אז מה אכלתם בסוף השבוע?

תודה ,בני מכיר אותי- אני מתקשרת מהדרך שיכין לילדים מקבוץ להב

יפה!

ההזמנה בעינה עומדת

סופ"ש של בית קפה וצעדת הגלבוע

בשישי קפצתי עם חברה לבית קפה השכונתי "המכולת" ברמת גן.
בית קפה קטנטן ושכונתי וחמוד ליודעי דבר, אכלתי ארוחת בוקר בקטנה עם חלה, הייתה מהממת. מיץ תפוזים סחוט במקום.
בשבת נסענו לצפון לצעדת הגלבוע (מקצה 13 ק"מ), וקינחנו בחוות התבלינים בגלבוע.
אני אכלתי פטה פיסטוק מעושן שהיה מוצלח (2 ריבות) אבל מעט מעושן מדי + עם חתיכת צ'אנקיות של כבד אווז.
לעיקרית לקחתי טורטליני גבינות עם שמנת מרווה שהיה לא מוצלח לדעתי (טורטליני קשים ) אבל עידן לקח ניוקי סלק ורוד ומתוק שהיה מופלא.
לקינוח פאי פקאן קטנטן עם גלידה, ותה צמחים של המקום (היה מעולה).
סה"כ אם מישהו באזור, מומלץ.

חדשה כאן נהנת איתכם מכל ביס תודה

בהמשך אשמח להוסיף משלי

שישי במיאזקי בשוק צפון, שבת DaDa&Da

בשישי נסעתי עם חברה לשוק צפון ברמת אביב. השוק חמוד מאוד, קטן יותר משרונה ופחות הומה אדם. מצד שני, גם מבחר הדוכנים קטן יותר ושום דבר לא תפס לנו את העין. היינו רעבות ועצרנו במיאזאזקי (לא יכלנו שלא אחרי ההשתפכות של שגיא כהן) לארוחת צהריים זריזה. הזמנו שיפודי פרגיות עם לחמניות מאודות. הפרגיות היו עסיסיות ומלאות טעם והשילוב עם הלחמניה והרוטב שמגיע איתה בהחלט מוצלח מאוד. סלט החסות הקטן ליד היה קצת עייף וחסר מעוף, אבל היה לו רוטב נחמד שקצת הציל את המצב. הבאסה היחידה הייתה כיסאות הבר שכמה שהם יפים ככה הם לא נוחים. המשענת נתקעת בגב והמושב גבוה מידי, כך שבחורות נמוכות כמונו לא יכולות לשים את הרגליים על שום דבר וההרגשה היא של ילדה קטנה שמנופפת ברגליים על כסא גבוה מידי. אני ממליצה לקחת את האוכל וללכת לאיזור הישיבה הכללי.
&nbsp
בשבת בצהריים פגשתי כמה חברים ובספונטניות החלטנו ללכת לשבת על כוס בירה ברוטשילד. כמות הברחשים האימתנית שהייתה בחוץ הבריחה אותנו אל DaDa&Da רחוק מהברחשים וגם מהבירה. הזמנו כמה מנות ראשונות שכולן היו נחמדות מאוד:
שלישיית ברוסקטות מהים (סרדינים, קלאמרי והרינג), כרובית על קרם גזר, ארטישוק מטוגן ברוטב אנשובי וברי עם ריבת חצילים. היה טעים ויחד עם מוחיטו מוצלח וכוס יין לבן סגר את הפינה.

איך השירות בדא דא ודא?

שמעתי שטעים מאוד אבל שהשירות לא משהו.

צודקת

לא פירטתי כי שכחתי מזה וגם כי היה לנו כיף, אבל השירות די איטי וקצת מעופף.

תודה רבה

תודה מהחבר שעזרתם לו

הוא חזר מסוף השבוע בעכו.

בשותה, המסעדה הגרוזינית, הם היו בערב ואהבו. אכלו בעיקר את הקלאסיקות (חינקאלי, חצ'פורי וכו') והזמינו גם מנה של סלטי פתיחה. סך הכל הרושם שלקחו משם היה חיובי מאד.

