אבא´לע (הודעה ראשונה בסדרה)

[דער_רוסישער]

אבא´לע (הודעה ראשונה בסדרה)

לא יוצא לי לדבר עם אבא שלי על משו לא-תכליתי בתדירות גבוהה, אבל כל פעם שהוא יוזם שיחה כזו (כמעט אף פעם)- אני חושד שהוא יוזם אותה לאיזו תכלית (ולבסוף מתבררת, בדרך כלל, צדקתי), וכל פעם שאני יוזם אחת כזו (בתדירות של פעם בשבוע-שבועיים, בד"כ)- היא נגולה במהירות של כדור ברזל ממדרון אל עבר חילוקי דעות עקרוניים שאין טעם שנדבר עליהם. הנה, למשל, הפעם החלטתי לספר לו על ההודי שלנו שבזמן האחרון מעצבן אותי יותר ויותר, ולא תמיד עושה גם את מה שהוא אמור לעשות. הוא הציע שאתלונן לבעל הבית. אמרתי לו ש"סטוקאץ´" (משהו כמו מלשן, מויסר) אני לא רוצה להיות. כך התחיל הויכוח הקצר שבאיזשהו שלב בו הוא אמר "הוא, הרי ב-ה-מ-ה, תבין את זה!"... אני אתחיל לספר לו על שיויון (שגם אני נהנה ללגלג עליו בהזדמנויות שונות)? אני אתחיל להסביר לו שאני חולק עליו (דבר שאין לו כלל מקום בשיחות שלי איתו ובכלל)? אמרתי לו פשוט: גם אני בהמה. תשובתו היתה: "אה, אם אתה מרגיש שווה לו- תפתור את הבעיה איך שנראה לך, לי אין, אם כן, מה לומר בנידון". שיחה טיפוסית עם אבא.

 

[קוני]

גדול!! כ"כ מוכר

 

[avidadon]

גם לי זה קורה

בויכוחים שהיו או יש לי לפעמים על אלוהים עם ההורים שלי.. אי אפשר לפתוח דיון מנקודת מבט אובייקטיבית, תמיד חייבת לבוא הערה מלווה בהרמת גבות:" מה אבל כולם ואין ספק בכלל שאלוהים רואה ושומע הכל.." או: הרי זה ברור שלא באת סתם לעולם אלא מישהו ברא אותך למטרה מסויימת".. וכו´.. אח שלי, אלוף ב"לשגע" ת אמא שלי במאמרים מתוך 500 כתבי העת שהוא מקבל כל שבוע.. בדרך כלל הויכוח נגמר בשלב שאין לאמא שלי מה לענות ואז היא אומרת: " טוב, אני עייפה, נמשיך לדבר מחר" ולמחרת, צריך להסביר לה הכל מהתחלה, כי מנגנון ההדחקה שלה דאג לכך שלא ישאר במוחה כלום מאמש.. זהו יונה, חיינו קשים

 

[leadol]

אני נזהרת מלהתווכח עם ההורים על דת