אבא שלי מאוד כועס

[צביצב3]

אבא שלי מאוד כועס

אבא שלי מאוד כועס ואני שוברת את הראש איך אפשר לפרק לו את הכעס. את כל הכעסים הוא מפיל על אמא שלי וצועק עליה ומעליב אותה. הוא קושר את ההתדרדרות שלו לכל מיני מחלות "לא מטופלות". הוא חושב שאמי מנעה ממנו בזמנו את ה"טפול" שהיה עוזר לו. גם אותי הוא מאשים כאילו חברתי לאמי נגדו. זה קורה במין מחזוריות. רגיעה של 10 ימים ואז 10 ימים של גיהנום. איך מתמודדים עם זה?

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifשלום לך צביצב3

במחלה אלצהיימר יש לפעמים התפרצויות זעם.יש אפשרות להגיד לו בנחת ללכת יחד איתך לרופא המשפחה ושהוא יספר לה מה מציק לו ואז היא תתן לו תרופאת ארגעה. יש אפשרות לתת לו להתעצבן ולא לענות לו או לענות לו בנחת ולא בכעס עד יעבור זעם. יש אפשרו להעביר לו נושא משהוא מצחיק או שיר שהוא אוהב ליפתוח טייפ . אין מה לעשות צריך להתמודד עם כעסים. אם הוא מבוגר וסיעודי יש אפשרות לבית אבות.

 

[ענתי44]

כואב לי על אמא שלך../images/Emo14.gif

כי היא סופגת את עיקר חיצי הזעם והרעל הרגשי שמטיל עליה האלצהיימר דרך אביך. והיא עומדת במרכז שדה הקרב וחשופה לפגיעות. לא מודעת שבהתרגזותה היא רק מעצימה את ההתפרצויות של אבא, וגם אם היא מחרישה היא אוכלת את עצמה מבפנים, וגם זה לא בריא לה. כמטפלת באמא שלי, אני נלחמתי לא אחת בהתנהגויות של אמא שלי ונכשלתי. הייתי מודעת לזה שאני כמו דון קישוט נלחמת בטחנות רוח והכעס או העלבון ( ולפעמים גם צפו התחשבנויות העבר) שלטו בי. הרי אני אדם ולא רובורט נטול רגשות. אני אדם ולא מלאך. אומנם השתדלתי לזרום עם אמא, ואני מאמינה מאוד בלזרום עם היקירים שלנו, אבל בפנים אכלתי את עצמי. ואז הבנתי שאני לא אוכל לשנות את המחלה, ואת ההתנהגות של אמא אלא רק את היחס שלי לזה. כלומר, לא להפגע ולקבל את המצב שזה המחלה ושאני לא יכולה למנוע או לשנות אותה. הבנתי שכמו שאתה נפגש באופן לא צפוי מול חיית טרף, אתה צריך לעמוד בשקט ולא לזוז. אם תנסה לברוח היא תתנפל עליך.... ברגע שעבדתי על עצמי לא לסחוב על גבי מטען כבד ולא לגרום לליבי כאב מיותר, התחלתי באמת ובתמים לזרום עם אמא, על הכעס שלה או ההתפרצות, שהיא כל כך פוגעת כי גם במחלה היא אדם שמח וחייכן בדרך כלל אני מגיבה ברוגע. לפעמים שותקת ולא עונה, לפעמים מקבלת ללא ערעור את הדבר המופרך שאמרה, לפעמים מפייסת על ידי דיבור שקט, חיבוק, הנחת בגד חם על פניה כי זה מרגיע ומשמח אותה, אני מתחילה לשיר שירים שהיא אוהבת או מדליקה רדיו או טלוויזיה, מציעה משקה חם, או כל דבר שמסיח את דעתה. הכל תלוי בנסיבות. במקרה של אבא שלך, תתייעצי עם הרופא אולי הוא ירשום כדור הרגעה. ותני לאמא שלך המון חיזוקים. תנסי לפנק אותה ולקחת אותה קצת לשאוף אוויר צח מחוץ לבית, ותנסי להסביר לה שלא תפגע ממה שאבא אומר. שולחת לך חיבוק של כוח

 

[פנטזי1]

אחת התופעות המתסכלות ביותר

באלצהיימר היא הכעסים והיחס המעליב שהמטפל הכי קרוב לחולה חוטף .דוקא האדם הקרוב והמסור ביותר שמטפל ודואג "זוכה"ליחס מעליב,לצעקות ,לקללות ולפעמים גם לאלימות פיסית.זה קורה דוקא בשלב הביניים כי דוקא אז החולה נמצא במצב קשה ,הוא מאוד מבולבל ,לא מבין מה קורה סביבו ,נכנס ללחץ מכל שינוי שקורה,הוא מאוד מתוסכל ומפוחד ,הוא לא מזהה את ביתו וגם לא את כל האנשים סביבו הוא הוזה ומנותק מהמציאות.כמובן ששום הסבר לא עוזר במקרים כאלה ולכן אין טעם לנסות להסביר ולהתוכח עדיף להסיט את הנושא ,להשכיח ממנו ולעבור הלאה,אין ברירה וכמובן שכדאי להתיעץ עם הרופא על תרופת הרגעה ,הוא יהיה יותר רגוע ואפתי יתוכח פחות וישתף פעולה יותר.

