"אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל" (רבי נחמן מברסלב )

elar84

New member
"אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל" (רבי נחמן מברסלב )

ייאוש זהו לא דיבור של הנשמה.
אני יכול להביא ריפוי לחיי שאני לא מתייאש למרות מציאות חיי, שאני רואה כשמייאשת.
אני יכול לעשות משהו קטן כהתחלה ולמרות שאני חושב שאין כבר סיכוי לשום דבר.
ייאוש זה לא המציאות האמיתית, זה בראש שלנו שחושב שהכול אבוד לגמריי ולא ניתן לשינוי.
במקום לתת את התשומת לב בדברים שלא מתאפשרים, לאנסוף הלא מתאפשר. צריך להסתכל על מה שכן חיובי ובו להקיע את כול האנרגיה שלנו. אפילו אם הוא קטן.
אפשר להפעיל את האנרגייה למקום שיש, לעשות צעד קטן אחד ואז הדברים יתגלגלו כמו מפולת, אבל לטובה... רצף של חיוביות.
מאוד פשוט, אתה מוצא דבר אחד קטן וחיובי , מתמקד בו והשאר היקום יעזור לך
ויתקדם אותך באופן החיובי.
כול זאת כשאתה מבין שאין מקום לייאוש, אתה מקשיב לקול הקטן שגם מדבר.
לקול הנשמה.

מוקדש באהבה לכולם
 

kikona126

New member
לא כל כך קשור אבל גם חומר למחשבה לסופש

לפני 12 שנה כתבתי קטע שנכנס לעיתון היחידה שלי בצבא. לצערי לא זכיתי לראות אותו מפורסם. מצאתי אותו היום על אחד מהכוננים שיש לי. והחלטתי לפרסם אותו שוב.
מאחר והוא ארוך אני לא יכולה לכתוב פה את כולו.
אתם מוזמנים להכנס ולקרוא את הקטע "תסתכלו על עצמכם!"
ומוזמנים לשתף במה שאתם חושבים, האם העולם השתנה לטובה ב12 שנים האלו או לא..

דרך אגב, כשקראתי את זה שמתי לב שכבר אז, עוד לפני שנכנסתי לכל עולם הרוח הוא היה חלק ממני...
 

elar84

New member
זה כול פעם מפתיע אותי מחדש

אני לא מצליחה להבין למה יש חוסר צדק.
בעיקר בדברים כאלה בסיסיים שברור לכולם שמה שנעשה כלפיי אותו עיוור זה פשוט בזיון.
קשה לי לראות אנשים מביגרים עומדים באוטובוס שלידים מלא מקומות עם אנשים צעירים שזה ממש לא מזיז להם.
כול פעם קשה לי מחדש להבין כיצד אנשים לא רואים זאת.
במקום להתמרמר אני מנסה לתת את חלקי ועולם הזה בלשמש דוגמה או ב"להטיף" את גישתי ודעתי ממקום שזה יישפיע על הסביבה ויעבור הלאה.
 

elar84

New member
אני גם חושבת שאני רואה יותר ויותר אנשים

שרואים את מה שאני רואה וכן פועלים אחרת והם טובים וישירים.
אני גם רואה דור של ילדים חכמים, מוצלחים וטובים שקיים אצלנו.
אנחנו שומעים איך מדינה שלימה תתגייס כשתשמע סיפור עלילדה שחוגגת בת מצווה לבד. וימלאו את האולם ויעשו לה שמח.
וכדו'..
לא הכול גרוע, זה ברור. יש המון סיפורים טובים.
לפני כמה זמן רותי אם אני לא טועה, העלתה איך התקשורת רק מראה לנו סיפרים קשים רעים וכמה מנגד יש את ההיפך.

אבל לשמוע פעם בה או לראות סיפורים כלאה של חוסר צדק, אטימות זה משגע אותי.
 

kikona126

New member
זה היה לפני 12 שנה,

ולפני שנה זה קרה לי שוב.
בדרך לרופאה עברתי במעבר חציה שליד משרד הפנים בתל אביב (צומת ממש גדולה). עברתי באור ירוק וראיתי שהיתה מישהי באמצע הצומת שלא ידעה אם לעבור או לא. הבטתי בה וראיתי שהיא אבודה, ואז גם ראיתי את המקל שהיה לה ביד. עצרתי בצומת ושאלתי אותה לאיפה היא צריכה להגיע. חיכיתי איתה לרמזור הבא ועברתי איתה את הכביש והכנסתי אותה לתוך הבניין, שם דאגתי שהשומר ילווה אותה עד האשנב אליו היתה צריכה להגיע.
&nbsp
מה שאותי הרתיח היה שזאת לא צומת ריקה באף שעה של היום! יש שם מאות אנשים בכל שעות היום ואף אחד מהאנשים לא חשב לעזור? מעניין כמה זמן היא עמדה שם...
 

elar84

New member
אני חושבת שהרבה פעמים

אנשים פשוט לא רואים את הסביבה שלהם.
הם מאוד עסוקים בעצמם. ממש לא רואים מה קורה מעבר.
 

kikona126

New member
אנשים מפספסים את השיעור שלהם בחיים...

כי הם עסוקים בעצמם, או סתם כי הם לא מודעים לסביבה...
&nbsp
הנה קטע מפרק של גלות עליו אני עובדת כרגע:
&nbsp
"תום, הילדים פה גדלים ומחונכים תוך כדי למידה הכרתית של מודעות מאוד גדולה, משהו שקצת התפספס בכדור 'ארץ', דברים שאת צריכה ללמוד עכשיו בזמן מוקצב, לי-יה למדה ולומדת כל יום מהחיים שלה"
"אבל אמרנו שכל יום בחיים הוא שיעור, ושאנחנו לומדים מכל אדם, חיה או דבר שאנחנו נתקלים בו בחיים"
"נכון אבל לא תמיד אנחנו מבינים מהו השיעור שלנו, לפעמים אנחנו פשוט חולפים על ידו מבלי לשים לב או להתייחס אליו ואז מה קורה?"
 
למעלה