לא מאוחר מדי
New member
אבא "ראש קטן"
שלום, אני בהליכי גירושין כבר 3 שנים ומקבלת מזונות אישה בגלל ההפרש האדיר בין משכורתו של בעלי ליכולת ההשתכרות שלי. האקס (בעלי) לא מוכן לשלם מזונות יותר ממה שיפסוק בית המשפט ולכן אנחנו ממתינים להחלטה כבר זמן רב וההליכים מתמשכים. להפעלת לחץ לסיום ההליכים, תבעתי אותו לכתובה בביה"ד הרבני. אני מרגישה כאילו האקס שלי מתנקם בי באמצעות בתנו המשותפת ולא שם "" על מה שהיא צריכה. אני לא מדברת על זה שהוא לא יקח אותה להצגה או בריכה כי זה עולה כסף והוא לא יוציא עליה כסף מעבר למה שהוא משלם לי, אלא במובן הטיפול שהוא מעניק לה כאב. מה שמפריע לי שהוא לא ער לצרכים של הילדה בכל הקשור לפחדים שיש לה, כמו חרדת נטישה ועוזב אותה בחוג וכשהיא יוצאת לבדוק אם הוא שם - הוא איננו. הוא משקר לה ומשקר לי בנוכחותה והיא מבינה שאינו דובר אמת. הוא מסית נגדי וכהנה. גם כשהוא מגיע לקחת אותה / להחזיר אותה, הוא מסרב להביט בי או להשיב לשאלותי הקורקטיות סביב הילדה. הוא פעמים רבות מחזיר אותה ללא ארוחת ערב ובימים שהיא לנה אצלו (במיטתו)- הוא לא רוחץ אותה כלל. הוא אינו מחזיק לה בגדי החלפה, למרות שהיא נוטה להקיא בנסיעות.בעבר, הייתי שולחת בגדים, אך הם לא שבו ובכלל הוא שוכח כמעט כל דבר; את בקבוק המים שלה ואת התיק שלה ובכלל שקוע בעצמו ונראה לי שהוא מתנכר לה ואינו קשור אליה רגשית. לדעתי, הוא ממשיך לאסוף אותה בשביל הדימוי שלו כאב בעיני זרים (כלפי חוץ) וגם בכדי להפחית מהמזונות (כי כביכול הוא מטפל בה מחצית שבוע). בתנו "חולה" על אביה והוא אינו נדרש לעשות דבר לזכות באהבתה. העו"ס שמונתה לנו מעניקה לגיטימציה להתנהגות זו שלו, כשהיא מציינת בדו"ח לבית המשפט שאינני יכולה לצפות לשיתוף פעולה מצדו כל עוד מתמשכים ההליכים. מיותר לציין, כי הוא נהנה מרמת חיים טובה ומחוזר ע"י נשים - והגירושים הסבו לו רק עונג. בזמנו, הוא סירב ללכת בזמנו לייעוץ נישואים וגם אז היה מופנם ואדיש, אך ניסה ולא הביע רוע מכוון, כפי שהוא עושה היום. גם אני איני ממורמרת בשל הפרידה ומבינה שהמשבר היה קורה במוקדם או במאוחר ועדיף מוקדם.הוא אינו מוכן לקיים אף קשר קורקטי עימי סביב הילדה ואינו עונה לשיחותי או לתיאומים שאני מנסה לבצע בנוגע לה, או אף סירב לעזור לי להגיע לבית החולים עימה וכהנא וכהנא. בסוף השבוע האחרון, הוא אסף את בתנו ולא נתן לה תרופה שהיתה אמורה לקבל 3 פעמים ביום וגם לא החזיר את התרופה - רק למחרת, כך שלא יכולתי לתת לה אותה בשובה וגם לא למחרת בבוקר. מאחר ובהתנהגות זו והתנהגויות קודמות (החזיר אותה עם חום גבוה מאוד ללא טיפול כלשהו), הוא מוכיח שוב ושוב שהוא לא אב דואג וראוי וכל התנהגותו מנוגדת לטובת הילדה - רציתי לברר מה באפשרותי לעשות. מאחר וניתוק הילדה ממנו לצורך טיפול בלעדי שלי - יגרום לעוגמת נפש לילדה (וגם יגביל את שעות העבודה שלי - אבל, זה זניח). אולי, הפחתת המינון או כל דרך אחרת על מנת להבהיר לו שהיא אנושית וזקוקה לטיפול אנושי וכיצד לעשות זאת מול רשויות הרווחה שמקנים לו אפשרות להתנהג כך, כל עוד אינו מכה או עוזב אותה לבד. אני לא חושבת שהוא יתנגד לתדירות נמוכה יותר של פגישות -כל עוד הוא יוכל להאשים אותי בכך. ואיך אני מסבירה זאת לילדה מבלי להכניס אותה לאנרגיות השליליות ולמערכת היחסים העכורה בינינו, שהיא כבר עדה לה. בתודה מראש.
