אבא שלי הגיבור
BONSOIR לכל הנפשות המדהימות של פורום זה! אתמול חזרתי מצרפת אחרי 11 ימים. הייתם לי אוזן קשבת כשהיה לי קשה למרות שנעלמתי בזמן האחרון כי לא היה לי כבר "נעים" "להטריד" אתכם...אז שוב: הייתם מדהימים איתי כשהיה לי קשה ועכשיו חזרתי מאבא שליו רציתי גם לשתף אתכם גם כש"טוב" ולא רק כשרע.. אני חייבת לאומר שזו הפעם הראשונה שאני חוזרת מביקור אצל אבא שלי ושאין לי בולק´לה ענק בבטן ועצב גדול. אבא שלי נכנס לבית אבות סיעודי ב2 במאי 2002 ומזה שנתיים שלא ראיתי אותו אוכל כל כך טוב (מעצמו) וממש רוח החיים חזרה אליו.בעזרת חמ"ל בראשותי שכלל את כל המשפחה (כולל אימי איתה נסעתי) והרופאה שלו אני החלטתי שאנחנו מספרים לו שהוא חייב ללכת לזמן מה לבית הבראה כדי להתחזק ולהחזיר לעצמו את הכוחות. בכיתי המון משום שמעולם לה הייתי צריכה לשקר כל כך הרבה שקרים לאדם אהוב אבל לא היתה ברירה וזה היה לטובתו...כמובן שהוא אמר לי מייד "את חופרת לי את הקבר" או "אם אני ימות זה יהיה באשמתך" "יסממו אותי שם" ואני חוסכת מכם עוד אימרות " ניפלאות". זה היה שפוט נורא לשקר כל כך הרבה אבל בסוף זה עבד...אמרתי לו וכך גם כולם שהוא נמצא ב"בית ההבראה" לתקופה מוגבלת וברגע שכוחותיו יחזרו אליו הוא ישוב הביתה וכווווולללםםם מחכים לו. וזה הלך...אי אפשר לאומר שהוא צהל משמחה כשהוא עזב את הבית הוא אפילו בכה כמה פעמים אבל המעבר היה יחסית חלק. ולא תאמינו... האחראית באותו בית אבות יהודיה (גברת חדד) האחות הראשית יהודיה דתיה (גברת מרים) והרופא שלו שם ...יהודי עם כיפה..(ד"ר קטן) שזה כבר עשה לי ולאמא שלי טוב לראות אנשים "משלנו" שיטפלו באבא שלי (זה לא מוסד יהודי אגב לכן צירוף המקרים הממדהים הזה) ולא תאמינו...לא רק שהתאבון חזר לאבא שלי הצבעים חזרו לו לפנים (וכל זה ב4 ימים בלבד) והוא מעצמו אמר בנוכחותינו לאחות מרים שהוא היה ממש בטוח שאנחנו חופרים לו את הקבר בזה שהבאנו אותו לשם אבל בסוף הוא טעה , שכל הצוות מקסים ושהוא מרגיש טוב ובטוח אצלם והוא מאוד מעריך את זה שלא כופים עליו שום דבר ושהאוכל שם מדהים...כל כך חימם לי את הלב לשמוע את זה ממנו בכיתי מרוב התרגשות המשך-
BONSOIR לכל הנפשות המדהימות של פורום זה! אתמול חזרתי מצרפת אחרי 11 ימים. הייתם לי אוזן קשבת כשהיה לי קשה למרות שנעלמתי בזמן האחרון כי לא היה לי כבר "נעים" "להטריד" אתכם...אז שוב: הייתם מדהימים איתי כשהיה לי קשה ועכשיו חזרתי מאבא שליו רציתי גם לשתף אתכם גם כש"טוב" ולא רק כשרע.. אני חייבת לאומר שזו הפעם הראשונה שאני חוזרת מביקור אצל אבא שלי ושאין לי בולק´לה ענק בבטן ועצב גדול. אבא שלי נכנס לבית אבות סיעודי ב2 במאי 2002 ומזה שנתיים שלא ראיתי אותו אוכל כל כך טוב (מעצמו) וממש רוח החיים חזרה אליו.בעזרת חמ"ל בראשותי שכלל את כל המשפחה (כולל אימי איתה נסעתי) והרופאה שלו אני החלטתי שאנחנו מספרים לו שהוא חייב ללכת לזמן מה לבית הבראה כדי להתחזק ולהחזיר לעצמו את הכוחות. בכיתי המון משום שמעולם לה הייתי צריכה לשקר כל כך הרבה שקרים לאדם אהוב אבל לא היתה ברירה וזה היה לטובתו...כמובן שהוא אמר לי מייד "את חופרת לי את הקבר" או "אם אני ימות זה יהיה באשמתך" "יסממו אותי שם" ואני חוסכת מכם עוד אימרות " ניפלאות". זה היה שפוט נורא לשקר כל כך הרבה אבל בסוף זה עבד...אמרתי לו וכך גם כולם שהוא נמצא ב"בית ההבראה" לתקופה מוגבלת וברגע שכוחותיו יחזרו אליו הוא ישוב הביתה וכווווולללםםם מחכים לו. וזה הלך...אי אפשר לאומר שהוא צהל משמחה כשהוא עזב את הבית הוא אפילו בכה כמה פעמים אבל המעבר היה יחסית חלק. ולא תאמינו... האחראית באותו בית אבות יהודיה (גברת חדד) האחות הראשית יהודיה דתיה (גברת מרים) והרופא שלו שם ...יהודי עם כיפה..(ד"ר קטן) שזה כבר עשה לי ולאמא שלי טוב לראות אנשים "משלנו" שיטפלו באבא שלי (זה לא מוסד יהודי אגב לכן צירוף המקרים הממדהים הזה) ולא תאמינו...לא רק שהתאבון חזר לאבא שלי הצבעים חזרו לו לפנים (וכל זה ב4 ימים בלבד) והוא מעצמו אמר בנוכחותינו לאחות מרים שהוא היה ממש בטוח שאנחנו חופרים לו את הקבר בזה שהבאנו אותו לשם אבל בסוף הוא טעה , שכל הצוות מקסים ושהוא מרגיש טוב ובטוח אצלם והוא מאוד מעריך את זה שלא כופים עליו שום דבר ושהאוכל שם מדהים...כל כך חימם לי את הלב לשמוע את זה ממנו בכיתי מרוב התרגשות המשך-