לגבי מלון האפנדי - חזרו משם עם רגשות מעורבים בדומה לרושם שאנחנו קיבלנו (לא ישנו בו אבל עברנו דרכו להציץ). מלון מקסים שממוקם בלב שכונת מגורים מוסלמית מה שתרם גם לרעש (השכמה של המואזין...) וגם לתחושה קצת מוזרה כשיוצאים מהמלון החוצה.

שמחה שאהבו את שותא

מקום שחביב עלינו מאד.

סופשבוע דל מבחינה קולינרית- ארומה ודוריס קצבים שרקוטרי

ביום שישי בשעת צהריים המוקדמות אחרי ריצת 8 ק"מ בפארק הירקון ואימון בחד"כ במרכז וויצמן היינו מורעבים ולחוצים בזמן כיוון שהיינו צריכים לחזור צפונה להורים. הבחירה היתה בין שוק האוכל בקניון לבין ארומה. בסוף הלכנו על האופציה הבריאותית יותר- סלט עוף תאילנדי עם אקסטרה חזה עוף בארומה (44+10 תוספת). אני לא יודע מה תאילנדי בסלט, אולי הרוטב על בסיס סויה או המעט בוטנים וכוסברה, אבל בסך הכל סלט לא רע שהיה טרי עם הרבה חזה עוף על הגריל- בדיוק מה שצריך אחרי אימון. ארומה בסה"כ אופציה סבירה מבחינתי כשרעבים ומוגבלים בזמן.

בשבת בצהריים החלטנו ספונטנית לקפוץ לדוריס קצבים שנמצאת פחות מעשר דקות נסיעה מההורים. לציין כי למרות הקרבה לא הייתי שם מספר שנים, משום מה יש למקום מוניטין לא משהו באיזור ואנחנו מעדיפים את הדוניה רוסה בעין הוד. הפעם החלטנו שהגיע הזמן לתת למקום צ'אנס
אז, מסתבר שצמוד למסעדה פתחו מסעדה קטנה יותר שמגישה בשר מעושן ממעשנת- להלן השרקוטרי.
המסעדה הותיקה היתה מפוצצת! והמארחת המבולבלת גרמה לנו לשבת כ-20 דקות בחוץ בהמתנה לשולחן כשמסתבר שמבחינתה לא הוכנסנו כלל לרשימה. לאחר בירור החלטנו לא לחכות ולנסות את השרקוטרי. ישבנו על הבר והמתנו. והמתנו.
מי שחושב שבתל אביב השירות בעייתי, צריך להגיע יותר לאיזור זכרון- חוף הכרמל השירות חובבני, סחבקי כאילו אנחנו חברים מהתיכון או מהפלוגה בצבא ( שבוע קודם במסעדה בבנימינה שלא אציין את שמה שני עובדים הלכו מכות במרכז המסעדה).
האוכל- ארבעה סוגי כריכים: פיקניה, שווארמה, אסאדו וחזה אווז מתוכם נגמרו הפיקניה והאווז, ומספר סוגי נקניקיות.
לקחנו כולנו את כריך האסאדו- לתוך לחמניה ארוכה ומתוקה עם איולי, צ'ימיצ'ורי וירקות הכניסו כמות אדירה של בשר אסרדו עסיסי, שומני וטעים (לדעתי מעל 300ג), בתוספת צ'יפס טפוגן שלפחות לא היה מהסוג הדקיק ושתיה.
כל הסיפור 49 ש"ח שווים מאוד אם מבודדים את הסנדוויץ' מהמקום.
שווה לתת צ'אנס באמצע השבוע כשיש פחות לחץ.

יקב בר-מאור, כולא ויקב מרקוס

קשים חייהם של חובבי יין בסופי השבוע שלפני פסח

בשישי יציאה מאוחרת מהבית, השאירה זמן רק ליקב אחד, ובדרך לחיפה עצרנו בבנימינה לטעימה של יינות ביקב בר-מאור.
לצערי הריזלינג 2013 ששמעתי עליו מחברים, אזל. ריזלינג 2014 עדיין לא הוצא למכירה. לכן טעמנו רק יינות אדומים.
אהבנו וקנינו את לילית 2012 - בלנד של 83% קברנה-סוביניון ו-17% סירה; וקברנה פרנק 2012 - 97% קברנה פרנק ו-3% מרלו. שניהם הוכנסו למקרר היינות, למנוחה ויישון. יש להם עוד זמן.

