אַ טאָגטעגלעכער וואָרט-שרשור שבועי

[א ווארט]

א טאגטעגלעכער ווארט

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,

היום נלמד את החיה "אַכטפיסיקער" (דער)-תְּמָנוּן.
למעשה את המילה "אַכט"-שמונה, כבר למדנו. כך גם את המילה "פיס"-רגליים, למדנו. הסיומת "ע" או "ער" (בהתאם למין ולמספר) מצביעה על המצאות תאור. כלומר המשמעות המילולית היא "בעל שמונה רגליים" או "מתומן רגליים" אם תרצו.

זה הזמן לציין את חוכמתו היוצאת־דופן של התמנון.
התמנונים נחקרו ונמצא, כי יש להם זיכרון לטווח קצר וארוך והם יכולים ללמוד צורות. ישנם תמנונים כמו תמנון הקוקוס למשל, שנצפו בונים לעצמם מחסות. בטבע, התמנונים מחקים צבע והתנהגות של דגים אחרים להסוואה.

קישור לפוסט: https://www.facebook.com/avortyiddi...718502723227/1311106815617728/?type=3&theater

קישור לדף: www.facebook.com/avortyiddish

 

[א ווארט]

א טאגטעגלעכער ווארט- היינט: א חזיר

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,
היום נלמד את החיה "חזיר" (דער)-מן הסתם, חזיר. שימו לב! אנחנו מדברים בהגייה אשכנזית (אשכנזית אידית) ולכן ההטעמה תבוא בהתחלה. כלומר נהגה את המילה כך: KHAzer.
המילה הזו, כמובן, מקורה בעברית. אך יש עוד מילה לחזיר. "שוויין" (דער)-חזיר. מקור המילה הזו הוא במילה הגרמנית "Schwein".

החזיר הוא חיה חשובה מאוד בדתות שמקורן באזור המזרח התיכון, בהן הוא נחשב לחיה טמאה. גם האסלאם וגם היהדות מתייחסות אליו כטמא ומושא גנאי, ויש אנשים שעל מנת לא להגיד את שמו של החזיר, קוראים לו "דבר אחר".

*עובדה מעניינת-בגן החיות התנ"כי יש חיה בשם "פקארי הצווארון" (Collared peccary). הוא אמנם לא חלק ממשפחת החזיריים, אך דומה לו מאוד. לכן, בגן החיות הרגישו צורך לכתוב בשלט "דאָס איז נישט אַ חזיר" לאחר שמספר אנשים ניסו להרע לו. תמונה של שלט הפקארי מצורפת בתגובות.
פקארי בויקיפדיה: https://he.wikipedia.org/wiki/פקארי_מגוון

קישור לפוסט:https://www.facebook.com/avortyiddi....1483431934./1311926822202394/?type=3&theater

א ווארט-יידיש בפייסבוק: www.facebook.com/avortyiddish

 

[א ווארט]

א טאגטעגלעכער ווארט- היינט: א הונט

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,

היום נלמד את החיה "הונט" (דער)-כלב. בנוסף: "הינטיכע" או "צויג" (די)-כלבה, "הינטל" (דאָס)-כלבון וגם "הינטעלע" (דאָס)-כלבלב. גם במילה העברית "כלב" (דער) משתמשים בהגייה "Keylev" ולכן לעתים נתקלים בכתיב המעוות "קיילעוו".

כלב שוטה-"משוגענער הונט"
כַּלֶבֶת-"הונט־משוגעת" וגם "וואסערשרעק" (בהלת מים- על שם אחד התסמינים).
כלב ים-"פּאָקע" או "ים־הונט".

קישור לפוסט: https://www.facebook.com/avortyiddi...718502723227/1311950455533364/?type=3&theater

קישור לדף: www.facebook.com/avortyiddish

 

[א ווארט]

א טאגטעגלעכער ווארט- היינט: פאפוגיי

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,

הגענו לסוף שבוע החיות. כדי לסגור את השבוע בחגיגיות נלמד על ה"פּאָפּוגײַ"-תוכי.
המילה הזו מוכרת ממספר שפות בהן:
אנגלית-Popinjay
גרמנית-Papagei
יוונית-(παπαγάλος ‎(papagálos
ואפילו בשפות סלאביות כמו רוסית-(попугай ‎(popugaj

אבל, מקור המילה הוא מערבית-ببغاء (babḡāʾ) והוא מחקה את הצליל של התוכים.

