"אבא טוב"- "גרוש רע- ה"פרק ב'"

[Dardar63]

את צודקת. אז להמשיך לשקר לעצמי?

להמשיך להשלוות את עצמי שהגרוש שלי הוא אבא טוב?ככה הילד יחשוב שאבא שלו הוא אבא אחראי ( הרי גם אמא מאשרת אותו)גם אם הוא לא? לא חושבת שזה יותר מסוכן? מוצאת שהרבה יותר נכון שהילדים ידעו מה היכולות האמיתיות של כל אחד מההורים שלהם. תראי, כשהילד החליט שהוא רוצה ללמוד לרכב על אופניים בלי גלגלי עזר- הוא הלך ישר לאבא שלו. ולעומת זאת כשאבא שלו פעם אחר פעם עושה " מעשים טובים" או בשפה יפה יותר סקס עם החברה שלו בחדר הסמוך ( הקירות הן מסך בד) באמצע היום והילד מוטרד מהרעש ( אבא דווקא שקט , אבל היא רועשת") הוא יודע להתקשר אלי ולשאול אותי מה שלום הכלבה. ( זה מהשרשור השני) וכשאני שואלת אותו מה שלומו ואיפה אבא הוא מספר לי מה קורה. ואז אני יודעת לפעול.והפעולה שלי היא פר נושא. אני לא נותנת ציונים כלליים ( אבא חרא, או אבא טוב) .

 

[Dardar63]

מסכימה על כל מילה.

 

[azaria]

ילדים הם לא טמבלים

ילד יותע אם אבא אינו אחראי. ואם אמא שולחת אותו אל האיש הבלתי אחראי הזה - זה יכול גם להיתפס על ידי הילד כהזנחה וחוסר אחריות או אכפתיות של האמא דווקא. כי אם את יודעת שמסוכן לי שם, אז למה את שולחת אותי לשם? למה את מסכימה שאהיה שם? והרי אני כל פעם צקיך להזעיק אותך לחלץ אותי - אז אין ספק שאת יודעת. אז למה את לא עושה כלום? לכן גם לי נראה שכדאי להבהיר לילד שאת דואגת ומודאגת. שהיית מעדיפה שלא יצטרך להיות חשוף לסיכונים כאלה, אבל מצד שני חשוב לכל המעורבים שהילד יהיה בקשר עם אבא שלו. זה חשוב גם לילד וגם לאבא, וגם לך כאמא שלו חשוב שיהיה לו קשר תקים עם אבא. לכן את מתפשרת על תחום הבטיחות והאחריות, אבל בהחלטה מוסכלת וכמובן בלי סיכונים מוגזמים. עכשיו, כמובן שזה לא ניסוח שאפשר להעביר לילד כמו שהוא. צריך לחשוב טוב טוב מה ואיך לומר.!!!

 

[kisslali]

להעריץ את האדמה...

בודאי שאפשר להעריץ ולא לחקות. אני תמיד חושבת על אבא שלי ז"ל. אימי הייתה אשתו השלישית, צעירה ממנו ב-14 שנים, הוא התחתן איתה, כמו עם הקודמות כי איימה לעזוב. ברגע שנולדו שני אחי, הוא התחיל לבלות מחוץ לבית. תמיד היו נשים אחרות, לקח לו שנים למצוא עבודה קבועה, הוא הסתבך בחובות עד כדי כך שפעמיים כל תכולת הבית הייתה על משאית של הוצאה לפועל. ואז, אולי בגלל הגיל, הוא נרגע. התחיל לעבוד מסודר, שילם מיסים, היה כל הזמן בבית. בשלב זה נולדתי אני ודי מהר אמא שלי החליטה שעכשיו תורה לחגוג ומאותו רגע אבא שלי היה זה שגידל אותי. הוא דאג לאוכל, טיפוח, שיעורים, קניות, בגדים, חוגים טיולים הכל. כל שנות הגן, בית ספר, צבא הוא היה המטפל העיקרי ואמא שלי הייתה ברקע. אבי נפטר כשהייתי בת 19. באופן אובייקטיבי אני לא חושבת שהוא היה דמות ראויה להערכה, ובטח לא להערצה. אני עדיין מעריצה את האדמה שעליה דרך, הוא היה כל עולמי. אני בודאי לא רואה בו מודל לחיקוי (מלבד היכולות ההוריות שלו). לדעתי הצורך הוא יותר של הילד ולכן כשממלאים אותו הילד מרוויח. ללי

 

[עוד קרן אור]

ואם היא מודאגת, מה בדיוק היא יכולה לעשות?