לחיפה נסענו כדי לחגוג יום הולדת למסעדת כולא ולעודד חצבני, באירוע שבו אירח את שי שבח מחוות קיימא מבארותיים שהביאה ירקות אורגניים מצויינים; את אסף גרופר שבונה טאבונים; את הצלם חיים יוסף ואת הגלידות של בוזה.

האוכל כלל פיצות ופוקאצ'ות שנאפו בטאבון על-ידי אסף גרופר וחיים יוסף, כריכים שהוכנו בלחם שאופים בטאבון, פיתות ממולאות שנצלו על גרילים בחוץ והוספו להם מטבלים שונים, גלידות של בוזה ומשקאות.

אכלנו יחד:

• 2 עראייס בחצאי פיתות - לאחת הוספתי לימונים כבושים, ולשניה פלפלים חריפים (את זאת לא טעמתי); העראייס היה מוצלח, הבשר שמן מאד (כמובן) והפיתה מולאה בנדיבות. השילוב עם הלימונים הכבושים היה מאד לטעמי (הבחור פחות אהב).
• חצי פיתה עם בשר חזיר בבישול ארוך מפורק בחצי פיתה עם יוגורט מתובל - פחות אהבנו. היה משהו סתמי בבשר, למרות השילוב המוצלח עם היוגורט שהוספתי;
• פיצה עם שרימפס וזוקיני - פיצה מצויינת עם בצק דק שהחזיק יפה את התוספות, מוצרלה טובה, ושילוב מוצלח של רוטב העגבניות עם הזוקיני והשרימפס.
• סנדביץ' עם ירקות קלויים (מנגולד, שומר וסלרי), נתחי שייטל, ממרח לימונים ושום, ועוד ממרחים שלא זיהינו - השילובים היו טובים וטעימים, אבל זה לא סנדביץ' לאכילה בפרהסיה. הלחם של כולא מלא חורים והתכולה לא הצליחה להישאר בין שתי פרוסות הלחם
  
• טעמנו גם משולש של פיצה עם פרוסות דקיקות של תפוחי אדמה והמון רוזמרין - שילוב מצויין בפיצה עשויה בדיוק כמו שאני אוהבת.
• סיימנו בכדור של גלידת פיסטוק של בוזה שהוסיפו לה חלבה טובה כקישוט.

הפסקנו לאכול רק כי לא היה לנו יותר מקום, למרות שזממנו לאכול פיצה נוספת. עם בקבוק של קמפרי סודה, שילמנו 211 ש"ח לארוחה ששבענו ממנה מאד.

בשבת ביקרנו ביקב מרקוס במושב כפר מונאש. יקב קטן ממש בשכונה שלנו, שאיכשהו פיספסנו עד כה.
טעמנו וקנינו, סוביניון בלאן 2015, קברנה פרנק 2013 ובקבוק פורט שלא טעמנו, אבל קנינו בכל זאת

בסופ"ש הבא, ביקור בצ'ילאג ואולי בעוד יקב.

סופ"ש

או בקיצור הלל לפורל.. וגם לסלמון, היה קונצ'רטו קטן לפורל וסלמון עם עוד כמה דברים בצד..
בחמישי עברתי בדרך הביתה באותו סטופמרקט לו עשיתי בשבוע שעבר קידום עניינים ללא כל תמורה נאותה מצידם, עוד יחשבו פה שאני מהבעלים
הקיצר הסיפור הולך ככה, 50 לקילו לדג של 3.7 קילו זה מחיר לא רע, פילטו לי מעולה, ביקשתי צד אחד בלי עור, זה עם העור הלך להקפאה.. פורל ורוד אחד גדול, 60 לקילו, סיפור דומה, אחד בלי עור...