*עובדה מעניינת- למרות כושר החיקוי של התוכי, אם הוא ישמע הקלטה הוא לרוב לא יחזור אחריה. זה מפני שהוא מחקה קולות כשהוא מתלהב וכשהוא רואה אנשים מתלהבים, מה שמראה גם על כישורי הבנה סביבתיים גבוהים במיוחד, בנוסף לשאר הכישורים שלו.

קישור לפוסט: https://www.facebook.com/avortyiddi....1483624150./1313084968753246/?type=3&theater

קישור לעמוד: www.facebook.com/avortyiddish

 

[חייםלוי]

פון אלע חיות אויף דער וועלט האסט געקליבן דווקא דעם חזיר

וואס עפעס וועגן א קאטשקע אדער א טשערעפאכע

 

[א ווארט]

אין די חיות וואך

מען קען נישט אנעם חזיר

 

[ז ק ו]

געבענשט זאלט איר זיין, ווייל איר האט געבריינגט

דאס געלעגנהייט צו ארויף נעמען א בילד, ואס איך האב שוין א זייער לאנג פאטאגראפירט.

 

[ספוטר]

א לוסטיקער חזיר!

 

[א ווארט]

אַ טאָגטעגלעכער וואָרט-שרשור שבועי

נראה לי שכך אקל מעט על הקריאה. מנהל הפורום הנכבד מוזמן לשרשר את ההודעות הקודמות לכאן.

 

[א ווארט]

פֿאַרקלענער-פֿאָרמעס בייַ סובסטאַנטיוון-א ווארט

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,
היום ניקח קצת הפוגה מאוצר המילים ונתפנה לדקה של דקדוק.
הנושא שנלמד הוא "פֿאַרקלענער-פֿאָרמעס בייַ סובסטאַנטיוון"-צורת ההקטנה של שם העצם.
למעשה ישנן שתי צורות הקטנה:
דימינוטיוו- הוספת "_ל" בסוף שם העצם.
אימינוטיוו- הוספת "_עלע" בסוף שם העצם.
הקטנה הופכת באופן אוטומטי את תגית הידוע לסתמי על כל המשתמע מכך בהטיות השונות (לא אערב בדוגמות מושאים כדי לא לסבך יותר מדי, למתעניינים אני מצרף קישור לחומר הזה מתיכון א' לאומנויות, וגם מצרף את הדוגמאות משם).
דוגמה:
זכר- דער טיש (השולחן)←דאָס טישל←דאָס טישעלע
נקבה- די טיר (הדלת)←דאָס טירל←דאָס טירעלע
סתמי- דאָס ליד(השיר)←דאָס לידל←דאָס לידעלע
בריבוי ההקטנה עובדת בצורה הבאה:
דימינוטיוו- הוספת "_לעך" בסוף שם העצם.
אימינוטיוו- הוספת "_עלעך" בסוף שם העצם.
*תגית הידוע היא "די".
דוגמה:
די לידל←די לידלעך
די לידעלע←די לידעלעך
לקריאה נוספת:
http://www.iddish.co.il/LessonShow.aspx?id=72

קישור לפוסט:
https://www.facebook.com/avortyiddi...718502723227/1314474908614252/?type=3&theater

קישור לעמוד:
www.facebook.com/avortyiddish

 

[א ווארט]

תיקון***

דאס לידל->די לידלעך
דאס לידעלע->די לידעלעך
&nbsp
יום טוב!

