אבא לעתיד...

[barrry]

אבא לעתיד...

שבוע הבא נדע אם זה בן או בת. האם יש מי שהעדיף מי כזה או אחר ולא קבל את מבוקשו? ואיך מקבלים את זה וממשיכים הלאה?

 

[dedikilcool]

אני מאד רציתי...

בת. אפילו היו לי חלומות איך אני הולך איתה ברחוב. עם שמלה אדומה, נעלי לק שחורות וצמות. נולד לי בן. אבל מה זה חשוב. הוא ילד מקסים ובריא ואני מת עליו. הדף הזה לא מספיק כדי שאני אוכל לפרט איזו מתנה עלה בגורלי לקבל. את הבת שלי קיבלתי 5 שנים אח"כ. היה שווה לבקש ולחכות.

 

[akavishon]

הורות זה לא תוכנית כבקשתך...החל ממין

הילוד ועד מאפיני התנהגות, מראה, אינטילגציה וכיו"ב... אני חושב שעמוק בפנים, כל גבר רוצה בן כדי שתהיה המשכיות למשפחה אבל זה ממש לא משנה מה יוצא. כאשר ידעתי שיש לי בת בכורה לשניה אפילו לא עלתה בדל של מחשבה של אכזבה, נהפוך הוא... זה הרי ידוע שבנות הם הילדות של אבא (ומסתבר שגם בנים... (לפחות אצלי). מצב שני, יש את אלה שהכי חשוב להם שלא משנה מה מין העובר, העיקר שתיהיה ברית. יש לי חבר שעד היום הוא מבואס שיש לו בת בכורה ולא בן (למרות שהוא אוהב אותה מאוד...) - אני לא מבין אותו.

 

[hag70]

לא כל כך עניין אותי אם זה יהיה בן או בת

עיקר שיהיה שיער אדום

. ידענו שזו בת בעקבות כל בדיקות ההריון ולא זכור לי שהיתה איזו משחה או עצב מיוחדים. אבל באמת באמת רציתי שתהיה ג'ינג'ית. זאת האכזבה היחידה שנתקלתי בה. אין לי הסבר מדעי לזה. אבל התאוששתי, ומאז זה כיף גדול גדול

.

 

[schlomitsmile]

../images/Emo6.gif גם סבתא שלי תמיד רצתה נכדים ג'ינג'ים... ולא קיבלה. וברצינות- מסכימה עם עכבישון. זו לא תכנית כבקשתך, ולטעמי, טוב שכך. זו הרפתקה. אני חושבת שהורים שמציירים לעצמם את דמותו של צאצאם (מין/אופי/כשרונות/תחומי עניין ועוד), מכניסים את עצמם למלכודת- הם, הילד/ה והיחסים ביניהם ייפגעו מכך, ולא רק בשנות הילדות של הצאצא. אם רק אפשר, רצוי לדעתי ללמוד להכיר את המתנה שקיבלנו, כמו שהיא ../images/Emo28.gif

 

[shno]

בהריון הראשון לא הייתה לי שום העדפה

מה ידעתי אז? לא היו לי ילדים, לא ידעתי מה ההבדלים, אם בכלל יש כאלה, בין גידול בן לגידול בת. אז ממש לא שינה לי. ויצאה בת. והיא אושר גדול. בהריון הנוכחי, כבר רציתי בן, פשוט כדי שיהיה גם וגם... וזה אכן בן. ואם הייתה עוד בת - ואללה, לא הייתי מצטער. כי בסופו של דבר זה באמת לא משנה. כל הסיבות והתיאוריות של "למה האבא מעדיף בן" לא מתקיימות לגבי.

 

[aviah]

מה השיקולים להעדפה?

לי לא היתה העדפה אבל ממה ששמעתי מחברים, ממילא הילד/ה הם כל כך הרבה יותר מהתמונה שלהם שהיתה לנו בראש לפני הלידה, שזה ממש לא משנה. אתה יודע להגיד למה אתה מעדיף את מה שאתה מעדיף?

 

[barrry]

בשעה טובה...

יש לנו בן זכר

הסקירה עברה מעולה ואנחנו מאושרים וכבר חושבים על שמות התחנה הבאה מיי שפיר.

