אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ
בבחני אז את נפשי, איש נפש חסיד תמים, אם אוכל לעמוד בניסיון כמשפט ”בְּכָל נַפְשְׁךָ וּבְּכָל מְאֹדֶךָ“ (דברים פ"ו) מצאתי נפשי מסכמת להישרף באש, כמו שנשרפו כל קדושי ישראל - על קידוש השם בגזירות השמד. אבל ראה זאת! לא יכלה נפשי להסכים בשום אופן: מה יהי אם בעמדי בשוק, אמצא שעטנז בכותונתי? הרי חייב אני להתפשט תיכף ומיד ערום! כמו בפירוש ”אמר רבי יהודה: המוצא כלאיים בבגדו פושטן אפילו בשוק!“ האומנם כן אעשה - וכל העם ירוצו אחרי כמשוגע? בשום אופן לא יכלה נפשי להסכים על זה. להישרף באש על קידוש השם - הבה כן אעשה! אבל להירדף מכל העם כאחרי משוגע בשביל שעטנז שמצאתי בכותונתי? …אהה!! אוי ואבוי! נפתולי אלוהים נפתלתי, עם נפשי ולא יכולתי. הוי, נפשי! נפשי! הן חייב אני לעשות כן! למען השם! ולמען השם, ושוב פעם למען השם! - אך אין זה הולך. בשום אופן לא יכולתי לפתות את נפשי שתסכים לי על מעשה למען השם כזה. היות ¬- סקול, שרוף, הרוג, החוק, למען קידוש השם - נפשי מסכמת. אבל היות משוגע וכל העם ירוצו אחרי למען השם, לפי ששעטנז מצאתי בכותונתי, - על זה בשום אופן אין נפשי מסכמת. אולי הגאון מווילנה יכול היה לעשות כן. לפי שלגאון כמוהו, יפקוד העם את גודל חסידותו, ולא יחשבוהו למשוגע. אבל הדיוט עני בישראל כמוני, אשר אם אעשה כן, בודאי לא יפקדו לי את חסידותי, אלא פשוט למשוגע יחשבוני, וירוצו ויצחקו לאידי. אוי לי! אנא אני בא - אם אעשה כן? לא שאלתי את הגאון מווילנא: מה היה עושה אילו היה הוא - אדם פשוט עני כמוני? אבל את נפשי שאלתי - ונפשי לא הסכימה על זה בשום אופן. אבל אוי ואבוי! הלוא חייב אני לעשות כן!” ומוטב יהי שוטה כל ימיו ואל יהי רשע שעה אחת לפני המקום“ ודאי טענתך טענה! אבל מה לעשות עם הנפש המורדת? בשום אופן איני יכול להוציא ממנה הסכמה. מה אומר לכם, אחיי חביביי! הרבה עינויים סבלתי מפני בחינת הציור האכזר הזה. נהפכו עליי ציריי במוחי. אשר אם לא נשתגעתי מטירוף הרהורי בזה, היה זה נס מן השמים. (יהודה צבי לוין - תעודת השתלמות אנושית, עמוד 470)
בבחני אז את נפשי, איש נפש חסיד תמים, אם אוכל לעמוד בניסיון כמשפט ”בְּכָל נַפְשְׁךָ וּבְּכָל מְאֹדֶךָ“ (דברים פ"ו) מצאתי נפשי מסכמת להישרף באש, כמו שנשרפו כל קדושי ישראל - על קידוש השם בגזירות השמד. אבל ראה זאת! לא יכלה נפשי להסכים בשום אופן: מה יהי אם בעמדי בשוק, אמצא שעטנז בכותונתי? הרי חייב אני להתפשט תיכף ומיד ערום! כמו בפירוש ”אמר רבי יהודה: המוצא כלאיים בבגדו פושטן אפילו בשוק!“ האומנם כן אעשה - וכל העם ירוצו אחרי כמשוגע? בשום אופן לא יכלה נפשי להסכים על זה. להישרף באש על קידוש השם - הבה כן אעשה! אבל להירדף מכל העם כאחרי משוגע בשביל שעטנז שמצאתי בכותונתי? …אהה!! אוי ואבוי! נפתולי אלוהים נפתלתי, עם נפשי ולא יכולתי. הוי, נפשי! נפשי! הן חייב אני לעשות כן! למען השם! ולמען השם, ושוב פעם למען השם! - אך אין זה הולך. בשום אופן לא יכולתי לפתות את נפשי שתסכים לי על מעשה למען השם כזה. היות ¬- סקול, שרוף, הרוג, החוק, למען קידוש השם - נפשי מסכמת. אבל היות משוגע וכל העם ירוצו אחרי למען השם, לפי ששעטנז מצאתי בכותונתי, - על זה בשום אופן אין נפשי מסכמת. אולי הגאון מווילנה יכול היה לעשות כן. לפי שלגאון כמוהו, יפקוד העם את גודל חסידותו, ולא יחשבוהו למשוגע. אבל הדיוט עני בישראל כמוני, אשר אם אעשה כן, בודאי לא יפקדו לי את חסידותי, אלא פשוט למשוגע יחשבוני, וירוצו ויצחקו לאידי. אוי לי! אנא אני בא - אם אעשה כן? לא שאלתי את הגאון מווילנא: מה היה עושה אילו היה הוא - אדם פשוט עני כמוני? אבל את נפשי שאלתי - ונפשי לא הסכימה על זה בשום אופן. אבל אוי ואבוי! הלוא חייב אני לעשות כן!” ומוטב יהי שוטה כל ימיו ואל יהי רשע שעה אחת לפני המקום“ ודאי טענתך טענה! אבל מה לעשות עם הנפש המורדת? בשום אופן איני יכול להוציא ממנה הסכמה. מה אומר לכם, אחיי חביביי! הרבה עינויים סבלתי מפני בחינת הציור האכזר הזה. נהפכו עליי ציריי במוחי. אשר אם לא נשתגעתי מטירוף הרהורי בזה, היה זה נס מן השמים. (יהודה צבי לוין - תעודת השתלמות אנושית, עמוד 470)