אאאאאאאאאווווווווווףףףףףףףףף

[פרוזק]

אאאאאאאאאווווווווווףףףףףףףףף

עייפה מוות ורעבה אבל זה שניי הדברים שאני ממש לא עושה בזמן האחרון לא לישון ולא לאכול הולכת לישון כל לילה ב4 לפנות בוקר וקמה ב8 בבוקר זה נקרא לישון? עוד יומיים מתחילים ללמוד בעצם עוד שלושה כי אני לא ממש לומדת בימיי ראשון אבל למי יש כוח לחזור ללימודים אללו בכלל חושבת שאני לא במקום הנכון אבל לא יכולה לעכזב את עצמי או את האחרים

 

[tomush]

פרוזק יקרה

תקופה קשה, הא? קשה לישון, לאכול, לעשות את מה שכל כך בנאלי ופשוט להרבה אנשים... אבל יחד עם זאת, תקופה חדשה עומדת בפתח. הלימודים מתחילים אוטוטו. נכון שאולי אין לך את הכוחות והמצב רוח להתחלות חדשות, אבל עם "האוכל בא התאבון". אני דווקא שמחה שהלימודים מתחילים. גם אני עברתי חרא של תקופה בחופש הזה, ודווקא החזרה לשיגרת הלימודים, וההתרחקות קצת מעצמי נראה לי שלא רק שלא תזיק, אלא אפילו תועיל ותשפר את המצב. מה את אומרת? ליל מנוחה

 

[פרוזק]

רוצה להאמין

שהשנה בניגוד לשנים הקודמות אני יצליח לאחזיק מעמד שהשנה אני יצליח ללמוד אבל את יודעת מה אני לא רוצה לא מתאים לי הלימודים אללו אבל אין לי את העומץ לקום וללכת אין לי את העומץ לומר תשמעו זה לא בשבילי זה קשה מדיי אבל למה בעצם זה קשה? אני יודעת את התשובה לשאלה הזאת בגלל שאני עצלנית

 

[tomush]

זה לא ממש נכון

חביבתי, נראה לי שטעות בידייך. אם היית עצלנית כמו שאת אומרת, הרי שהלימודים לא היו מטרידים אותך, ובטח שלא קשים מדיי. הרי לא היית נותנת לקושי שכרוך בהם להשפיע עליך. יתכן שהעומס, והתחושה ש"את לא עושה מספיק" תורמים לעייפות ולדיכדוך. את מדברת על כך שאין לך אומץ לקום ולומר "קשה לי, אני רוצה לעזוב". אבל למשפט הזה יש שני חלקים. הראשון הוא שברור שקשה לך. השני, זה לא ממש ברור למה את רוצה לעזוב. האם הקושי שלך גורם לך לרצות לברוח? ואולי כדאי לנסות לבדוק מה יכול לעזור לך? מי יכול לעזור לך? בריחה או עזיבה לא תפתור כלום...כדאי לנסות לפתור את הדברים כאן (בזמן ובמקום העכשווי), לא לעזוב למקום אחר...כי זה יישאר "תקוע בפנים"... אולי תספרי לי קצת על עצמך? אני חדשה פה... תומוש

 

[פרוזק]

למה?

אני לא יודעת למה אני רוצה לעזוב אני מרגישה שהתכום אזה הוא לא ממש בשבילי שאני לא במקום הנכון אבל מצד שני יכול להיות שההרגשה הזאת של זה לא המקום הנכון נובעת מהקושי לספר על עצמי אני סטודנטית שנה שלישית ורק אלוהים יודע איך עוד לא זרקו אותי משם

 

[tomush]

לא רק אלוהים יודע

פרוזק יקרה, לא רק אלוהים יודע למה את עוד נשארת, אולי גם את קצת יודעת. אולי זה כוח האנרציה, אולי זה הפחד, אולי זה חוסר האומץ להודות שקשה, ואולי אולי בכל זאת זה הספק שבכל זאת זה מתאים איכשהו. יכול להיות שתסיימי את הלימודים ותחליטי פתאום לפנות לכיוון אחר, יכול להיות שלא. את כבר מתחילה שנה שלישית, ואני משוכנעת שאת יודעת שאם לא היית מתאימה, כבר מזמן לא היית שם. הלימודים קשים, מלחיצים ואף לעיתים מתישים ומדכאים, אבל יש גם נקודות אור. בתוך כל הקושי הגדול, הצלחת לגמור שנתיים, וזה לא מעט. אני מבינה את האמביוולנציה לגבי הלימודים והקשיים הכרוכים בהם, ולגבי מידת ההתאמה שלך, אבל אני לא מבינה למה את לוקחת את כל האחריות על עצמך? הרי אם מישהו באונ´ היה חושב שאת לא מתאימה, אז כבר היו דואגים להגיד לך "שלום", אז למה את לא נותנת לאחרים להעניק לך את התרשמותם? מה כל כך קשה לקבל שאת שווה? כן חמודה, אם לא היית כזו, לא היית במקום שלך היום! שלך... תומוש