 

[ז ק ו]

א שיינעם דאנק און א גוטן שבת

 

[א ווארט]

אַ טאָגטעגלעכער וואָרט- בעלץ

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,
אחרי הפוסט על השטעטלים וההבטחה שלי להתעמק בנושא, השבוע נתמקד במקומות מיוחדים שקשורים לתרבות הייִדיש.
ראשית, זוכה במקום של כבוד העיירה "בלץ" (בעלז) ברומנית-Bălți, שמוכרת אולי לחלקכם מהשיר "מיין שטעטעלע בעלז" (עיירתי הקטנה בלץ). העיירה נמצאת בצפון מולדובה, וביידיש היא מופיעה גם כ"בעלז" וגם כ"בעלץ". אל תתבלבלו עם העיירה "בעלז" שבאוקראינה.
הקהילה היהודית הוקמה בעיירה בסוף המאה ה18. עד סוף המאה ה19 חיו בעיירה כ-10,300 שהיוו באותה תקופה יותר ממחצית העיר. בשיאה, פעלו בעיר טחנות קמח ומפעלי ממתקים ומזון, אלכוהול ומוצריו, סבון, נרות וצמר גפן, כמובן שהיו גם מספר "חדרים" ללימוד תורה ובית כנסת גדול. בהמשך, לכשהוקמה תחנת כח, היא הייתה בבעלות משפחת רוזנטולר היהודית. בעיירה פעלו יהודים גם במקצועות שלא אופייניים להם ,כמו עיבוד קרקעות, עבודות בנייה ועוד מקצועות כפריים.
לפני מלחמת העולם השנייה, ב1930, חיו בעיר 35,000 תושבים, ו-14,259 מתוכם היו יהודים. יהודים רבים הצליחו לברוח מבלץ, לארצות מרכז אסיה בשליטת הרוסים וכך נצלו. אלו שברחו לכפרים קרובים, נתפסו ונרצחו על ידי השלטונות הרומנים והגרמנים. ב1970 חיו בבלץ כ-15,000 יהודים. בשנות ה90, עלו רוב היהודים לישראל, וכיום מהווים היהודים בבלץ אחוז זניח מהאוכלוסיים.
השיר הפך להיות סמל לתרבות היהודית באירופה. אני מצרף גרסה חדשנית של השיר, מעט שונה. https://www.youtube.com/watch?v=i07VrsMTIaU
&nbsp
קישור לפוסט: https://www.facebook.com/avortyiddish/posts/1316100635118346?notif_t=like&notif_id=1483880107725526
&nbsp
קישור לדף: www.facebook.com/avortyiddish

 

[א ווארט]

אַ טאָגטעגלעכער וואָרט- לאַכווע

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,
&nbsp
היום אנחנו ממשיכים בסדרת העיירות (שטעטלים) שלנו. היום נלמד על "לאַכװע" שהיא בעצם "לחווא" עיירה בבלארוס.
&nbsp