אני מתארת לעצמי שאת לא מציעה להתחיל להכפיש את האב באוזני הבן.

 

[החתולית]

כמו ששאלה עוד קרן אור

מה אני יכולה לעשות ? בודאי שאני מודאגת - מודאגת מכל מכתב שמגיע מבית הספר, מכל תאריך מבחן שעובר שהנער לא ניגש אליו כלל, מכל פעם שהוא יוצא לחבר ואין לי מושג מה הם עושים שם, וכו' וכו'. אז מה אני יכולה לעשות בנדון ?

 

[alma43]

עזריה, נכון, אבל הילדים האילו

מאד אוהבים את אבא שלהם ומאד אוהבים ללכת אליו ולעשות "זמן אקסטרים". אל תשכח שהוא גר בחוות בודדים מאד אטרקטיבית עבורם. למה שהם יסרבו ללכת אליו? אצלו זה כיף אין גבולות מותר ללכלך כי אין ריהוט לשמור עליו אצל אבא אין חדרים רק קופצים ועושים כיף ומותר להדליק מדורות מתי שמתחשק ולאכול מתי שמתחשק רק אצל אמא אסור אצל אמא יש גבולות ויש חדר נורמאלי.... אז הם יודעים שלהזעיק אותי מותר, והם יודעים היטב שמסוכן אצלו ואת דעתי עליו. אבל מה לעשות עליו אין ביכולתי לסמוך. עליהם סומכת יותר...

 

[Dardar63]

הלוואי והדברים היו כל כך פשוטים

לא תמיד החוסר אחריות גובל באישפוזים בבתי חולים. אצלנו למשל זה בעיקר בגלל תחושת " אני מרגיש כרגע שלא סופרים אותי" ואני לא מדברת על סתם תחושת פינוק של ילד. אחרי הטיפול שעברנו ואינספור שיחות עם האב- שלי, של הפסיכולוגית- הגענו לשיטה הנוכחית. כלאמר- הילד הולך אליו עם מוניטורין שלי לאוירה ולמצב רוח שלו כשהוא שם. תאמין לי שבימים מסויימים חשבתי שעדיף שלא יראה אותו בכלל- אבל מבחינת הרשויות זה לא קביל. גם אבא מכה עדיין רואה את הילדים שלו - אבל במרכז קשר. ולגבי האיך אומרים? נזכרת ביום שהיתה שיחה לגבי הסקס- - אני לא מבין אמא- למה שאנשים ירצו בכלל לעשות סקס. - אמא, אז אם מבוגרים אוהבים את זה אז איך זה שאת וXXXX אף פעם לא עושים את זה? - אבל איך יכול להיות שאני אף פעם לא שומע אותכם את אבא וXXXXXXX אני תמיד שומע כשאני שם. אז הודעתי לגרוש שלי שאם הילד עוד פעם יהייה עד בשמיעה או ראייה של מעשי האהבה שלהם שלא יחכה אפילו למכתב רישמי בעיניין- הוא לא יראה את הילד לעולם יותר. כנראה שזה עבד. לילד הסברתי שיש דברים שראוי שיעשו בפרטיות, ושאני לא מקבלת את זה שאבא לא מתנהג כך לידו ואני אשוחח איתו על כך. לאמר לך שלא חשבתי שהוא הכי חרא בעולם? שהוא לא ראוי לתואר אבא? ואולי הילד הרגיש את זה- יכול להיות. ולגבי הלחשוב טוב לפני שאומרים לילד? הם לא שולחים לך ( הילדים) את השאלה מראש- הם נופלים עליך פתאום וקולטים כל מיצמוץ שלך, אם התכוונת ואם לא.

 

[azaria]

כמיטב יכולתך

 

[alma43]

"אבא טוב"- "גרוש רע- ה"פרק ב'"

ומה שבינהם.... תראו אני ממש מסובכת...