 

[פרוזק]

((((((((חומוש))))))))

חייבת לומר שהנימוקים שלך נשמעים מאוד משכנעים ואפילו דיי אמיתיים והגיוניים אז למה בכל זאת אני כל כך מרגישה רע? ומבולבלת?

 

[tomush]

פרוזק יקרה (מותר לקרוא לך ככה?)

פרוזק יקירתי, למה את מרגישה כל כך רע ומבולבלת? אולי כי זו תקופה שכזו... ואולי כי הלימודים אוטוטו מתחילים ואת כל כך לא בטוחה לגביהם, וזה מלחיץ ומייאש... ואולי זה הסתיו שמחדיר קור לתוך בתינו, לתוך הנשמה... ואולי, ואולי, ואולי... כל כך הרבה אולי... אבל בינינו, הסיבה בכלל לא משנה. את מרגישה רע, וזה מה שחשוב, וכואב. אבל הכי חשוב לנסות "לפרק" את התקופה הקשה הזו לפיסות פיסות, ובתוך הפיסות הללו אני משוכנעת כמעט שאפשר לראות גם נקודות אור קטנות, אפילו שבעיניים אובייקטיביות זה עשוי להראות לא משמעותי: קישקוש הזנב של הכלב כשהוא מבחין בך, ואפילו את עשויה לזכות לליקוק רגשני במיוחד (ומניסיון זו נקודת אור מ-ש-מ-ע-ו-ת-י-ת), התחלה של הלימודים עם ההתרגשות הכרוכה בה, סידור "התיק" עם הדפדפות, הקלסרים (קנית חדשים?) ואפילו הקלמר (אני ברוב האינפנטיליות שלי קניתי קלמר עם סנופי...) ופגישת החבר´ה שלא ראית שלושה חודשים, השמש שאפשר להבחין בה סתם באמצע היום ולהנות מקרניה החמימות, ואולי אפילו סתם חיוך או מילה טובה מהמוכר במכולת (למרות שאולי הוא עושק במחיר...). בקיצור, אל תקחי את כל התקופה הזו כשלם. תפרקי אותה, ותימצאי בתוך החושך והקושי הגדול גם רגעים נחמדים יותר, אופטימיים. שתיהיה לך שבת שקטה, רגועה והעיקר עם הרבה נקודות אור... שלך, תומוש

 

[פרוזק]

תומוש בואי לצ´ט

 

[tomush]

חיכיתי, חיכיתי...אבל לא בכיתי

פרוזק, נכנסתי לצ´ט, חיכיתי...ואת אינך. ואולי זה בכלל בגלל שהמחשב שלי כל כך איטי היום, ולא ממש "חברותי" כלפיי וכלפי הדרישות שלי... אולי מאוחר יותר... שיהיה אחלה ערב, תומוש

 

[פרוזק]

הייתי שם אבל אף אחד לא בה

אז הלכתי בכל מקרה לא ממש אצלחתי לאבין מה ניסית לומר לי בסוף כתבת הרבה והריכוז שלי עכשיו לא משהו סורי

 

[חנה גונן]

לפרוזק ../images/Emo20.gif ../images/Emo20.gif ../images/Emo20.gif ../images/Emo20.gif ../images/Emo20.gif ../images/Emo20.gif

נשמע שבכלל את בתקופת מעבר כזאת התחלה של לימודים,מעבר למקום חדש ותקופות כאלה תמיד מתאפינות בבלגן וחוסר ודאות עד שמתמקמים ומתמקדים ומתארגנים זה טיבעי שלחוצים.אני בטוחה שעוד כמה זמן כבר תדעי איפה את עומדת ואז הדברים יהיו ברורים יותר. שלך חנה גונן