שלום, אני בהליכי גירושין כבר 3 שנים ומקבלת מזונות אישה בגלל ההפרש האדיר בין משכורתו של בעלי ליכולת ההשתכרות שלי. האקס (בעלי) לא מוכן לשלם מזונות יותר ממה שיפסוק בית המשפט ולכן אנחנו ממתינים להחלטה כבר זמן רב וההליכים מתמשכים. להפעלת לחץ לסיום ההליכים, תבעתי אותו לכתובה בביה"ד הרבני. אני מרגישה כאילו האקס שלי מתנקם בי באמצעות בתנו המשותפת ולא שם "" על מה שהיא צריכה. אני לא מדברת על זה שהוא לא יקח אותה להצגה או בריכה כי זה עולה כסף והוא לא יוציא עליה כסף מעבר למה שהוא משלם לי, אלא במובן הטיפול שהוא מעניק לה כאב. מה שמפריע לי שהוא לא ער לצרכים של הילדה בכל הקשור לפחדים שיש לה, כמו חרדת נטישה ועוזב אותה בחוג וכשהיא יוצאת לבדוק אם הוא שם - הוא איננו. הוא משקר לה ומשקר לי בנוכחותה והיא מבינה שאינו דובר אמת. הוא מסית נגדי וכהנה. גם כשהוא מגיע לקחת אותה / להחזיר אותה, הוא מסרב להביט בי או להשיב לשאלותי הקורקטיות סביב הילדה. הוא פעמים רבות מחזיר אותה ללא ארוחת ערב ובימים שהיא לנה אצלו (במיטתו)- הוא לא רוחץ אותה כלל. הוא אינו מחזיק לה בגדי החלפה, למרות שהיא נוטה להקיא בנסיעות.בעבר, הייתי שולחת בגדים, אך הם לא שבו ובכלל הוא שוכח כמעט כל דבר; את בקבוק המים שלה ואת התיק שלה ובכלל שקוע בעצמו ונראה לי שהוא מתנכר לה ואינו קשור אליה רגשית. לדעתי, הוא ממשיך לאסוף אותה בשביל הדימוי שלו כאב בעיני זרים (כלפי חוץ) וגם בכדי להפחית מהמזונות (כי כביכול הוא מטפל בה מחצית שבוע). בתנו "חולה" על אביה והוא אינו נדרש לעשות דבר לזכות באהבתה. העו"ס שמונתה לנו מעניקה לגיטימציה להתנהגות זו שלו, כשהיא מציינת בדו"ח לבית המשפט שאינני יכולה לצפות לשיתוף פעולה מצדו כל עוד מתמשכים ההליכים. מיותר לציין, כי הוא נהנה מרמת חיים טובה ומחוזר ע"י נשים - והגירושים הסבו לו רק עונג. בזמנו, הוא סירב ללכת בזמנו לייעוץ נישואים וגם אז היה מופנם ואדיש, אך ניסה ולא הביע רוע מכוון, כפי שהוא עושה היום. גם אני איני ממורמרת בשל הפרידה ומבינה שהמשבר היה קורה במוקדם או במאוחר ועדיף מוקדם.הוא אינו מוכן לקיים אף קשר קורקטי עימי סביב הילדה ואינו עונה לשיחותי או לתיאומים שאני מנסה לבצע בנוגע לה, או אף סירב לעזור לי להגיע לבית החולים עימה וכהנא וכהנא. בסוף השבוע האחרון, הוא אסף את בתנו ולא נתן לה תרופה שהיתה אמורה לקבל 3 פעמים ביום וגם לא החזיר את התרופה - רק למחרת, כך שלא יכולתי לתת לה אותה בשובה וגם לא למחרת בבוקר. מאחר ובהתנהגות זו והתנהגויות קודמות (החזיר אותה עם חום גבוה מאוד ללא טיפול כלשהו), הוא מוכיח שוב ושוב שהוא לא אב דואג וראוי וכל התנהגותו מנוגדת לטובת הילדה - רציתי לברר מה באפשרותי לעשות. מאחר וניתוק הילדה ממנו לצורך טיפול בלעדי שלי - יגרום לעוגמת נפש לילדה (וגם יגביל את שעות העבודה שלי - אבל, זה זניח). אולי, הפחתת המינון או כל דרך אחרת על מנת להבהיר לו שהיא אנושית וזקוקה לטיפול אנושי וכיצד לעשות זאת מול רשויות הרווחה שמקנים לו אפשרות להתנהג כך, כל עוד אינו מכה או עוזב אותה לבד. אני לא חושבת שהוא יתנגד לתדירות נמוכה יותר של פגישות -כל עוד הוא יוכל להאשים אותי בכך. ואיך אני מסבירה זאת לילדה מבלי להכניס אותה לאנרגיות השליליות ולמערכת היחסים העכורה בינינו, שהיא כבר עדה לה. בתודה מראש.