ומנסה להוציא מזה את הכי טוב...

קראתי שם את התגובה של מישהי לגבי "אבא טוב"..

תגידו מי יכול להגדיר "אבא טוב"? "או "אמא טובה"? ולפי אילו קריטריטנים? כשאני התגרשתי, והפרידה ארכה 3 שנים קשות ידעתי מראש ממי אני מתגרשת .ידעתי. וגם ידעתי , שחלק מהסיבות לגירושים היו אי יכולת לגשר על דרכי חינוך הילדים. אז מה ציפיתי? הרי גם כשהיינו נשואים לא היו לנו הסכמות, אז לפתע שיהיו הסכמות עכשיו? למשל איך תכף מצאתי צידוקים לעמדה שלי שהוא "זבל של אבא"? מייד כשהם היו אצלו הם שנהם נפלו מהגג. מה הכוונה - אני אסביר הילדים שלנו הצעירים היו אז בני 7, ו-5. מאד שובבים מאד שריריים וספורטיביים. ועצמאים.אז אצלו היה מותר "הכל" כולל לתת ללילדים לטפס על הגג של המחסן. אז הוא ישן במחסן , בקיצור שבת בבוקר והילד נפל מהגג. כמובן שרצתי למיון זעזוע מוח ושאר שטויות. אמרתי תודה לאלוהים שזה הכל... פעם אחרת... הם הלכו אליו.. אני בדיוק מתקלחת להופעה של שרית חדד בקסריה...הילד גם לקח לי את האוטו(הבכור בן ה-18) והנה צרחות עד התעלפות השניים שבים מהבית של אבא (הוא אננו וזה היום שלו מזל שהכל התרחש באותו המושב) הילד הצעיר קפץ על הארון ופתח את הראש....הכל דם... טוב לא נורא רק חתך לא נוראי אפשר להדביק בהילל- יפה..

אבל אין לי אוטו? התקשרתי אליו שיבוא ויקח את בנו לטיפול.מזל שהוא בא מהר. אבל מה? כל הארועים הללו הם בסך הכל מזל ביש. נכון שאצלו יש יותר סיכון. נכון שאצלו - אורח חייו מהווה לגיטימציה לסיכון והוא אינו רואה אחריות כמוני נכון שאצלו הם טבעו בים ואצלו הם התחשמלו בחווה...הכל נכון. אבל הוא לומד עם הזמן אחריות מהי. ואני מברכת כל יום שהם שבים ממנו בחיים

ושהם למרות שובבותם הרבה ולמרות עצמאותם לא שברו עדיין שום איבר . תודה לייקום שאתה שומר על ילדי ומגן עליהם.

ולמרות שאני חושבת שבתחום האחריות הוא חרא של אבא אני לא אומרת עליו מילה. לא רעה ולא כלום. איך אני פותרת את זה? ביני לבינם אני מנסה. אני מזהירה אותם מפני סכנות. אני מציידת אותם בטלפון לחירום. אני מכינה רשימת אנשים להעזר בהם במקרה של צרה. אני מנסה להסביר לאבא על הסיכונים שהוא לוקח.(למשל משאיר 4 ילדים צעירים עם מדורה דולקת בחווה שלו והולך משם) ואני אגב מאמינה ביכולת ובתושיה של הילדים למרות גילם הצעיר להחלץ מכל צרה וזה אגב הוכיח את עצמו לא פעם. ואני לא מרבה להתרחק יש לציין. ואם עלי לנסוע ליומיים - אף פעם לא אשאיר אותם באחריותו שלו. אלא הם אצל חברים עם אחריות של הורים אחרים. אבל תלונות עליו לפנהם? בחיים לא. והחבר שלי החדש? שונא את האקס שלי והוא הפוך ממנו בגישתו לחיים.

הוא? מסוגל לבקר את התנהגותו לפני ילדי....(זה מרוב תסכול לא מרוע)

אני? הסברתי לו שילדי מאד שונים מילדי.וחזקים מהם. העצמאות של ילדי הינה טוטאלית. ואמרתי לו שלמרות כל האמור לעיל הוא באב טוב שאוהב את ילדיו ומשקיע בהם המון.

