זו שאלה שהתשובה עליה מאוד אישית
כי יש בעלים שלא יוכלו לסבול את הידיעה שרעייתם כורעת ללדת מעבר לדלת והם לא לצידה כדי לעזור, לעודד, ללטף ולראות את הצאצא מגיח לעולם ביחד. ויש בעלים שלא יוכלו לעמוד במעמד ולראות את רעייתם סובלת את כאבי הלידה, ואת הבלאגן הכרוך בלידה - ולא ניכנס לפירוט (אלא אם תרצה...). אני את ההריון של אישתי התחלתי בתור הסוג השני, כשעצם הרעיון להיות בחדר הלידה העביר בי צמרמורת ואישתי אמרה שאם לא אני אז אביה. ואולם, במהלך ההריון, חציתי את הקווים והפכתי לסוג הראשון - וכאשר הגיע הרגע, לא האמנתי שיכלתי לרגע לחשוב לא להיות נוכח בלידה. הפתעתי את עצמי שה"בלאגן" לא הפריע לי בכלל - ושמחתי שיכלתי להיות עם אישתי, לעזור לה, לתמוך בה, להחזיק את ידה, ללטף אותה, ולראות יחד איתה את ביתנו יוצאת לעולם. לדעתי זה חשוב להיות עם האישה בלידה - גם לאישה וגם לבעל. ולא חייבים לראות הכל - סה"כ רוב מעמד הלידה הוא רביצה בחדר הלידה והמתנה לפתיחה של 10 אצבעות וללחיצות. הלחיצות עצמן לרוב לא אורכות יותר מאשר חצי שעה, ארבעים דקות, ובמהלכן לא חייבים לראות את כל המחזה - אפשר לעמוד ליד ראש האישה, ולעבור את זה בצורה "סטרילית" יחסית.