העיירה עברה בין שלטונות רבים עד שב1918 נקבע כי העיירה תהיה בשטח פולין. ב1939 העיירה נכבשה על ידי הרוסים, אך במבצע ברברוסה הגרמנים הצליחו להשיג שליטה על העיר. באחד באפריל 1942 הועברו יהודי העיר (2,350 תושבים) לגטו, שהכיל רק שני רחובות ו-45 בתים, והוקף גדר תיל. הצפיפות הייתה מטר רבוע לכל תושב. השמועות על מעשי הטבח ברחבי האזור התפשטו אל לחווא, והצעירים היהודים אורגנו במחתרת בהנהגתו של יצחק רוחצ'ין (Rochczyn), ראש קבוצת בית"ר המקומית. בסיועו של היודנראט, הצליחה המחתרת לאסוף סכינים ומוטות ברזל, אך המאמצים לצבור נשק לרוב לא צלחו. באוגוסט 1942 היו היהודים בלחווא מודעים לחיסולם של הגטאות הסמוכים, בעיירות לוניניץ ומיקשביץ, וב-2 בספטמבר נודע להם כי חקלאים מקומיים הצטוו לחפור בורות מחוץ לעיר בהוראת הנאצים. מאוחר יותר באותו יום, 150 חיילים ו-200 שוטרים מקומיים הקיפו את הגטו. רוחצי'ן ואנשי המחתרת רצו לתקוף את גדר הגטו בחצות על מנת לאפשר לאוכלוסייה לברוח, אך אחרים סירבו לעזוב את הקשישים והילדים. ראש היודנראט לופטין ביקש כי הפעולה תידחה לבוקר. בשלושה בספטמבר הודיעו הגרמנים ללופטין כי הגטו עומד להתחסל והורו להכין את תושביו לגירוש. על מנת להבטיח את שיתוף הפעולה של מנהיגי הגטו, הבטיחו לו כי חברי היודנראט, רופא הגטו ו-30 עובדים, שאותם יוכל לבחור, יינצלו מהגירוש. לופטין סירב להצעה, ומסר בתגובה "או שכולנו נחיה, או שכולנו נמות". כאשר נכנסו הגרמנים לגטו, התקיף לופטין באש את מפקדת היודנראט, וזה היה האות להתחלת המרד. קרב זה היה הראשון ממרדי הגטאות.
&nbsp
כ-1,000 יהודים הצליחו לברוח, מתוכם כ-600 הצליחו לתפוס מחסה בביצות פריפיאט הסמוכות. רוחצ'ין נורה ונהרג כשקפץ לתוך נהר. על אף שעל פי ההערכות 120 מהבורחים הצליחו להצטרף לפרטיזנים, מרבית האחרים אותרו ונהרגו. כ-90 מתושבי הגטו שרדו את המלחמה.
&nbsp
כיום העיירה נמצאת בשליטת בלארוס, כ-200 קילומטרים דרומית למינסק.
&nbsp
מצורפת מפת הגטו (האזור המתואר בתוך גדר התיל).
&nbsp
קישור לפוסט: https://www.facebook.com/avortyiddi...718502723227/1317771434951266/?type=3&theater
&nbsp
קישור לדף: www.facebook.com/avortyiddish

