אבאלה עצוב...מופנם...
אבאלה שלי לא מחייך כמעט,אלא כשהוא פוגש באנשים מוכרים ,במשך היום אני רואה את התיסכול על פניו...הוא לא יכול לבטא עצמו כלל כמעט. כשאני אומרת לו שאני מבינה שקשה לו מכיוון שהוא לא יכול להתבטא,הוא אומר "תגידי את"...והכוונה שלו זה שאני אדבר בשמו...שאספר לו דברים. לפעמים אני עושה קולות,מחקה כל מני דמויות,וגורמת לו לצחוק,בעלי ואני לפעמים עושים"הצגות"וכל חיוך אצלו מוסיף לי בריאות... הכי עושה לי טוב זה כשאני עוזרת לו במקלחות...אני אוהבת שכשאני שמה עליו מים ושואלת"אבא עוד?"והוא עונה"כן...עוד קצת"ככה אני מקבלת אישור שמה שאני עושה למענו נותן לו ביטחון ותחושת קשר. זה לא פשוט להיות קשורה כל כך אחרי שרוב שנותי בכלל לא הכרתי אותו אלא בצורה שטיחית,כי תמיד הוא היה מופנם בריגשותיו. אני מחלקת אתכם אנשים יקרים את התחושות הכי עמוקות שאי פעם הרגשתי כלפי כל אדם בעולמי...חוץ מאחותי,שגם אליה אני קשורה כל כך,אפילו לילדי לא הרגשתי כזה קשר ,זה מפחיד אותי. פתאום אני מבינה מה זה קשר עמוק ללא שום תנאים,והפחד הזה...שזה יגמר. אני מפחדת מאוד...אומנם ממצאת כל רגע שאפשר,ולפעמים כשאני צריכה לנסוע לאנשהו קשה לי ,כי כל רגע עם אבאלה יקר לי מפז. אז זהו...הוצאתי את זה,אבל זה מעט מעט ,אלפית ממה שבאמת נימצא שם אצלי בפנים...ברגש. אני מודה לאלוקים על כל רגע ורגע בזכות העצומה הזו ,אני חושבת שאם לא הייתי מתקרבת לאלוקים,לא הייתי יודעת איך זה להיות ממש קרוב לאבאלה שלי. תודה לאלוקים,ותודה לכם...שהקשבתם,ושתמשיכו תמיד להקשיב,ולהיות שם בשביל ההורים,בני הזוג,ילדיכם,וכל מי שצריך,ובמיוחד -לעצמכם. שלכם ננהלה.
אבאלה שלי לא מחייך כמעט,אלא כשהוא פוגש באנשים מוכרים ,במשך היום אני רואה את התיסכול על פניו...הוא לא יכול לבטא עצמו כלל כמעט. כשאני אומרת לו שאני מבינה שקשה לו מכיוון שהוא לא יכול להתבטא,הוא אומר "תגידי את"...והכוונה שלו זה שאני אדבר בשמו...שאספר לו דברים. לפעמים אני עושה קולות,מחקה כל מני דמויות,וגורמת לו לצחוק,בעלי ואני לפעמים עושים"הצגות"וכל חיוך אצלו מוסיף לי בריאות... הכי עושה לי טוב זה כשאני עוזרת לו במקלחות...אני אוהבת שכשאני שמה עליו מים ושואלת"אבא עוד?"והוא עונה"כן...עוד קצת"ככה אני מקבלת אישור שמה שאני עושה למענו נותן לו ביטחון ותחושת קשר. זה לא פשוט להיות קשורה כל כך אחרי שרוב שנותי בכלל לא הכרתי אותו אלא בצורה שטיחית,כי תמיד הוא היה מופנם בריגשותיו. אני מחלקת אתכם אנשים יקרים את התחושות הכי עמוקות שאי פעם הרגשתי כלפי כל אדם בעולמי...חוץ מאחותי,שגם אליה אני קשורה כל כך,אפילו לילדי לא הרגשתי כזה קשר ,זה מפחיד אותי. פתאום אני מבינה מה זה קשר עמוק ללא שום תנאים,והפחד הזה...שזה יגמר. אני מפחדת מאוד...אומנם ממצאת כל רגע שאפשר,ולפעמים כשאני צריכה לנסוע לאנשהו קשה לי ,כי כל רגע עם אבאלה יקר לי מפז. אז זהו...הוצאתי את זה,אבל זה מעט מעט ,אלפית ממה שבאמת נימצא שם אצלי בפנים...ברגש. אני מודה לאלוקים על כל רגע ורגע בזכות העצומה הזו ,אני חושבת שאם לא הייתי מתקרבת לאלוקים,לא הייתי יודעת איך זה להיות ממש קרוב לאבאלה שלי. תודה לאלוקים,ותודה לכם...שהקשבתם,ושתמשיכו תמיד להקשיב,ולהיות שם בשביל ההורים,בני הזוג,ילדיכם,וכל מי שצריך,ובמיוחד -לעצמכם. שלכם ננהלה.