 

[justme007]

אנחנו גם עברנו את זה

מאוד חשוב למצוא דרכים להרגיע, בין אם זה חיבוק, ליטוף כל דבר שיכול להרגיע אותו ולמצוא לו תעסוקה שזה הדבר הכי חשוב. צריך למצוא דרך כדי לגרום לו להרגיש בטוח במקום שבו הוא נמצא ולא להתעקש איתו ואז תראו כמה שהמצב יכול להשתפר. בהצלחה

 

[אפס שתיים]

זהו המאפיין העיקרי של המחלה

הארורה הזאת, כולם סובלים יותר מהחולה בעצמו. קיבלת כמה טיפים וביננו, בסופו של דבר הוא ירגע כי מצבו פשוט יורע...

 

[צביצב3]

הסוף האכזרי והמיותר של החיים

תודה רבה לכולכם על ההשתתפות והנסיון לעזור. הבעיה היא כמו שאתם אומרים, במחלה הארורה הזו. הכל כבר נעשה, אבל כשיש התפרצות כלום לא עוזר. אתמול חזרתי להורי בצוהריים וניסיתי להיות אמפטית, אבל זה קשה מול הזעם שלו וגם מול העלבון של אמי. ניסיתי להפיל את האשמה על איזו רופאה מן העבר שהוא כועס עליה. כמובן שעלו סיפורים נוספים. בשפתו הדלה שרק מתוך היכרות אפשר לנסות להבין למה הוא מתכוון הוא מקונן על גורלו. הכי קשה שכאילו משתמע שלמרות שהוא עזר לי כל כך בעבר אני לא רוצה או לא מצליחה לעזור ואולי יותר מזה, הכשלתי את הסיכוי היחיד שהיה להציל אותו ממה שקורה לו עכשו. בסוף יצאתי משם בלי להגיד שלום, כי אבא קצת נרגע והלך להתלבש ואמא בכתה במטבח ואני ישבתי על המדרגות לבכות על הסוף האכזרי והמיותר של החיים.

 

[ronnyw]

פרוק כעסים - כמעט בלתי אפשרי

שלום לך !! מבינה אותך לגמרי - זה נורא נורא קשה. ההתנהגות שלהם בזמן התקפות הזעם שונה לפי האופי. אימא שלי, למשל, היתה משתןולת, אלימה, אבל אף פעם לא אמרה לי מילה, על היחס שלי אליה או רמת הטיפול או כמות ביקורים. היא תמיד היתה אישה נוחה ומסתפקת במועט, ככה שאפילו ברגעי הטירוף שלה נשאר לה אותו אופי בסיסי. אבל היו לה המון טענות לאבא שלי - כנראה משקעים של 60 שנות נישואין... אבא שלי - לעומתה, זה סיפור אחר. היו - יש לו גם היום - קטעי התחשבנות נוראים. בדיוק כמו שכתבת - כל מה שהוא עשה לנו, ואיך אנחנו נוטשים, שוכחים, לא באים בכלל וכו'. היו לו קטעי פנקסנות - מי מהנכדים התקשר ומתי (הכל כמובן מעוות, כי כבר מזמן אין לו תחושת זמן וכמות, הוא לא יודע מי בא או מטלפן ומתי - אבל ממשיך להאשים את כולם בנטישה...) בהתחלה זה קשה נורא לשמוע, זה יושב בבטן ולא מתפוגג. אבל עם הזמן מבינים שאסור להתרשם. תחשבי על ילד בן שלוש, בקטע של מצב רוח רע, צורח ומתוסכל וצועק "את אימא רעה" או "אני אלך מהבית" או משהו דומה. היית נפגעת? היית נעלבת? בוודאי שלא, שהרי הוא ילד ואינו יודע מה הוא מדבר. אז זהו - שאבא שלך בדיוק באותו מצב !! הוא פשוט לא יודע מה הוא מדבר. והכי חשוב - לא להיכנס איתו לוויכוח או לחשבונאות או למוד של "אבל אני עשיתי/אמרתי/עזרתי/הבאתי/לקחתי...." זה לא חודר, זה לא עוזר, זה רק מחמם את האווירה !!! ותסבירי שוב ושוב גם לאימך, שהיא - מן הסתם - שק החבטות הזמין, ושתנסה להתעלם עד כמה שניתן... (כמה קל לאמר, כמה קשה לבצע !!) בהצלחה.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifצביצב 3 התעודדי אין מה לעשות

אסור להכנס למרה שחורה לקבל את המצב ולחיות עם זה, צריך לראות ולקוות הלאה ולהעביר את החיים במה שיש על הצד הטוב ביותר ,את עושה מצווה שאין שיעור לה בכבוד הורים, זה נסיון מאוד גדול לכולנו , להחזיר להורינו שקשה להם ולנו. לעשות הכל מתוך אהבה ורצון , חסד של אמת,החשוב ביותר הרצון לעזור בסבלנות ובחיוך עד כמה שזה קשה לביצוע. אבל שווה המון, אין כמו להראות לשני את לובן השיניים שלך. זה שווה לשני מיליונים, החיוך שווה יותר מזהב. לעשות השתדלות ולזכור אפילו אם עצוב ויש דמעות הכדור עגול ומסתובב הלאה , אז יאללה לעשות גילגול עם החיים והכל באהבה לזולת במיוחד להורים .