 

[aviah]

נו... בן זכר זה טוב ליהודים? ../images/Emo13.gif

מזל טוב, כמובן

 

[shno]

באמת בשעה טובה

(השעה הייתה טובה גם אם זו הייתה בת

) העיקר שהכל תקין, ושאתם מאושרים - ובהצלחה עם "מלחמת השמות"

 

[schlomitsmile]

שיהיה במזל"ט ורק בריאות ../images/Emo13.gif מותר לשאול שאלת כפירה? -ואני שואלת את כולם, לא רק את בארי. בדיקת מי שפיר, ושאר בדיקות שבודקות "תקינות" העובר- לשם מה בעצם? והיה והסתבר לכם שהתינוק שעתיד להוולד לכם, לא עומד בתקן הנורמליות, נאמר שיש לו תסמונת דאון למשל- מה תעשו? האם לא תאהבו ותרצו אותו? האם בעיניכם חיים עם תסמונת דאון (או כל "אי תקינות" אחרת) אינם ראויים, ואין להתיר לאדם כזה להוולד? איפה עובר הגבול שלכם, בין שונות שתוכלו להכיל, לבין שונות שהיא מעל לכוחכם?

 

[barrry]

בקשר לבדיקת מי שפיר ותסמונת דאון

מצד אחד יכולנו לא לבצע שום בדיקה מתחילת ההריון ולקוות לטוב. מצד שני הטכנולוגיה כיום מעמידה לרשותינו את מיטב הבדיקות הרפואיות על מנת שנוכל לדעת מה קורה עם העובר בשלבי ההריון לרבות אי אילו מחלות או מומים המתגלים תוך כדי ההריון. במידה ונגלה שלעובר שלנו יש תסמונת דאון אנחנו נבצע הפלה עם כל הקושי בכך. מבחינתינו עדיף לנסות שוב להכנס להריון מאשר לחיות עם הנטל הזה כל חיינו ועוד מבחירה. חוץ מזה שלא תמיד עולים על כל המומים והמחלות בבדיקות במהלך ההריון אז שלא נדע מצרות.

 

[schlomitsmile]

מודה שקשה לי עם הכינוי "נטל" כשמדובר על בנאדם ואם יותר לי להמשיך ולהקשות- מה עוד נחשב בעיניכם נטל? אם יש מום בלב, גם תפילו? ואם הטכנולוגיה תאפשר לאתר אוטיזם? וילדים נמוכים? ועם נטיה להשמנה? וסתם מכוערים? איפה עובר הגבול שלכם? האם כל מהותו של אדם מתמצה במידת ההתאמה/אי ההתאמה שלו לתקן? ועוד שאלה- האם לפני שאתם מחליטים ששונות מסויימת היא נטל בלתי נסבל מבחינתכם, אתם חוקרים את מהותה, או שעצם החריגות, עושה את החיים לבלתי ראויים להתקיים מבחינתכם? ולסיום, אתר מקסים שמצאתי ../images/Emo99.gif

 

[barrry]

נראה לי...

שאת כל כך מסונוורת מהקטע שאת רוצה ילדים שאת לא עוצרת לרגע לחשוב עליהם ועל החיים שלהם. אם את תעשי בדיקת מי שפיר ותדעי בוודאות שלילד שלך יש תסמונת דאון, אז את תביאי אותו לעולם כי את כל כך רוצה ילד ותגדלי אותו ומה יהיה בבית ספר? ומה יהיה בתיכון? ומה יהיה בצבא אם בכלל? ומה יהיה בחיים הבוגרים שלו? את רוצה לטפל בילד כזה כל החיים אז בבקשה. אם יש לך את הזמן ואת הכסף אז בכיף. אני מאלה שחושבים לפני מעשה גם אם זה בעניין של ליצור חיים, כמו שישבתי עם אשתי לפני שהחלטנו לעשות ילד ודברנו על זה והתכוננו נפשית פיזית כלכלית וכו, שלא כמו משפחות אחרות שקודם עושות ילדים ואז חושבים איך נגדל אותם ומאיפה יש לנו כסף והאם בכלל אחנו מוכנים להיות הורים. (דוגמאות נפלאות היו בתוכנית "סופר נני"). אז תעשי לי טובה ואת תתנשאי עלי או על אחרים פה שחושבים לפני מעשה שלא לדבר על עשיית ילדים, לא רק על הרצונות האגואיסטים של עצמם אלא גם על הילד כי בסופו של דבר יהיו לו חיים משלו.