 

[ז ק ו]

דפדפתי קצת בדף הפייסבוק, והגעתי לפוסט 'ניטל'

ובקישור שהבאת שם יש הסבר מקיף על השם ומקורותיו וסיבותיו, ועל המנהג שלא ללמוד תורה בלילה הזה. ויש עוד הסבר פשוט, שלא נמצא שם: ניטל = ניט לערנען

 

[א ווארט]

לא נתקלתי בזה, מעניין!

בכל זאת יש ליהדות נטייה למצוא הצדקות למילים מסוימות. זה דווקא נשמע ממש הגיוני!

 

[א ווארט]

אַ טאָגטעגלעכער וואָרט-ליובאוויטש

שֲׁלוֹם עֲלֵיכֶם,
היום נכיר את הכפר והשטעטל "ליובאוויטש" (ברוסית: Люба́вичи; בפולנית: Lubawicze) שהוא הכפר לוּבַּבִיץ' במחוז סמולנסק ברוסיה.
המקור לשם העיירה מסופר בספר הזיכרונות של אדמו"ר הריי"צ (יוסף יצחק שניאורסון). על פיו, אדם בשם מאיר הקים אותה, ובגלל שתושביה היו אוהבי הבריות, ואוהבי כל יצוריו של הבורא, נקרא שמה ליובוב- שמשמעות שמו היא "אהבה".
בשנת 1812, הרב דובער שניאורי החל לבסס את חסידות "חכמה, בינה, דעת" (חב"ד) בעיירה ליובאוויטש.
ב-1880 גרו בכפר 1,516 איש ו-978 מתוכם היו יהודים. על פי מקורות שונים מאותה שנה היו בכפר 313 בתים, 2 כנסיות אורתודוקסיות ושני בתי כנסת. השוק בליובאוויטש היה השוק הגדול ביותר בפלך מוהילוב, שגלגל למעלה מ-1.5 מיליון רובלים.
לאחר מהפכת אוקטובר (1917) נטשו מנהיגי חסידות חב"ד את הכפר והאוכלוסייה היהודית של הכפר החלה להצטמצם ומספרהּ ירד בהדרגה.
בשנות ה-20 של המאה העשרים ישבו בעיירה כ-950 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. בין מלחמות העולם הם התפרנסו ממלאכה זעירה, מסחר ועבודה חקלאית; במלה"ע השנייה, כבשו הגרמנים את העיירה ב-21 ביולי 1941. לאחר ימים אחדים נאסרה קבוצת יהודים ונאמר להם שהם מובלים לעבודה, אך כולם נורו למוות. כחודש לאחר מכן הוכרחו היהודים לשאת טלאי צהוב. ב-27 בספטמבר 1941 יהודי העיירה רוכזו בגטו. הם נצטוו להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ולקחת מטען יד בלבד. בכיכר הם נשדדו, 17 מהם נאסרו ונרצחו, והיתר הועברו לגטו. גטו ליובאוויטש כלל רחוב אחד בלבד וב-19 הבניינים שבו נדחסו כ-500(!) יהודים – בני המקום ופליטים ממקומות אחרים. תושבי הגטו נלקחו לעבודת כפייה בתיקון ואחזקת דרכים וגשרים. ב-4 בנובמבר 1941, חוסל הגטו כאשר אנשי אס אס ושוטרים מקומיים גירשו את היהודים מבתיהם לכנסייה וממנה נלקחו בקבוצות ונרצחו בירי בתעלה לא רחוק מהעיירה.
כיום יש בעיירה בית השייך לרבי מליובאוויטש (נקנה בתחילת שנות ה-90 עבורו) ומוזיאון השייך לתנועת חב"ד ליובאוויטש שהוקם על ידי אגודת חסידי חב"ד בחבר העמים בשנת 2000, אך אין תושבי קבע יהודים בכפר, שאוכלוסייתו מונה כ-460 איש בלבד.
מצורפת מפת העיירה, שמראה את מרכזיות החצר החסידית.