הפילטים חסרי העור הספיקו לשני הומאז'ים למר ירמיאס עם "קרפצ'יו" דגים בסויה (וקצת מירין ויוזו ושיסו מיובש) עם סורבה ווסאבי, יצא מאוד קרוב למקור, בפעם הבאה מעט יותר ווסאבי לנשכנות.. מנה סופר פשוטה להכנה בבית, סופר מהנה..
ארוחת סושי בהרכבה עצמית, הפורל פשוט נפלא לעניין, הוא נראה כמעט בול כמו הסלמון בצלחת, אבל יש לו מעט יותר עידון, אולי קצת שמנוניות ומרקם מצויין בנא. בטעם, אולי מעט פחות "דגי" מסלמון מה שיכול להשפיע קצת על הנוכחות, כי סלמון בסושי לא "דגי" במיוחד.. אבל באמת, שווה, לא מובן עניין הנהייה אחרי טונה קפואה למטרות סושי, כשיש אופציות ביתיות כאלו.
חתיכה נאה של סלמון הלכה לגרבלקס עוקצני, ישב יומיים במקרר עם קצת משקל מלמעלה, יצא טוב מאוד, כמעט "נקניקי" אפילו, כי שמתי יותר מידי תיבול ולא שטפתי מספיק המליחות והתבלינים לאחר מכן.. אני חושב שאת התוצר הסופי יהיה מעניין מאוד להמשיך ו"חצי לייבש" במכשיר כגוש "נקניקי" עוד יותר, נעשה ניסיון בקרוב.
עוד לא גמרנו עם הסלמון, בטעות ארזו לי גם הראש והאידרה שחשבתי שלא יהיה לי זמן להתעסק איתם אז ביקשתי שלא, זה די נורא לציר והדרך היחידה להנות (מאוד), היא לשרוף לזה את הצורה בתנור או כמנהג עמי אסיה, לטגן לזה את הצורה בווק או סיר גדול.. העצמות בחלקים הלא משמעותיים שלהן, הופכות עם שאריות הבשר על האידרה למעדן סופר קריספי קראנצ'י והראש הוא בכלל חגיגה, אומנם רק אני אכלתי והשאר עשו פרצופים מבועתים, אבל באחריות, למטיסי לסת זה מעדן נדיר וטעים עד כאב, כמו כל דג, במיוחד כשאותו סלמון מצונן היה גם יחסית "צעיר" וטרי ככל הניתן..

אז עם זה בערך התעסקנו בשישי, בשבת מרק גרונות הבית (או מרק הבית מגרונות) בסיר לחץ, אימא שלי שאלה בתמימותה למה המרק טעים ושונה משלה.. אז הסברתי לי שבין אלמנטים מיובשים כאלו ואחרים שנכנסים פנימה, נהוג גם לצלות בשר\עצמות להעמקת טעמים, את מבט השוק והזעזוע שהיה על פניה לא אשכח לעולם.. היה משעשע, לתפארת פולניה, כמה בקבוקים גדולים של קאסטיל רוז' ריככו את האווירה.

עשיתי שוב קאג'טה, שאפשר גם לקרוא לה ריבת חלב כמובן, כמות כפולה הפעם, הטעם בהחלט מצדיק כאב גב קל לאחר עמידה פחות או יותר של שעתיים (חסר לו שלא..). כמו שהזכרתי בעבר, מעדן נפלא עם פנקייקים מקמח מלא ואבקת תות, שילוב פסיכי של מתוק וחמצמץ..