הוא אדם יצירתי ומחובר לטבע ויש לו נדיבות ויכולת לימוד לילדים ועלי להסתכל על חצי הכוס המלאה.

 

[alma43]

דרך אגב , מה אכפת לי ממנו?

אכפת לי מהם. והאמת גם מעצמי אכפת לי אתם יודעים , בהתחלה הם היו חוזרים ממנו הפוכים לגמרי.. ומי שסובל היה אני. עכשיו הם התרגלו אבל בכל זאת הייתי מאד שמחה אם היינו גרים במרחק אחד מהשני ולא באותו מושב..

 

[החתולית]

שזה, כידוע, מה שאני עושה

אני עושה כמיטב יכולתי, מיטב כיסי ומיטב דעניותי ודעניותו.

 

[azaria]

נשמע שיש לך שתי כוסות חצי ריקות

ואת מתעמצת לשכנע את עצמך ואותנו שאת רואה דווקא את המחצאים המלאים. אבל מבין שורותיך נשמעות זעקות העצב והתיסכול שלך דווקא מן החצאים הריקים של שאצל כל אחד מן הגברים של חייך. הקודם מעניק עצמאות ויכולות הישרדות, אבל במחיר חוסר אחריות על גבול הפלילי והמסוכן. ואילו השני נפלא ומחובר לטבע וכו - אבל שומר ומגונן מדי עד כדי ניוון העצמאות והיכולת להחלץ מכל צרה. איך תוכלי לשכנע גם את עצמך שהחצאים המלאים הם הם החשובים? ואולי, רק אולי, תוכלי לגרום איך שהו שכל ילד יספוג משהו גם מן הצד השני, וכך הם יקבלו יותר מחצי כוס. נניח חצי כוס מהאבא שלהם ועוד איזה רבע כוס מן הגבר השני של אמא, או מן האחים החדשים שלהם... מה את אומרת?

 

[Dardar63]

אני זאת שאמרה- "אבא טוב"

כאב לי לקרוא אותך. לא בגללך. בגללי. 20 שנים הייתי נשואה לו. תמיד חשבתי שהוא אבא טוב. גם כשהוא לא היה אחראי כלפי הבית או כלפי תמיד היה לזכותו שהוא אבא טוב. עד כדי כך האמנתי בזה שלאחר 16 שנים של נישואים נפרדנו לארבעה חודשים וחזרנו - כשהשיקול העיקרי ששכנע אותי היה כמה טוב הוא לילדים. אחרי ארבע שנים ארוכות מידיי - נפרדנו שוב. מה זה אבא טוב? אין הגדרה כזאת. טוב זה מושג סוביקטיבי לגמרי. יש נורמה לגבי טוב. בעיני - הגרוש שלי לא אבא טוב. הוא מאוד אוהב את הילדים, הוא רוצה רק את טובתם. על זה אין עוררין. אבל הוא לא אחראי מספיק.והוא לא קשוב אליהם מספיק. אז איך מתמודדים עם זה? אני משתדלת להיות אחראית מספיק לילדים שלי כך שאם אני מזהה מקומות שבהם הוא כושל באחריות שלו - אני אהייה שם. גם את עושה את זה. אני לא אומרת להם שהוא לא אחראי - אבל ברגע שהפסקתי עם המנטרה " אבל הוא אבא טוב" גם הם למדו לקחת ממנו את החלקים של ההורה הטוב ולהפעיל אותי בחלקים שהם מרגישים שהוא לא יהיה אחראי מספיק. לדוגמא? קטנה ולא כל כך דרמטית כמו בריאות , אבל כשהקטן עוד נסע אליו גם באמצע השבוע לביקור כולל שינה ונקבעה איזה שהיא פעילות ליום המחרת בבית הספר שהיה חשוב להגיע בזמן( טיול, יציאה להצגה) הוא היה מתקשר אלי מאבא שלו ואומר לי- אמא, יש מחר הצגה ואין מצב שאבא יסיע אותי לבית הספר כך שנגיע בזמן. אז אושהייתי מגיעה בבוקר לקחת אותו( לא פשוט להגיע לתל אביב בבוקר ולחזור לפני שמונה) או שהילד לא ישן שם באותו יום. אז נכון שהשיטה לא ממש עוזרת להפוך אותו לאבא אחראי- אבל זה כבר לא בתחום האחריות שלי. הילד - כן. וגם הבנזוג שלי היה חונק אותו אם זה היה חוקי. אבל הוא לא מעיז לאמר מילה לידם. אני מתעסקת עיניינית בכל ארוע וארוע. ואם יש צורך להסביר לילד למה הוא צריך לקחת אחריות במקום שאבא שלו מפשל ( למשל - להודיע לי שהוא משנה את השעה, היום, השבת) שבה הוא לוקח אותו, הילד קיבל ממני הסבר ארוך למה הוא חייב להודיע לי. אחרי פעם שבה הילד כמעט ישן בבית לבד- כי אבא שלו הודיע לו שהיום הוא לא לוקח אותו,אני לא ידעתי על כך וכמובן שהוא לא עונה לי לטלפונים, והבטריה של הנייד של הילד היתה ריקה , ומפה לשם היו לי תוכניות אחרות. במקרה - גיליתי שהילד בבית. בעצם - לא במקרה. המשכתי לנדנד ולנדנד ואז שלחתי שכנה הביתה שתוודא שהילד נסע. את מבינה? הילד לא חושב שאני חושבת שאבא חרא. אחרת- איך אני מסכימה שהוא ילך אליו? הילד יודע שיש הבדל בין הגישה של אמא והגישה של אבא לגבי אחריות. כמובן שהייתי מעדיפה שיהייה אחרת. אבל זה מה יש. אז לא מרמה את עצמי יותר. הוא לא אבא טוב לדעתי- כי להיות אבא טוב זה אומר גם להיות אחראי לבטחונם הפיסי והריגשי- ככל האפשר. ואגב- לדעתי- להיות אופטימי לגבי החיים ולראות את הטוב שבהם זה לא אומר להתעלם מחצי הכוס הריקה. זה אומר להתרכז בחצי המלא ולא בריק. שיהייה יום מלא, מלא שמחות.

