אני הייתי בביקור ראשון בפרנץ' 57 (לשעבר ההייד אנד סיק)
צביקה הברמן ואורון דאגו לנו יפה עם כמה קוקטיילים וטעימות.
התפריט מחולק ל-3 סוגי קוקטיילים בסיסיים: מרעננים וחמצמצים, פירותיים, ומורכבים.
 
התחלתי בקוקטייל חמצמץ מבוסס רום וליים שהיה מדוייק ופתיחה מעולה (לא זוכר את שמו), וטעימה של רום אגריקול JM מולטי וינטג', אלגנטי ומורכב, ומעט מאופק. אגריקול לפי הספר.
 
בהמשך סוג של דאקירי מעניין ומורכב על בסיס סיינט ג'יימס 12 שנה, וקצת מהסיינט ג'יימס נקי להשוואה (ונילי, מעניין, אבל די גס ועוקץ)
 
טעימה של טורונטו (ברבן ופרנה ברנקה ועוד) מיושנים בחבית - ממש סוכריה, נהדר. חייב להזמין מנה מלאה כשיצא מהחבית כמובן.
(רמזו לי שזה בעוד שבוע בערך... לכו על זה!).
וכי אי אפשר להזמין מנה מלאה - קוקטייל אחר מקטגוריית המורכבים (השני בתפריט, שוב, לא זוכר שם בדיוק...) שהיה מאוד תפוזי, המון טעמים שונים על קשת המתוק-מר-חריף.
 
קיבלתי את התחושה הכללית שהמקום (שהיה פעם ה-Hide & Seek) לא רק החליף שם, אלא גם אווירה ומיקוד. לאימפריאל צפוייה תחרות קשה שכנראה כולם רק ירוויחו ממנה.
 
חוץ מזה טעימה מגניבה של טומאטין מחביות PX ואולורוסו (פיניש), בחוזק חבית, לצד השרי שהיה באותן חביות ממש. טומאטין למדו איך לפנות לגיקים בשנים האחרונות... שימשיכו ככה!
 
האולורוסו, בן 30 שנה, היה יבש, מאוזן, אגוזי ושוקולדי. כרגיל הריח והטעם לא 'מתאימים', אבל כשמתרגלים לזה זה נהדר. ה-px פצצת סוכר כצפוי, אבל גם קצת יותר חמצמץ ומאוזן מהדון גויידו.
הויסקים עצמם טובים אבל לא משהו מיוחד באמת, פשוט דראם כיף ונגיש בלי להיות מתוחכם מדי. האולורוסו פיניש היה דומה לשרי עצמו, ההשפעה ברורה. ה-px פיניש היה פחות דומה, אבל העדפתי את ה-PX פיניש, כי האולורוסו פיניש הרגיש קצת 'נסורת' מדי.