אבא/אמא/החמות/הגיס וכד'

habubnik

New member
אבא/אמא/החמות/הגיס וכד' ../images/Emo57.gif

בנות, בואו נדבר רגע על ההתמודדות עם הציפיות של ההורים וההורים של בן הזוג/בת הזוג... מישהי פה כבר "יצאה מהארון" ושיתפה את המשפחה?
 

karnity

New member
אני כל כך מחוץ לארון....../images/Emo6.gif

לשמחתי וכנראה גם למזלי, בן זוגי האהוב חולק עימי את אותה הדיעה ואין לו שום רצון להביא ילד לעולם...כך שאנו חיים בהרמוניה זוגית
... מצד המשפחה שלי יש מידי פעם ניצוצות של נדנוד, שוודאי מוכר לכן ..."נו, מתי אצלך?".. וכדומה.. ואימי היקרה ממש לא מנדנדת ואף מסכימה איתי על בחירתי. במשפחתו של בעלי...המצב מעט שונה... לסבתא קצת קשה לקבל את העובדה שאנחנו לא מתכוונים להוסיף לה עוד נינים לחמישה!!! שכבר יש לה... אז כל פעם היא .."אני לא רוצה לנדנד אבל מתי נראה אצלך בטן?"... (דמיינו סבתא פולנייה ומקסימה..) ...(ולי "בלי עין הרע" יש בטן (רקדנית בטן...)...). בעיקרון ההתמודדות האישית שלי מול המשפחה לא קשה במיוחד... גם כי אני עקשנית..וגם יתכן כי הם חושבים שאני סתם מתמרדת ועושה דווקא..אז מוותרים לי כביכול... כך או כך..אני מאמינה ושלמה עם בחירתי... ולמי שיש בעיה עם זה... אומר את זה בשיא הפשטות... זבש"ו..
 

gertrude

New member
אני לא חושבת שהייתי מתישהו בארון

בערך בדייט השלישי שלי ושל זוגי אמרתי לו שאני לא רוצה ילדים ומה דעתו. אם הוא היה רוצה ילדים, אני לא מאמינה שהיינו ממשיכים לצאת. מגיל צעיר היה לי די ברור שאמהות זה לא בשבילי, כך שבכלל לא היה שלב של התחבטות -> החלטה -> ארון -> יציאה. כנראה הבהרתי את זה כבדרך-אגב (אני לא זוכרת). חמותי שמעה על זה מזוגי, לפני החתונה, והגיבה כמצופה (היא פסיכולוגית), כלומר אמרה שנורא חבל אבל שהיא מקבלת את הבחירות שלנו (או משהו דומה לזה). אני עשיתי לה שיחה על זה לפני כמה חודשים והיא אמרה פחות או יותר דברים באותה רוח: קשה לה עם זה (לה יש חמישה ילדים, בלי עין הרע) והיא חושבת שאני מפסידה המון ובעיקר היא חוששת שנצטער על זה בעתיד. לאמא שלי וסבתא שלי קצת יותר קשה, אבל לאחרונה הן אפילו התבדחו קצת בעניין, כך שהן מפנימות לאטן (נראה לי גם שאמא שלי מבינה יותר ויותר שאני פשוט לא מתאימה לאמהות). לאבא שלי בכלל לא מזיז, הוא ישמח כל עוד אני אהיה שמחה. עם זאת, בעיקר מתוך רצון להעלות את האופציה של לא להביא ילדים לפני השטח, אני מעלה את הנושא בכל הזדמנות ולרוב התגובות עוינות מאד. שכנה חדשה שלי אמרה לי לא מזמן שזה חולני לגמרי (ככה, מהמותן). אחרים אמרו שזו מחלת-נפש, שזה לא טבעי, שזו הדרך היחידה של אשה להגשים את עצמה, שאני אצטער, שאני אגואיסטית, שאני אמות לבד, שאני הורסת את העם היהודי ועוד ועוד. אני בטוחה שרובכן מכירות את זה. אולי נפתח שרשור עם תגובות כאלו? בסוף זה יהיה ממש משעשע, לא?
 
ואני חשבתי שעברנו כבר

את התקופות החשוכות האלה...
"שכנה חדשה שלי אמרה לי לא מזמן שזה חולני לגמרי (ככה, מהמותן). אחרים אמרו שזו מחלת-נפש, שזה לא טבעי, שזו הדרך היחידה של אשה להגשים את עצמה, שאני אצטער, שאני אגואיסטית, שאני אמות לבד, שאני הורסת את העם היהודי" ממש מדכא לקרוא את זה ולדעת שיש עוד אנשים עם ראש כלכך סגור. כל מה ששונה מהם - דפוק מיסודו.
 

habubnik

New member
אישית

אני יודעת שעוד יבואו ההרצאות... אבל מכיוון שאני אינני נשואה עדיין, בכל זאת יש לי קצת זמן חסד. בינתיים פוטרים אותי ב"יעבור לך". אבל הצרות יגיעו. אני כבר רואה את זה...
 
למעלה