אבא חולה סרטן ריאות

מיר6

New member
אבא חולה סרטן ריאות

אבי חולה סרטן ריאות כבר למעלה משנה הוא עישן במשך שנים רבות וממשיך לעשן גם עכשיו הוא עובר טיפולים כימוטרפים ומרגיש ממש נורא ימים שלמים שהוא לא אוכל כלום חוץ ממרק וביצה בכל היום אני ממש עצובה ולחוצה ולא יודעת מה לחשוב אין לו כוח לכלום ונראה לי שהטיפולים לא עוזרים בכלל הוא עושה סי.טי כל שלושה חודשים וכל הזמן רואים שאין נסיגה בגידול אבל לפחות גם לא התפתחות אתמול הוא עשה סי.טי נוסף ואני ממש פוחדת מהתוצאות הוא בן 65 האם יש סיכוי שהוא יחייה עוד כמה שנים טובות או שאני צריכה להיות פסימית אני פשוט לא מסוגלת לחשוב על הנורא מכל
 

ליMור

New member
היי לך,,,

את כותבת - נראה לי שהטיפולים לא עוזרים בכלל,, ועצם העובדה שאין התפתחות של הגרורות,, זה לא תוצאות ? אלו תוצאות נפלאות לאבא שלי יש סרטן בשתי הריאות והוא מקבל טיפול כימוטרפי אגרסיבי ביותר סובל ברמות שאי אפשר לתאר בכלל אבל הוא חי וכל זמן שאין התפשטות - משמע יש המשך טיפולים שזאת בשורה משמחת לכשעצמה,, לגבי מצב הרוח - נוכחתי לדעת באופן ישיר שמה שאנו מקרינים - זה מה שהם מקבלים בתחילת הדרך כשלא ידענו איך ומה - ובכינו כל הזמן וכאבנו וזה מה ששידרנו - אפילו בלי לשים לב לפעמים כך היה מצב הרוח שלו גם כן.... ובהמשך כשקיבלנו פרופורציות והבנו שכל זמן שהוא מקבל טיפולים - המצב לטובתנו כך שידרנו לו וכך הוא מרגיש עם עצמו אמנם וממורמר מדי פעם - אך בסך הכל הכללי - הוא בסדר <אלא אם כן,, הוא נלחם את המלחמות שלו בפנים ולא משתף אותנו> קחי את עצמך תחייכי לעצמך והכי חשוב אליו ! החיים יפים גם כשהם מעט קשים,, בהצלחה וים של בריאות שבת שלום <יצא קצת ארוך,,
>
 

מיר6

New member
אז ככה

אני אכן מודה לאלוהים שהגידול לא התפשט למרות שאני חוששת מאוד מבדיקת הסי טי שעשה אתמול הבעייה היא שהוא ממש סובל מכאבי בטן שלא מרפים כבר כמה חודשים ומעצירויות של ימים שלמים ( בערך עשרה ימים) . הוא לא מסוגל לעשות כלום חוץ מלשכב כל היום במיטה או על הכסא - הוא לא יכול לרדת אפילו למכולת לקנות לחם ואני מביאה לו לחם . אני לא יודעת מה לחשוב והכי כואב לי שהוא ממשיך לעשן ללא הרף ולא מוכן לשמוע שמעירים לו על כך( לא שאני חס וחלילה מעירה לו , אבל יש אחרים שמעירים) אנחנו דווקא במצב רוח מעולה ליידו אבל הוא עייף,עצבני ומדוכא ואני מבינה הכל ולא באה בתלונות אלא רק מתבאסת לראות אותו כל כך שברירי ואומלל . ככל שהטיפולים מתקדמים הוא מרגיש יותר רע עד למצבים שהוא פשוט לא יכול לסבול יותר כבר אני ואמא שלי חשבנו שאולי עדיף בלי טיפולים. אין לי מושג מה לחשוב ואני כל כך עצובה.
 

