יפה ירקוני - זמרת המלחמות! בורחת???
וקול השפיות הוא קולה של יפה ירקוני העם התקומם, העם מחה, העם צווח בבוז על יפה ירקוני, העם אפילו החליט לבטל הופעה שלה בערב יום הזכרון. העם צריך בלאוו הכי לעמוד בדום ובעיניים מושפלות ביום הזכרון, אז אין טעם להפיל עליו עוד השפלת עיניים, אבל העם בהחלט יכול להתבייש לו על תגובותיו כלפי הדברים שאמרה יפה ירקוני ערב יום הזכרון. יפה ירקוני אמרה בסך הכל דברים די בסיסיים, דברים שכולנו חשבנו ולא תמיד אמרנו. יפה ירקוני היתה האמן הראשון, פחות או יותר, שהעז להרים קול מחאה נגד "המצב". כי בזמן המלחמה, המוזות הישראליות שותקות: למה להן לקלקל את עסקי העתיד. יפה ירקוני, אתם כבר יודעים, היא לא תינוקת. העתיד שלה חשוב, זה נכון, אולם עתיד ילדיה ונכדיה חשוב עוד יותר. הראיון עם יפה ירקוני התקיים פעמיים: פעם אחת לפני שנסעה לתקופת מה לחו"ל, ופעם שניה הבוקר, אחרי שהעם לעס אותה לשניים והחליט לבטל הופעות שלה בתור עונש. אבל יפה ירקוני לא מתחרטת על כלום. זמרת המלחמות עייפה ממלחמות. היא לא מתחרטת על אף מילה שאמרה, וגם האמרגן שלה ממשיך להיות בעד חופש הביטוי אפילו בעבור ביטול חופן הופעות. יפה: "הידידים הקרובים נשתתקו כולם. אף אחד לא רוצה להזדהות. כולם ירדו למחתרת. אני רוצה עתיד אחר לנכדים ולילדים שלי. מאז שאני ילדה אני עוברת את זה- מלחמות, מלחמות, מלחמות. איבדתי שני בעלים במלחמות, יש לי חתן קטוע רגל. אני רוצה שיפסיקו את ההרג הזה. שיתנו להם את עזה. שיעברו לפה רק עם ויזה. במאוחר או במוקדם תהיה חובה לעשות את זה. אז למה לא עכשיו, לפני שכולם נהרגים. כולם התרעמו עלי שאני מצדדת בפלסטינים. אני לא מדברת בזכותם. אני מדברת בזכותנו. מה יהיה עלינו אני שואלת. מוברק אמר כבר שאם תהיה מלחמה עם הפלסטינים כל מדינות ערב יצאו להגן עליהם. מי צריך את זה? פעם כשנסעתי לתת הופעה לחיילים, במלחמת ששת הימים זה היה, לקחתי את אריק שרון טרמפ. כבר אז הוא היה לוחם אמיץ: בדרך עברו אותנו פלחים מסכנים, שרון אמר- לזרוק אותם לים. כבר אז אמרתי לו מה קרה לך? למה הם מפריעים לך. הם רואים את העיר שבה נולדו כביתם. וזכותם לחיות בביתם. חנה מרון אמרה לי אני מזדהה איתך ועוד הרבה אומנים מזדהים איתך, למה את לא אומרת את זה בקול, שאלתי אותה. עזבי, היא אמרה לי, אני כבר לא בגיל. מה זה היא לא בגיל ? היא צעירה ממני בכמה שנים טובות נדמה לי… גם חנן יובל, ראש אמי, חטף בגללי, מקבל טלפונים כל הזמן ומגן עלי ועל חופש הביטוי שלי." הראיון המקורי התקיים בביתה של יפה ירקוני, מאוחר בלילה. הוא היה אמור להתפרסם כבר לפני חודשיים אולם מפאת קושי הזמנים, נדחה לעיתוי מתאים יותר- והנה הוא הגיע: יפה ירקוני, זמרת כל המלחמות, כבשה את כל הכותרות בין יום - וזאת למה? כי ביאושה, אמרה הזמרת את כל אשר על ליבה. כששמעתי אותה אומרת את הדברים האלה באותו לילה בביתה, היה נדמה לי כאילו היאוש ממנה והלאה, אבל עברו ימים, ועכשיו היאוש שמקיף כבר את כולנו מקיף גם אותה. בעשר בלילה, היא נראית יפה ורעננה כמו פרח. נראית צעירה בשלושים שנה בערך מכפי גילה האמיתי. (ב- 24 לדצמבר ימלאו לה 75) קולה הסדוק עמוק ומקסים כתמיד. אז, היו שמועות שהיא מהגרת מהארץ. היא צוחקת: לא מהגרת. רק יוצאת לסיבוב הופעות בפרו, בלוס אנגל´ס ובסן פרנציסקו, לא יורדת, היא אמרה, אבל כל נכדי כבר שם, אז אי אפשר לנסוע להצטרף אליהם לחופש בלי שהפיות הרעים יברברו? יש לה כבר נינות: 2 קטנות מיה ונוגה בנות 5 ו 3, יש לה ערב לכבודה המתוכנן לסוף החודש הזה, יש לה ספרית שבאה אליה קבוע כבר 25 שנה והיא לא מסתירה מידע: מסאג´ים, ניתוחים פלסטיים (ראיתי איזה אף יש לי וקבלתי שוק. אמרתי אני לא מופיעה יותר עם האף הזה) התעמלות כל בוקר לבד, למען שיפור העור והיציבה. היא נולדה ב- 24 בדצמבר 1925 ברחוב קלישר בתל אביב. "ב- 48 התגייסתי לצבא, הייתי אלחוטאית תמיד היו אומרים צועקים לי---- אלחוטאית משעמם, תשיר לנו"…. ויפה ירקוני שהיא ארץ ישראל, על שערה השחור המבריק ועורה השחום החלק, היתה שרה. בין לבין, היא הכירה את שייקה ירקוני. "הוא לא היה מהבעלים המפנקים אבל הוא היה שחקן שח מעולה---. הוא נכנס לעניין השח הזה עמוק נורא. היה מביא לי אותם שחקני שח מהרחוב הביתה- חלכאים ונדכאים שהייתי צריכה להאכיל ולהשקות- אחרת לא היה נותן לי לצאת להופעות… היום, היא אומרת, כבר לא הייתי מכניסה גבר זר הביתה. אבל הייתי רוצה חבר. אף אחד מהגברים לא פנה אלי… אמרו שאני חזקה מידי. התרגלתי לזה. אני יש לי ספרים ליד המיטה, אני מסדרת לי אלבומים, ויש לי 3 בנות מאושרות (תמי אורית ורותי) ואם המצב לא היה כזה גרוע לא היו לי תלונות על כלום: שהרי הייתי בכל העולם. הופעתי ביפן בנגויה. איפה לא הופעתי. שרתי 51 שנה החל במלחמת העולם השניה, מלחמת עצמאות, מלחמת יום כיפור. אני גרה במקום שקט, אני קשורה לפה. תמיד כשאני נוחתת בחזרה בארץ, אני בוכה. עכשיו אני נוחתת ואומרת אך, איזה אדמה רוויית דם. תל אביב נראית לי כמו קייפטאון.