ספר קינדל מעניין אחרי חיפוש מקורות עניינים לנושא ה Tsukemono - עולם הכבישה וההחמצה היפני, נושא שמרתק מאז הנסיעה לשם, מצחיל קצת להתנסות בתקווה למצוא גם מתכונים ו"כימייה" מאחורי השימוש במיסו, מירין, חומץ אורז ועוד, לא רק מלח גס.. לספר קוראים
Preserving the Japanese Way: Traditions of Salting, Fermenting, and Pickling for the Modern Kitchen
של כותבת שבהחלט מבינה היטב על מה היא כותבת והוציאה עוד ספר די "להיטי" בנושא מזון ועיבוד תוצרים בחוות יפניות, או משהו כזה, די נהנה מהקריאה הכללית כרגע והרקע, למרות שלא יודע עדיין לגבי "עומק" ההסברים והמתכונים, כמובן שגם חומרי הגלם מאוד עקרוניים ולא בדיוק זמינים מאוד, אבל לדעתי יכול לצמוח משהו נחמד מהעניין, בשביל 8.49 דולרים בקינדל, לא נורא.

סאלו, אין עליך!

ביקורת מאוד משוחדת- על אירוע החתונה שלי

אחרי שהרבה שנים סירבתי לחשוב על חתונה יצא שעשיתי זוג חתונות בתוך 4 חודשים, את הראשונה בפראג לפני השנה החדשה וביום שישי האחרון בארץ עם חברים קרובים ומשפחה.
הלוקיישן היה החווה של אליק ליד מכמורת, המקום היחיד שהצליח לשבות את ליבנו מהרגע הראשון, המון טווסים שמסתובבים חופשי ויצרו לנו פס קול מלכותי, חוות סוסים צמודה שכל הילדים שמחו ללכת לבקר והעיקר הרבה טבע וירוק.
בתוכנית האומנותית- ד"ר באבל, אומן בועות סבון שהיבא המון ציוד ועשה שמח לכל הילדים מכל הגילאים , דוכן גאגלינג עם המון ציוד וחישוקי הולה הופ לשימוש חופשי ופינת יצירה מלאה בכל טוב שיצירה אווירה אמיתית של פסטיבל, והתקליטן שהוא גם סוחר התקליטים שלי אייל לוי עם קונסולה שסובבה ונילים שחורים משובחים.
על האוכל קייטרינג SURF & TURF ממכמורת, במקור הם עובדים בעיקר עם בשר מעושן ופירות ים אבל אנחנו הכרחנו אותם להמציא את עצמם מחדש עם תפריט צמחוני, דוכנים של אוכל רחוב טרי ומוכן במקום. דוכן של פיצה מבצק טרי שנאפתה במקום עם מבחר עשיר של תופסות משובחות שהשתנו לאורך כל הערב, דוכן של סביח קטן וממזרי שכולם זללו, דוכן של המבורגר צמחוני מ-2 סוגים, אחד פטריית פורטבלו שמנמנה עם מוצרלת באפלו מעל והשני של טופו ופטריות קצוצות שהיה רך ועסיסי, דוכן של טאקו ודוכן של מבחר ירקות על גריל פחמים ארוך או קבורים במריצה מלאת פחמים- תפוחי אדמה נהדרים, כרוביות שלמות, כרובים צלויים, חצילים, סלקים ועוד ועוד.
לקינוח כנאפה שנעשתה במקום, קוביות ענק של חלבה מוצלחת, המון פירות וחיזוק שלנו בצורת הרבה פוטיפורים קטנים מיואב דקלבאום בא.ת. עמק חפר שהיו מעולים.
הבאר כלל מבחר עשיר של שייקים טבעיים ושייקי ירקות שהיו מושלמים לשעת החתונה שלנו שהתחילה מהצהרים המאוחרות ועוד הלילה, בתופסת חיזוק של סינגל מאלטים מהאוסף הפרטי ומבחר המשקאות השיגרתי.
אחרי כל כך הרבה אוכל וכיף (אפילו אני הפסקתי לאכול קצת) הגיע הזמן קצת לנוח על זרי הדפנה עד החתונה הבאה שלנו

מזלטוב.נשמע ארוע מקסים.

מזל טוב!

נדמע שהיה לכם יופי של אירוע

הפטיפורים של יואב דקלבאום נהדרים, וטוב לדעת על הקייטרינג ממכמורת.

עד הברית, אתה מתכוון מזל טוב !

האם חישבת עלות לאורח של הארוע ? זוכרת שהציעו לך מקומות שהעלות היתה גבוהה...