מיר6

New member
וכן יש גרורות

יש לו גרורה בגב ושם הוא עבר הקרנות וכנראה משהו קטן בראש לא במקום קריטי התכוונתי שאין שינוי במוקדים בכל הבדיקות האחרונות
 

ליMור

New member
../images/Emo32.gif איזה עצוב,,

לאילו התמודדויות נחשפנו,, מאחלת לכם בריאות ומה שפחות סבל אין לי מילים נוספות שבת שלום
 

מיר6

New member
תודה רבה על התגובות החמות ועוד שאלה

והאם יש לדעתכם אפשרות להיות אופטימים אך יחד עם זאת מציאותים? כי אני אדם אופטימי מטבעו אבל לפעמים אופטימיות היתר שלי גובלת בתמימות אני פשוט לא מסוגלת לחשוב שאין מוצא מהמתב ושאין אפשרות שהוא ירגיש יותר טוב ויצליח להחזיק מעמד עוד תקופה ארוכה משהו יכול לענות לי בכנות על השאלות הנ"ל? תודה מראז
 

ליMור

New member
את יודעת...

בתחילת הדרך נאחזתי רבות באחי הגדול.. רון איך יהיה רון מה יהיה רון מה נעשה רון איך נתמודד ואז הוא אמר לי עזבי ! עזבי הכל פשוט תניחי לזה רוצה לעשות משהוא טוב ? בואי לבקר בואי לחבק בואי להגיד את כל השאר עושים הרופאים...
 

מיליתו

New member
הי

אופטימיות ותמימות אולי הוכלים ביחד. למעשה, יש תיאוריה בפסיכולוגיה שטוענת שתפיסת העולם של אנשים הלוקים בדיכאון היא למעשה הנכונה, ואילו, אנחנו כולנו, "הבריאים בנפשנו" רואים תמונה מעוותת... אבל החיים אינו משהו אבסולטי שכולם רואים באופן זהה. כל אחד רואה את הדברים מנקודת מבט אחרת, וזו הבחירה שלך להיות אופטימית, בדיוק כמו שזו הבחירה של אביך להיות מדוכא. נראה לי שכדאי מאוד לשדל את אביך להגיע לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי בדחיפות, או לפחות להתייעץ עם האונקולוג לגבי נטילת תרופות נגד דיכאון. קשה מאוד להתמודד עם הסרטן מתוך דיכאון. במצב כזה, הנפש מחלישה את הגוף עוד יותר, ונוצר מצב שבאמת לא יוצאים מהמיטה. גם עצירות נחשבת ביטוי של עתירות נפשית, ושל חוסר יכולת להיפתח. אני לא יודעת מה סיכויי החחלמה של ביך לפי הסטטיסטיקה, וזה גם לא משנה כי בשבילך יש רק שתי אפשרויות - 100% או 0%. כולנו נמות בסוף, אבל השאלה של איך נחיה עד אז תלויה בנו. אביך יכול להרגיש הרבה יותר טוב לו יטפל בדיכאון שלו. יתכן וההתעקשות שלו להמשיך לעשן נובעת מהתרסה מסויימת, ומיאוש - גישת "לא איכפת לי" ו"תפסיקו להציק לי" - כל זה נובע מחוסר רצון לקבל את המחלה, ולהבין שחייו השתנו. צריך להסתגל לשינוי בחיים, וזה לא קל. אני ממליצה בחום טיפול לנפש באיזושהי מסגרת - רפואה קונבנציונאלית, משלימה, קבוצות תמיכה... לא כל כך חשוב איזה. אביך שפוט מתייכס לחייו כאילו הם כבר נגמרו, וצריך להזכיר לו שהוא עדין חי!
 

מיר6

New member
תודה רבה על התגובה

ואני מאוד מסכימה איתך ומאמינה בטיפולים נפשיים אבל הבעייה היא שאבי לא. אבי הוא אדם מאוד רציונלי שמאוד בטוח בדעותיו ומזמן הוא כבר הביע דיעה שלילית בנוגע לטיפולים נפשיים. יש לי אחות בת 22 שלפני 4 שנים נפגעה קשה בפיגוע והיום שהיא חזרה לעצמה ויצאה מהכל( חוץ מהמון צלקות על גופה) היא משוחחת פעם בשבוע עם פסיכולוגית והיא עוזזרת לה המון, אבל פעם כשהנושא הועלה אבא שלי הבהיר את דעותיו בעניין ולנו ברור שאין על מה לדבר על הנושא הזה איתו. תביני אבי הוא אדם מאוד חזק, קשוח מאוד בדעותיו ובטוח מאוד בעצמו. העצירויות הן כתוצאה מהטיפולים הכימוטרפים שפגעו גם במערכות תקינות בגופו. אבי תמיד היה מאוד רזה אבל היום הוא עוד יותר רזה ממש כמו האנורקסים( שוקל פחות מ40 ק"ג ואני לא מגזימה) עד לפני חודש הוא עוד יצא מהבית פה ושם לקניות וכו, היום פשוט אין לו כוח פיסי כי הוא לא מסוגל לאכול כלום חוץ ממרק וגלידה אז איך הוא יהיה חזק? וכל היום כואבת לו הבטן . אז בהחלט הייתי רוצה שילך אולי לטיפול נפשי אבל אין מצב פשוט ככה. אנחנו ליידו צוחקים ומאושרים אבל אין לו כוח לצחוק אני מיואשת ועצובה!!!
 

