הדבר הראשון שהייתי ממליצה לכם לעשות
הוא לנשום עמוק,
להביט בגוזלית הקטנטונת שלכם
ולהזכיר לעצמכם שהיא אותה מתוקנת מקסימה שהיתה תמיד.
לא לתת לאבחון להטיל על דמותה בעיניכם צל.
היא היתה ועודנה תינוקת מתוקה, שכל עתידה פתוח בפניה.
לא קיבלתם גזר-דין, קיבלתם סימון על המפה
שאמור לסייע לכם בהתארגנות להמשך מסע החיים,
זה הכל
המסע יהיה לא סטנדרטי, אבל זה לא צריך להוריד מיופיו.
הוא יהיה כנראה אינטנסיבי יותר-
הדאגה תצרוב יותר, השימחה תאיר יותר,
האתגרים מורכבים יותר, השיעורים שתקבלו לחיים משמעותיים יותר.
הכל יהיה כמו בכל מסע הורי, רק אינטנסיבי יותר.
הדבר השני- קחו את הזמן.
כתבת "אחרי שעכלנו " - אתם כבר אחרי? תוך שבוע?
אם כן, אתם זריזים
לפני שתעשו החלטות, חשוב שתתנו לעצמכם זמן לא רק לעכל רגשית
אלא גם ללמוד את הנושא ולאתגר את הנחות היסוד שלכם
כדי שההחלטות יהיו מבוססות ידע ולא מתוך זרימה אוטומטית אחרי משהו או מישהו.
המומחים הגדולים ביותר בנושא, הם אנשי הספקטרום עצמם
ממליצה לכם לקרוא אות דבריהם גם בפורום עצמו
וגם בקישוריו בסעיף 'אנשי הספקטרום בארץ ובעולם'.
(כדי להגיע לקישורים- ראה לשונית 'כלים ומידע' בראש העמוד)
אולי להתחיל מהטקסט הזה- מכתב פתוח להורים שקיבלו איבחון לילדיהם,
שנכתב ע"י א"ס (=איש ספקטרום)שהתחיל לדבר בגיל 12
ובבגרותו היה ממקימי התנועה האוטיסטית והרצה באוניברסיטה
אל תתאבלו עלינו/ ג'ים סינקלייר
http://www.tapuz.co.il/forums/articles/article/612/104140/%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94/%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%96%D7%9D_%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%92%D7%A8_%D7%95-PDD
בכלל, יש בקישורי הפורום, במאמריו ובהודעות נבחרות
אוצר בלום של מידע הן ברובד המעשי (זכויות, גישות ודרכי טיפול)
והן ברובד העמוק יותר של הבנת העניין- מה זה בעצם אוטיזם?
ואנחנו כאן
מוסיפה גם קליפ- שיר וציורים- של דניאל עמית, נער א"ס:
https://www.youtube.com/watch?v=qOjjNr3E7ME
"אין דבר כזה רגיל, ואין אף אחד נורמלי
תנו להיות מה שאני תנו להיות מה שבא לי"
