הי, ברוך הבא!
(וסליחה שרק עכשיו אני מתייחס - שבוע מטורף בעבודה, לפני יציאה לחופש
). תשמע, תראה... מי שאמר שאנחנו לא בהריון יחד עם הנשים שלנו - לא יודע מה שהוא מדבר. נכון, הן סוחבות את הבטן, והן סובלות מהבחילות ומהצרבות (עוד לא, אתם בהתחלה, הצרבות יגיעו בחודש חמישי, לקראת שישי...) ומהטחורים ובסוף גם צריכות להוציא תינוק שלם בגודל אמיתי מ"שם"..... מצד שני - אנחנו סוחבים את כל השאר (שקיות, ארגזים, פח - כל מה שדורש סחיבה), אנחנו מרימים כל מה שנופל (כי הבטן מפריעה להן להתכופף, ובלשב שלפני הבטן - להתכופף עושה בחילה
), אנחנו "צריכים" (בכוונה זה במרכאות - כי לפחות אני לא עושה את זה מתוך חובה, אלא ברצון) להקל עליהן כמה שניתן - מסאז' פה, עיסוי שם, להביא קרטיב לימון ביום שישי ב- 23:00 מהשד-יודע-איפה ופשוט להיות איתן ולידן כמה שרק אפשר. ונכון, אי אפשר להשוות. אבל גם אי אפשר להתעלם. והנטיה החברתית היא לראות רק את האישה בזמן ההריון. הגבר - כל דבר שהוא עושה הרי מתגמד לעומת "ההריון", אז באיזו זכות אנחנו בכלל מתלוננים או מבקשים יחס או איזו מילה טובה או עידוד או חיזוק? זה לא פשוט. אבל אפשר לשנות את זה. בקטנה. קודם כל בתא הקטן של שניכם - דבר איתה על זה. תגיד לה שזה מפריע לך (לא שהיא לא עושה כמעט כלום, כי זה לגמרי מובן ולגיטימי, אלא שהיא לא זורקת איזו מילה טובה מדי פעם, קצת עידוד, תמיכה - כי גם אתה צריך!). ואח"כ - גם במעגל הרחב יותר של המשפחה והחברים - כמה שתראה יותר מעורבות בהריון, יותר הבנה, יותר התעניינות - כך הסביבה תראה בך שותף גדול יותר בהריון הזה ולאט לאט יבינו שההריון הוא חלק ממך כמו שהוא חלק מאישתך. עם התסמינים הפיזיים של אישתך - אין לך הרבה מה לעשות. לא תוכל להעלים לה את הבחילות, לגרום לה להיות עם מרץ, להעביר לה את העייפות. אבל ברמת התקשורת ביניכם, מהבחינה הרגשית - יש לך הרבה מה לעשות ואתה יכול להביא לשינוי. וחוץ מזה - כמו שאתה מדבר עם אחיך ש"מבין" אותך - דבר עם עוד גברים במצבך או שהיו במצבך (אהמ... אהמ...). והרי בשביל זה אנחנו כאן! כי אם לא אנחנו "נתמוך" ונבין אחד את השני - מי יבין אותנו? קח נשימה ארוכה - ההריון רק התחיל. יש לכם עוד דרך ארוכה. מצד אחד תתרגל לעובדה שהדברים השתנו וימשיכו להשתנות - בכל שלב בהריון, שלא לדבר על השלבים שאחרי הלידה, יש את "תופעות הלוואי" שלו שאין ברירה אלא לקבל אותן וללמוד לחיות איתן, תוך ניסיון לשנות אותן כמה שניתן, אם ניתן, כדי שיפריעו פחות. ואם אתה מחפש סוג של תמיכה, שאתה לא חושב שתצליח לקבל פה בפורום (אבל דיר באלאק - אתה חייב לתת לנו צ'אנס!
), מתחילה התעוררות מסוימת בתחום הזה של הכרה באבות בנפרד מהאמהות - וכבר יש מקום אחד לפחות שמארגן קבוצות אבות ומפגשי אבות. בסוף שבוע הבא אספר על זה קצת יותר. לגבי השלישים השונים בהריון - אכן, כל שליש הוא שונה. בד"כ השליש הראשון הרבה יותר מבוחל ועייף, השליש השני מלא חיים, הורמונים וחרמנות, והשליש השלישי כבד, נפוח וחסר סבלנות. אבל זה בהכללה מ-א-ו-ד גסה (שלא יקומו עלי האמהות שגולשות פה, למרות שזה הפורום שלנו ומותר לנו ללכלך עליכן כאן
) וזה מאוד משתנה מאישה לאישה. יכולה להיות מי שכל ההריון יעבור לה בקלות ובכיף ובלי תופעות לוואי, ויכולה להיות מי שיש לה בחילות והקאות עד חודש שמיני... ואחרי כל זה - נותר רק עוד דבר אחד להגיד: המון בהצלחה בשקיפות!!! אתה תהנה מאוד מאוד! סוף סוף רואים ממש ילד קטן, ועם קצת מזל (ונכונות מצד הרופא) יש סיכוי לקבל אינדיקציה לגבי מין העובר (בהריון הראשון עם הקטנה הוא לא ראה בשקיפות, רק בסקירה המוקדמת. בהריון הנוכחי עם הקטנצ'יק - הוא ראה כבר בשקיפות...). אני מקווה שתישאר איתנו ותרגיש חופשי לשאול כל שאלה, להתלבט בכל דבר, לשתף, לקטר - מה שתרצה. בשביל זה אנחנו כאן! (אה, ועוד משהו קטן - כמובן שכל האמור לעיל הוא דעתי האישית. יכול להיות שהיא לא מקובלת על אף אחד כאן, ויכול להיות שכן. בכל אופן - היא כמובן לא מחייבת בשום צורה
)
