זולת

גרי רשף

New member
זולת

לפי מילון אבן שושן המילה זולת ("איש אינו מדבר זולת המנחה") היא צורת הסמיכות של "זול", ומופיע סימן שאלה כדי לציין ספק.
יש למישהו הסבר מניח את הדעת כיצד מהמילה "זול" הגענו למשמעות של "זולת"?
לחילופין - יכול להיות שהמשמעות הבסיסית הזו אבדה במשך השנים, ואנחנו משערים שהתקיימה כי המילה קיימת רק בסמיכות?
אולי בכלל צורת הנפרד היא שם העצם "זולת" ("יש להתחשב בדולת")?
 
ההגיון אומר

ש"זולת" היא צורת סמיכות של "זוּלה" (ולא של "זול"). זולה היא צורה תיאורטית שלא קיימת ואולי אף פעם לא הייתה קיימת (כידוע צורות הנפרד מאוחרות מצורות הנסמך).

מה הקשר לזול? אני לא יודע. אבל בספר ישעיהו כתוב "הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס" שאולי משמעותו - המרוקנים זהב מכיס. ואם כך ייתכן שמשמעות "זולה" היא ריקניות/מרוקנות. המרוקנות של פלוני = פלוני לבדו ללא תוספות. "לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ" (ספר מלכים) = לא נשאר אלא דלת העם לבדה ללא תוספת. ומכאן ההרחבה ל"אלא רק", "חוץ מ..." טבעית.

זולת במובן "חבר" או "האחר" ("יש להתחשב בזולת") הוא משמעות מאוחרת, שאולי נגזרה מהמשמעות הקדומה, אך לא להיפך.
 
מי שדל קונה בזול

המובן הבסיסי של "זולת" הוא "חוץ מ-", ויתכן שיש קשר למובנים שליליים של מה שנמצא בחוץ, מה שנזרק לאשפה, מי שהוא "לא משלנו" וכד' - וגם "זול".
יתכן שיש גם קשר בין זול ודל (חילופי ד/ז), שמובנם קרוב. אם כך הדבר, הציטוט שהביא איתי "לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ" הוא אולי משחק מילים.
"דל" בא כנראה משורש דל"ה שמובנו "להוריד, להנמיך" (ואחר כך להעלות כמובן), וגם הדלי קשור לכאן, ולא רק בחבל. גם "דלת" הוא משהו שמפריד בין חוץ ופנים, אם כי בד"כ מקשרים אותה להורדה, של יריעת האוהל אולי.
נראה שהשורשים דל/זל, ונגזרותיהם דל"ה, דלד"ל, זו"ל, זלז"ל וכד' נושאים מטען שלילי של עוני, נמיכות, מחסור, זרות וכד'. אולי זו הסיבה שכל כך קשה לנו לכבד ולקבל את הזולת...
 
"דל" משורש דל"ל

וספק בעיני אם יש קשר בין "דל" ובין המילה "דלי" או הפועל "לדלות" (ששורשם דל"י). בארמית הפועל דַּלֵּי משמעו הגביה (דלי עיניה = הגביה עיניו), ההפך מהכיוון שלך.
 
לך תדע

ראשית, קשר בין שורשים שונים שחולקים אותם עיצורים נפוץ ומוכר.
שנית, שימוש באותו שורש לשני מובנים הפוכים לכאורה גם הוא אפשרי, ופעולת הדלייה של הדלי מהבאר כוללת הורדה והעלאה גם יחד.
ושלישית, עפ"י קליין לשורש דל"ה יש מקבילות בערבית ובאכדית שמובנן "הנמכה, הורדה", ואכן "דליות" הן ענפים תלויים (מה שמביא אותי לעוד השערת הדיוט על קשר בין דלה/תלה...)
ועם זאת...
הספקות שהעלית מוצדקים ואין לי כל הוכחה למה שכתבתי. רציתי רק לחלוק עם הפורום רעיונות שעולים במוחי הקודח ולעורר דיון ומחשבה
 

גרי רשף

New member
צורות הנפרד מאוחרות מצורות הנסמך?

זה לא להיפך?..
חוץ מזה - תודה לך ולכולם על ההערות!
 
התי"ו.

בסמיכות שמות נקביים מסתיימים בתי"ו, וזו נחשבת הצורה הקדומה.
בתחילה כנראה גם צורות פרודות הסתיימו בתי"ו, והיא נשתמרה לפעמים גם בצורות פרודות בשירה שבתנ"ך.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אכן; הסיומת t נשמטה מצורת הנפרד ונשתמרה בנסמך

ובנטיות, כמובן – צורני הקניין של שם העצם מתווספים לצורות הנסמך (מבחינה דיאכרונית אפשר לומר שצורות הנסמך נשתמרו שם, בצורות הנטויות).
&nbsp
ניתן לראות תופעה דומה בערבית, שבה מילים בנקבה מסתיימות בד"כ בתא מרבוטה ﺓ שלא נשמעת, אך היא נהגית כתא (תי"ו) בצורות הנסמך ו"מוחלפת" בתא רגילה (ت) בנטיות.
 
זולת

השאלה צריכה להיות שונה, מניין "זול" ו"זולת" שואבות את המשמעות שלהן?
&nbsp
מכיוון שבעברית יש שורש נוסף החולק עיצורים ומשמעות דומה -אז"ל, ניתן לומר שככל הנראה היה שלב בשפות השמיות בהן חלק מהשורשים היו דו עיצוריים והתפתחו לתלת עיצוריים כפי שמוכר לנו היום.
 
כיוון מעניין

מובנו המקורי של אז"ל קשור להליכה (כמו במשפט הארמי המוכר "ואידך זיל גמור" = לך ולמד).
הליכה קשורה להתרחקות ובהרחבה להיעלמות והיעדר, ומכאן הביטוי "אזלת יד" המשדר חולשה וחוסר ישע. בהחלט אפשר לראות קשר לדלות ועוני.
 
אז"ל מבטא תהליך של דבר ההולך ונגמר

הוא לא מתייחס לנקודת השפע ולא לנקודת האין אלא על מה שביניהם.
&nbsp
כך גם זול לא מתייחס למחיר גבוה ולא לחינם אלא מחיר ביניים.
&nbsp
גם זולת לא מתייחסת לעיקר או הרוב אלא על המיעוט. אולי מכאן מקשר ההמעטה אתה מסיק קשר לדלות ועוני.
 
למעלה