א י י ל 19
New member
´זה טוב, זה טוב, זה טוב...´
...וזה לא קשה להשלים את המילים הבאות בשיר ההוא של "שוקולד מנטה מסטיק", מן הסתם - "זה טוב"? אבל אני לא יודע אם זה טוב. אני בוחר יותר ויותר לספר לאנשים בצבא שאני, מה לעשות, חושב שריקטום של גבר זה כוּס. ברור לי שרוב האנשים מודעים לכך שאני הומו, זה ברור. אני יושב במשרד ומתפנק, יש לי סבון-פנים-בוקר (?!) ו...פשוט יודעים. בנוסף לכל, זה חיל המודיעין, נו מה
אבל אולי אני הולך רחוק מדיי. מילא, אם הייתי יכול להתגאות בעובדה שאני שונה, אבל אני עצמי לא מאמין בזה... אני מיואש לחלוטין מאיתנו, אני בספק אם הקשר הבא שלי יחזיק מעמד, אני מפחד ששוב ישקרו לי, ירמו אותי. אולי אני משכנע את עצמי שלהיות הומו זה משהו מרענן, משהו צעיר, שחי אצלי בראש וחייב להשתחרר, שכולם ידעו. ...וככה, מצאתי את עצמי, מספר ונשאל על זה. יש את הגישה הקלילה של אנשים כלפי זה ("מלא אנשים יוצאים עכשיו מהארון, פשוט מלא, יאללה אייל, עכשיו תורך") את הגישה שבכלל לא מבינה מה רע בזה ("אז תגיד, אתה נמשך לבנים?" או "נכון החבר הקצין הזה שלך? אז הוא הומו, נכון?") ואת הגישה של הראש הקטן ("אתה לא הומו"). לפני כמה ימים ישבתי עם כמה חברים במשרד שלהם, ודיברנו על אם אני בתול או לא. כולם הגיעו למסקנה שאין מצב שאני זיינתי מישהי. אז פשוט אמרתי, למה אתם כ"כ בטוחים שעשיתי את זה עם בחורה, ולמה הם משחקים אותה כאילו לא ברור שאני הומו. אחד הבנים שתק, השניים האחרים היו בשוק (טבחים זה לא סקסי), ושתי הבנות לא השתכנעו. דיברתי על זה בכזאת קלילות, וכלום לא הזיז לי... הרגשה נפלאה, אבל מה כל זה שווה, שבסוף, הדבר היחיד שהם יכלו לחשוב עליו הוא שאם אני הומו, אז אני עדיין בתול, כי רק זיינתי בתחת או קיבלתי בתחת (על זה כבר סירבתי לענות). במקרה אחר, כשהסתובבתי עם חבר מהמחלקה באילת, סיפרתי לו על כמה פירסינג מגעיל אותי (כן, כולל התנועות ידיים האוחצ´יות, בשביל האפקט). אמרתי לו שנשיקה עם פירסינג לא עושה לי את זה. הוא שאל אותי: "לזאת שהתנשקת איתה היה פירסינג בלשון?", ואני אמרתי בטבעיות - "מי אמר שזאת הייתה מישהי?", הוא גיחך קצת (או שזאת הייתה השתנקות?) ושאל אותי, בקול ממזרי אם זה היה גבר, ואמרתי לו שכן. הוא נהיה קצת שקט, אז אמרתי לו שאני רק צוחק, והוא נרגע ופלט כמה אנחות שהתחילו ונגמרו ב"איכס". לפקידה שלנו, אמרתי שאולי אני באמת הומו, והיא עשתה לי פרצוף של :-O טוב נו, אשדוֹדית. להומו של המחלקה סתם זרקתי רמזים מיניים. למה אני מטריח אתכם בכל זה? אולי כי חסרה לי פיסה אחת בביטחון העצמי שלי, אולי כי אני צריך לשמוע שמה שאני עושה הוא נכון או מסוכן... אולי כי יש פה אנשים שיצאו מהארון בפני אנשים בצבא. אני לא יודע בעצם. אני רוצה שיידעו מה אני, אבל כשאני רואה כמה אנשים בחדר אוכל שיושבים בשולחן רחוק, מתלחששים ומסתכלים עליי, אני מרגיש נורא. אולי אני מפחד שיסתכלו עליי מוזר. אולי אני חי בתוך בועה, לא קולט שזה צבא, מרשה לעצמי יותר מדיי. אולי הקצין החתיך ההוא מ"הזמן הורוד" או העובדה שעשו עליו כתבה דווקא ב"במחנה", תפסה אותי חזק ושיכנעה אותי. אולי אני רוצה להעיז קצת יותר מדיי, בדיוק כמו שאני אוהב שחושבים שאני מטורלל. ואז עוד פעם, מצד שני, אם היה מדובר רק בזה שאני הומו... אבל עולות לזה הקונטציות של הזיון בתחת והגבר מוצץ לגבר, והתגובות של המטומטמים שמשרתים באפסנאות שכל מילה שלהם היא "יא הומו". אייל.
...וזה לא קשה להשלים את המילים הבאות בשיר ההוא של "שוקולד מנטה מסטיק", מן הסתם - "זה טוב"? אבל אני לא יודע אם זה טוב. אני בוחר יותר ויותר לספר לאנשים בצבא שאני, מה לעשות, חושב שריקטום של גבר זה כוּס. ברור לי שרוב האנשים מודעים לכך שאני הומו, זה ברור. אני יושב במשרד ומתפנק, יש לי סבון-פנים-בוקר (?!) ו...פשוט יודעים. בנוסף לכל, זה חיל המודיעין, נו מה