 

[החתולית]

אוי... אבא טוב זה נהדר

כמובן שלכל אחד ואחת אמת המידה להורות טובה, בדיוק כפי שכתבה דרדר (שכיף לי לראות אותה כותבת כאן). בדרך כלל, הילדים שלנו אוהבים גם הורה שלפי הנורמות הנהוגות והמקובלות, לא ייחשב דווקא להורה טוב. במקרה של דרדר, יש אבא לא אחראי (יש לו נפש של אמן, למה הוא צריך להיות אחראי?), אבל אני בטוחה שילדים שלו אוהבים אותו אהבת נפש. במקרה של אלמה, יש אבא אבו-נזק (כי מה זו עוד מכה קטנה או עוד תפר לא מזיק?), שאולי כואב להיות אצלו, אבל היא מעידה בעצמה שהם אוהבים אותו מאד ומתים לנסוע אליו. במקרה שלי, מדובר באבא שלא יודע מתי בנו בן ה- 14.5 חוזר הביתה, הוא גם לא יודע (או שלא חשוב לו) שהנער ישן בבגדים במיטה לא מוצעת. לעומת זאת, הוא יודע לקנות לנער סיגריות, נרגילה ואלכוהול, כי ההגיון שלו אומר (ואני מצטטת) "עדיף שהילדים שלי יעשנו וישתו מה שאני נותן להם ולא מה שאחרים יתנו להם". בית הספר והציונים בעיניו עפר ואפר, שהרי אם לו אין בגרות אין שום סיבה שלבן שלו תהיה בגרות, ואם הוא מתקשה בקריאה אז למה שהבן שלו יצליח לקרוא ספר ? בעיניו מה שחשוב זה לאהוב את הטבע, להיות חופשי והעיקר, לא לשים גבולות, להיות חבר של הילד שלך ולא להכנס לעימותים. בעיני ובעיני המערכת זו אינה הורות טובה, בעיניו זו הורות מושלמת, והבן שלנו אוהב אותו אהבת נפש ומעריץ את האדמה שהוא דורך עליה. לעמות זאת, הנער לא סומך עליו בגרוש, ויודע מצויין שכשצריך לסמוך על מישהו הוא פונה אלי או אל בן זוגי. אלה היו 60 שניות על הורות טובה.