 

[schlomitsmile]

אי הבנה אם הבנת את דבריי כהתנשאות, הרי שהיתה בינינו אי-הבנה. העליתי שאלות שבעיניי הן שאלות חשובות, לא היתה לי שום כוונה לשפוט את מי שערכיו שונים משלי. לא עשיתי בדיקת מי שפיר גם בהריון האחרון, הרביעי, למרות שהייתי בת 39. אנא המנע גם אתה מלשפוט אנשים שאינך מכיר- גם אני חושבת לפני מעשה. אינני רואה כל פסול בכך ששני אנשים שחושבים לפני מעשה, מגיעים למסקנות שונות. אני ובעלי מאמינים שחיים הם בעלי ערך ומשמעות, ובני אדם יכולים להיות מאושרים ואף לתרום לאחרים ולחברה, גם אם הם שונים. אנשים עם תסמונת דאון יכולים להגיע לעצמאות בבגרותם, אם נולדו למשפחה שמאמינה בהם, מכבדת ומקדמת אותם. יש דוגמאות רבות לכך. כפי שאומר האב באתר שהבאתי- אין שום צורך לרחם עליהם. לנו יש בן שהוא ילד אספרגר. זוהי תסמונת המכונה לעיתים אוטיזם בתפקוד גבוה. אני מאושרת שזכיתי בילד נפלא כזה. גם לו היה לי מטה-קסמים, לא הייתי משנה אותו בפסיק. אני לא מאמינה בתו-תקן לאנושיות. יש דרכים רבות להיות בן אנוש, וכולן לגיטימיות, כולן מעשירות את האנושות. נראה לי, שאילו לא הייתי מוצאת את כולן כלגיטימיות, הייתי בהחלט מנסה להגדיר לעצמי קריטריונים- איזו לגיטימית ואיזו לא, ועל-סמך מה להחליט זאת.

 

[schlomitsmile]

אגב- "מה יהיה בבי"ס" אמא שלי, שהיתה יועצת בבי"ס יסודי לפני שנים, סיפרה לי איך שולב אצלם ילד תסמונת-דאון, בבי"ס רגיל, בכתה רגילה, בלי סייעת ובלי תקציבים. הוא סיים איתם כתה ח', ובסוף השנה המחנכת אמרה: "הילדים האחרים הרוויחו משילובו לא פחות ממנו". יש גם סיפורים של אנשים שהתנדבו לצה"ל, יש קבוצת תיאטרון מצויינת של חבר'ה עם תסמונת דאון, ויש גם ציטוט של אלברט איינשטיין (אגב- חוקרים טוענים שהוא היה אספי=בעל תסמונת אספרגר):"ערכו של אדם אינו נמדד בהישגיו, אלא במה שנתן". אנשי תסמונת דאון אולי לא יהיו פרופסורים, אבל הם ידועים בלב החם שלהם- מצרך חיוני בעולמנו... כמובן שאני מבטאת את ערכיי ואמונותיי, ולרגע אינני טוענת שכולם חייבים לחשוב כמוני. מעניין אותי לשמוע, איך חושבים אחרים.

 

[barrry]

לבריאות

 

[wild sands]

יש גם פרופסורים עם תסמונת דאון

 

[schlomitsmile]

../images/Emo45.gif

 

[hirshfe]

אני הייתי במצב הזה

9.8.2006 בדיקת שקיפות עורפית, שרופא אמר, שהוא רואה שאחד מהילדים לא תקין לחלוטין והשני גבולי - קיבלתי את ההלם הקשה של חיי. עגרוף שהוציא לי את כל האוויר - אבל צריכים להיות חזקים. אישתי הייתה קרובה להתוטטות - שנתיים טיפולים של להכנס להריון וזה עכשיו. למחרת, בבדיקות מקיפות יותר בביה"ח, המליצו לנו להפחית לפחות אחד שבמשך הזמן נהיה המלצה של אחד. הרופאים לא ידעו מה לא טוב עם העובר, רק שמשהו לא טוב. אז דיללנו, בהחלטה הקשה של חיי. בדיקות גנטיות, שלאחר הדילול\ שללו פיגור לכל סוגיו אבל העלו את הסיוכים למחלה קשה שבאופן מוזר הצלחתי למחוק את שמה מזכרוני. יש לי ילד מקסים, שאני אוהב אהבת נפש, אבל היה לו אח - ואני מידי פעם תוהה, מה הייתי עושה אם היו שניים. אבל בסופו של דבר, אני שלם עם ההחלטה. כמה שזה קשה להגיד, אני לא בטוח שמגיע לי חיים קשים עם ילד חולה, לא בטוח שלילד חולה מגיע לחיות (כמובן כל עוד אפשר למנוע את זה לפני - חס וחלילה לרצוח ילד שנולד לא בריא) רבל תמיד אני שואל את עצמי היום אני מותן לגיטמציה לפיגור על סוגיו ומחלות קשות. מחר יבואו ויגידו הילד חרש - אז יהיו אלה שיסכימו ומה ייקרה שיגידו שהילד לא יהיה הכי חכם בכיתה?