קישור לפוסט: https://www.facebook.com/avortyiddi...718502723227/1317880784940331/?type=3&theater

קישור לדף: www.facebook.com/avortyiddish

 

[א ווארט]

אַ טאָגטעגלעכער וואָרט- ביאַליסטאָק

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,
היום נלמד על ה*עיר* ביאַליסטאָק (ביאליסטוק) בפולין. בשיאה העיר מנתה כ-60,000 יהודים שהיוו שני שלישים מאוכלוסיית העיר!
העיר נוסדה במאה ה-14. לכשהתחילה להתפתח באזור המאה ה-18 ולהפוך לעיר מרכזית, היגרו אליה יהודים רבים, ברובם מגורשים מרוסיה. עקב כך, מצב היהודים בעיירה היה ירוד ורבים היו עניים וחסרי בית. היהודים עסקו בעיקר בתעשיית הטקסטיל. הקהילה היהודית קיבלה זכויות לשלטון עצמי בשנת 1745, ב-1765 התגוררו בעיר 765 יהודים. עד שנת 1895 חיו בעיר 47,783 יהודים, שהיו כ-73% מכלל האוכלוסייה. ב-1906 פרץ בעיר פוגרום נגד יהודי העיר, ונרצחו בו כ-100 יהודים. בשנת 1913 מנתה הקהילה 61,000 יהודים. הקהילה הגדולה הייתה מרכזית ולכן בין השנים 1915 - 1929 היותה מרכז חסידי לחסידות סלונים כאשר האדמו"ר רבי אברהם וינברג (השני) קבע את מגוריו ובית מדרשו בעיר. בשנת 1922 קבעה ישיבת נובהרדוק בהנהלת הרב אברהם יפה'ן את מרכזה בעיר, והפכה את ביאליסטוק למרכז תורני ליהודי פולין.
ביאליסטוק בלטה בהיותה מרכז של מעמד הפועלים היהודי בפולין ושל תנועותיו הפוליטיות, ויהודיה היו פעילים בין היתר בבונד ובמפלגה הקומוניסטית הפולנית. גם התנועה הציונית יוצגה בביאליסטוק על-ידי מגוון רחב של מפלגות ותנועות נוער, וגם לגופים אורתודוקסיים היה בה ייצוג נכבד. בביאליסטוק פעלה מערכת ענפה של חינוך יהודי שעם מוסדותיה נמנו בתי ספר שלימדו בהם בפולנית, בעברית או ביידיש, מרכזים להכשרה מקצועית וישיבות. בעיר הייתה גם פעילות נרחבת של מוסדות תרבות מגוונים וראו בה אור כמה עיתונים ביידיש.
כשהגרמנים כבשו את ביאליסטוק חיו בה כ-50,000 יהודים. אל הגטו כבר הוכנסו 43,000 יהודים. באמצע יולי 1943 החליטו השלטונות בברלין לחסל את גטו ביאליסטוק ולהעביר את מתקני הייצור שלו לאזור לובלין. בגטו התגוררו באותה העת כ-30,000 יהודים, וההחלטה לחסלו נשמרה בסוד. ב-16 באוגוסט 1943 לפנות בוקר כיתרו את הגטו חיילים גרמנים, אנשי ס"ס וכוחות עזר אוקראינים בפיקודו של גיאורג מיכלסן (Georg Michalsen). ברחובות הגטו הודבקו בשם היודנרט כרזות שקראו לכל היהודים להתייצב לפני שער הגטו לקראת גירוש. רוב יהודי הגטו נענו לקריאה, אבל קצתם הסתתרו בבונקרים ובמחבואים שהוכנו מראש.
בביאליסטוק פעלה גם מחתרת גדולה, שהורכבה משני חלקים, שאחדו תחתם מגוון תנועות ציוניות ולאומניות. זמן קצר לפני האקציה הגדולה (אוגוסט 1943) ניסתה המחתרת, שמנתה כ-200 איש, לתכנן התקוממות, בהנחה שרבים מהיהודים הלא-מאורגנים יצטרפו אליה ברגע האחרון. ב-16 באוגוסט בשעות הבוקר הופצו בגטו בחיפזון כרוזים שקראו לתושבים שלא למלא אחר פקודות הגרמנים, אך ההמונים לא ידעו מה הם אמורים לעשות, משום שהמחתרת בגטו הייתה חשאית ורק חבריה ידעו על קיומה.
בשעה עשר באותו הבוקר פרצה ההתקוממות בכמה מקומות מרכזיים בגטו. רוב הלוחמים נפלו בתוך שעות אחדות. 71 מהם, שהסתתרו בבונקר של המחתרת ברחוב חמיילנה (Chmielna), נתפסו ונורו ב-19 באוגוסט. אחדים הצליחו להסתתר; טננבוים ומושקוביץ שלחו יד בנפשם.
מעריכים כי כ-150 מתושבי גטו ביאליסטוק הצליחו להימלט מהגטו ומהחלק הארי של העיר והצטרפו לפרטיזנים ביער. בחורף 1943/44 התארגנה ביערות ביאליסטוק קבוצה של כ-80 פרטיזנים יהודים, "פארהויס" שמה ("קדימה", ביידיש).
ב-7 ביולי 1944, כששחרר הצבא הסובייטי את העיר, נותרו בביאליסטוק כמה עשרות יהודים שהתגוררו בצד הארי של העיר בזהות בדויה או במקומות מסתור.
מצורפת מפת ביאליסטוק ומפת הגטו (ביידיש).

 

[א ווארט]