מיר6

New member
ושכחתי לציין

שלגבי הפסקת העישון זה לא רק קשור למחלה כיוון שעוד לפני שגילינו את המחלה הוא לא הסכים לחשוב על זה בכלל. הייתה פעם שהוא הפסיק לחצי שנה ואז חזר לעשן וטען שזהו הוא רוצה לחזור לעשן ואין לו בעייה להפסיק לעשן אבל זה לא מה שהור אוצה כלומר מבחינתו זה לא שהוא לא יכל להפסיק לעשן אלא הוא פשוט לא רוצה.
 

מיליתו

New member
גם לי יש כמה שגיאות כתיב ודפוס...

בכל אופן - אולי כדאי לתת לו לקרוא כמה ספרים כמו "אהבה, רפואה וניסים". אני מניחה שהוא לא ירצה לקרוא בעצמו - אז אולי כדאי שתקראו אתם ותתפטפו לו כל פעם כמה מהרעיונות ששם. אתם יכולים גם ללכת לפגישות של חוסן באיזור המגורים שלכם. בקבוצה שלי יש מישהי שבאה בלי בן הזוג החולה שלה כי הוא "לא מאמין בשטויות האלה", וזה עוזר לה מאוד. אני מאמינה שאם אתם תרגישו יותר טוב מבפנים (ולא רק כהצגה לידו) - זה ישפיע לטובה גם עליו. תוכלו גם "לנסות בבית" כל מיני דברים וטניקות שעושים בקבוצה - ובעצם להביא לו קצת מזה הביתה בלי שירגיש. לגבי העצירות - אני ניסיתי לאכול הרבה פירות יבשים וגם להשרות שזיפים במים ואחר כך לשתות את המים. לפעמים זה עזר ולפעמים לא. מה שכן עזר היה כמה תנוחות של יוגה - אולי שווה להתייעץ עם מישהו בנושא הזה. תרופות נגד עצירות שקיבלתי בבי"ח לא עזרו ולא עזרו ולא עזרו עד שיום אחד היו לי שילשולים...
 

lili81

New member
יכולה להזדהות איתך

היי לך.. גם לאמי יש סרטן בריאות ומיזה חצי שנה היא עוברת טיפולים כימוטרפים.. שהאמת לא רק שהם לא עוזרים המצב אפילו מחמיר .. אימי אומנם לא מעשנת.. אבל בכל זאת סובלת מאוד לגילה(בת 50).. אבל אני והאחותי עוזרות לה הכמון .. ומחייכות איתה למרות שהיא נורא ממורמרת.. אבל מנסות להראות לה שהשד לא נורא וצריך לנסות ולנסות.. קשה לי אני בוכה המון אך לידה ממשיכה להיות חזקה כאילו יש לה היתקררות שתכף עוברת.. תהיי חזקה.. ואם הוא מעשן ברור שעדיף שיפסיק..אבל כנראה שהוא ממש לא רוצה.. אז אין טעם להזכיר לו שוב ושוב שזה מזיק לבריאותו.. כי הרי להפסיק הוא לא יפסיק.. אני מקווה שאביך יבריא חיש מהר.. ואת תהיי חזקה.. ותנסי לקבל חיזוקים מחברים וממשפחה.. כי לפעמים קשה יותר למי שעומד ליד החולה ורואה אותו סןבל. שיהיה לך שבת חורפית נהדרת
 

elylan

New member
מיר6 ../images/Emo24.gif

אין לי מה להגיד רק שתהיי חזקה!!!!!!!! המון המון בריאות וקבלי הרבה
ים
 
למעלה