטרה שלך, שנראית כרגע כמציאת עיסוק מקצועי מתאים.

תורכיה זו סתם דוגמא או שזה באמת מה שמעניין

אותך?
ובהרחבה: האיזור בעולם שאותו אתה מעונין לחקור ואחר כך ליישם את הידע התיאורטי בעבודה מעשית - אתה דובר את השפה המקומית?

לא, תראה

זו סתם דוגמא שקפצה לי כי פעם הכרתי מישהו שהתעסק בזה, בענייני טורקים.
יש מדינה אחרת שמעניינת אותי במיוחד , אבל אני לא רוצה להזכיר אותה בפורום כדי לא לעשות לי אאוטינג..

הבעיה העיקרית שלי בחיים היא שאין לי מושג מה אני רוצה לעשות... זאת כנראה הסיבה שבגיל 30 + אני עדיין יושב באוניברסיטה ועושה תארים לא מועילים ...

אני יודע שאני אוהב לייעץ, לדבר עם אנשים, קצת להרצות ולפטפט מול קהל, להסתובב ולבקר במקומות, ולכתוב פה ושם . אמרו לי שאני אהיה עורך דין טוב, אבל אני לא רואה את עצמי יושב במשרד 12 שעות ביום ומתקטנן עם אנשים על דה ועל הא.
מחפש מקצוע צבעוני יותר עם אינטרקציות עם אנשים ונסיעות ברחבי הארץ . הצרה היא שאין לי מושג מה בדיוק.

הדבר שאני ממש טוב בו זה לצבור ידע כללי מויקיפדיה וספרי עיון, לדעת כל מיני פרטים איזוטריים, ביוגרפיות של אנשים, יש לי זיכרון טוב ואני יודע מעט על כמעט כל תחום בעולם, ממחשבים ומדע ועד אמנות משפטים כלכלה פסיכולוגיה דתות מזרח אסיה ועוד.. אני מכור לאינפורמציה באופן כללי אבל לא מסוגל להתמחות לעומק . .

אין לי מושג איך מתרגמים את כל הדברים החצי-ערטילאיים האלה לעבודה שתשלם לי כסף . יש לך הארות בדרך לגאולה ?

אין לי תובנה, אבל אתה מאוד מזכיר את בעלי