אַ טאָגטעגלעכער וואָרט- פֿראנקפֿורט

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,
הפוסטים בימים האחרונים מחדירים בי עצב, ככל שאני חוקר עוד את יהדות אשכנז, כואב לי על האובדן הגדול של קהילה כל כך משמעותית. לכן, היום בחרתי להתעמק קצת בעיר פרנקפורט (ביידיש-פֿראנקפֿורט אם מיין, בספרות נקראה העיר "פרנקפורט דמיין" וגם בראשי־תיבות "פפד"מ"), שההתיישבות בה היא כמעט רציפה מימי הביניים ועד היום.
המקורות המוקדמים ביותר המתייחסים להתיישבות יהודית בפרנקפורט הם מקרה העמדתו לדין של יהודי בפרנקפורט על ידי לותאר הראשון בשנת 855, ועדותו של היסטוריון בן פרנקפורט משנת 1682 שטען כי יהודים התגוררו בפרנקפורט כבר במאה השישית. מקורות מוצקים יותר קיימים החל מן המאה האחת עשרה והשתים עשרה – בשנת 1074 נתן היינריך הרביעי כתב זכויות ליהודים בתחום שלטונו – ופרנקפורט בכלל, ומכאן ואילך ניתן למצוא כתבי מכירה של בתים על ידי יהודים, ציונים של הקהילה בספרות ההלכה ועוד. ב-1241 התחולל טבח בקהילה שמנתה כ-200 איש, 159 אנשים נהרגו בטבח ושמותיהם שמורים בספר שנכתב בעיירה מגנצא (מיינץ). ב-1270 אנחנו מוצאים כבר רובע יהודי בסמוך לקתדראלה ובית-העלמין בעיבורה של העיר.בשנת 1349 התחולל הטבח השני ביהודי העיר. הקהילה הושמדה והרובע היהודי נשרף, ולא שוקם עד שנת 1360. אז, שינוי מכריע חל כשציווה פרידריך השלישי בשנת 1442 על בידודם בגטו. אף ששלטונות העיר התנגדו לכך, נאלצו לקבל עליהם את הדין לבסוף, ובשנת 1462 הוגבלו מגורי היהודים ל"רחוב היהודים", ובו נאלצו להסתפק יותר משלוש-מאות שנה. מספר התושבים עלה מ- 102 נפש בשנת 1431 ל- 250 בשנת 1520 והלך וגדל קמעה קמעה עד שהגיע ל- 900 נפש בשנת 1569, 1,200 ב- 1580 ו- 2,200 ב- 1600.
בשנת 1796 נשרף הרובע היהודי בעקבות כיבוש נפוליאון.
"מה קודרת סמטה זו ומה אפלה, שחורה ומפוייחת חזותם של מרבית הבתים" כותב מחבר אלמוני על סמטת היהודים בשנת 1797, המוסיף ואומר להלן: "היהודים שלנו רובם סוחרים מנוסים ואיני סבור שגוזמה בידי אם אומר כי אלמלא היהודים לא הייתה עירנו משגשגת וחשובה כפי שהנה".
משנת 1616 ואילך לא גורשו היהודים שוב מפרנקפורט. תחת זאת החלה תקופה של מעורבות גוברת והולכת בכלכלת העיר ובמסחר. מרבית היהודים עסקו בכספים, במסחר בבגדים ובכלים משומשים (כיוון שנאסר עליהם באופן גורף לעסוק בייצור), ובמסחר בפירות וכדומה. עדות לשגשוג שנחלו יהודי פרנקפורט ניתן למצוא בכך שלמרות המסים הכבדים עד מאוד שהושתו עליהם, המשיכה הקהילה להתקיים.
אנחנו קופצים קדימה בשנים, בהן שגשגה העיירה, אל תקופה אפלה יותר. במרְץ 1933 נבחר נציג המפלגה הנאצית לראשות מועצת העיר, ואווירה אנטישמית השתלטה על פרנקפורט, מלווה בהפגנות והתנכלויות ליהודים. יהודים רבים ברחו, בין היתר אנה פרנק (שעליה יש חומר בלי סוף, מומלץ מאוד לקריאה), אמה, ואחותה ברחו לעיר אאכן. אביה נשאר עד סוף השנה. בליל הבדולח, נשרפו כל בתי הכנסת, בתי הספר, הישיבה ומוסדות הציבור של הקהילה, והיא חדלה מלהתקיים כקהילה.
מ-1939 ועד ל-30 בספטמבר 1942 נשלחו עשרת אלפים מ-14,460 היהודים שנותרו בעיר לאחר ליל הבדולח (מתוך כ-30,000 יהודים שהיו בה ב-1930) למחנות השמדה. ב-1942 הוכרזה פרנקפורט כיודנריין - "נקייה מיהודים". למרות זאת, גם בתחילת 1943 עוד נשלחו ממנה יהודים למחנות השמדה.
הקהילה בפרנקפורט חדשה את עצמה לאחר השואה וכיום גרים בה כ-10,000 יהודים.
בתמונה- סמטת היהודים בפרנקפורט.

 

[ז ק ו]

בקשר לכתיב של שם העיר;

"(ביידיש-פֿראנקפֿורט אם מיין, בספרות נקראה העיר "פרנקפורט דמיין" וגם בראשי־תיבות "פפד"מ"), "


נראה לי; פֿראנקפֿורט אם מיין, בגרמנית, פרנקפורט דמיין, בא מארמית.