חוקרים בכירים, מנהלי מעבדות, מחלקי תקציבים
תפקידי סגל בכירים, מרצים בכירים, פרופסרים בכירים, החתומים על רוב המחקרים, המאמרים ופרסי הנובל הם גברים עדין. לעבוד אצל מישהו במעבדה, זה עדין לא להחליט מה חוקרים.
ולעשות תואר ראשון בביולוגיה עדין לא משפיע בשיט על לאן הולכים התקציבים. ובנוגע לשוויון, זה לא מה שטוענת חברה שלי חוקרת במדעי המוח, אבל מה היא יודעת.
ממשיכים למול בנים כי מי שמשמר את המנהג הם הגברים שלא רואים בזה דרך לדפוק גבר, אלא דברים אחרים שלא אטרח להיכנס אליהם עכשיו.
בנוגע לאוטיסטים, אז א: היות ואוטיסטים לא מגיעים לרוב לעמדות מפתח משפיעות, אז למה שלגברים לבנים ועשירים יהיה אכפת מהם יותר מאשר אוכלוסיות חלשות אחרות - חולי נפש, נוער מצוקה וכו'.
ב. מה שכן, בהרבה מקרים ללוקים באוטיזם יש הורים שמשתייכים לז'אנר הנכון ולכן ילדים אוטיסטים זוכים יחסית להרבה זכויות שבעלי תסמונת דאון, לא, בזכות הלובי החזק שגייסו עבורם. ואני לא חושבת שמישהו גילה תרופה לאוטיזם ויושב על זה, אבל בהחלט יש המון מחקרים בנושא.
כמו שפריון זו בעיה של נשים בלבד איכשהו, למרות שספירת הזרע של גברים הולכת ויורדת בצורה דרמטית, למה כל כך קשה להאמין שהרפואה מוטת ג'נדר?
הנה, עד היום לא הצליחו להמציא גלולה יעילה למניעת הריון לגברים. זה בגלל מוגבלות הרפואה או בגלל שזו (כמו הפריון) ממילא עסק של נשים כזה?
אל תגחיכי את מה שאמרתי - לא אמרתי שהגן זו קונספירציה לכרות שדיים לנשים, אלא שבטוח שהמון תקציבים היו מושקעים במציאת דרכים עוקפות כריתה, לו הייתה זו בעיה של גברים (לבנים ועשירים כמובן). מה שלא גורע מסיפורה הטרגי של קרובת המשפחה. אכן נורא לאבד אם וגם נורא למות, באופן כללי.
אני לא חושבת שמותר לי לחתוך חלק מאיבר המין של הבן שלי משום סיבה. בין אם יצחקו עליו ובין אם לא. זה הגוף *שלו*.
באותה רוח, אם יצחקו עליה ואם לא - זה הגוף שלה ואין לי זכות לכרות לה את השדיים, כי היא *עלולה* משהו. כמו שאני לא אכרות לה יד כי אנשים במשפחה נוטים לפתח סרטן ביד שמאל אבל אני "אעצים" אותה מספיק כמובן, כדי שלא תפריע לה הנכות (או שזו לא תהיה נכות, כי אני החלטתי ככה וכל מה שאימא מחליטה זה גם מה שקורה).
תכתבי על זה כמה שאת רוצה, זה לא יהפוך את השאיפה שלך לקבוע את מהלך חייה של הבת שלך, כך שימנע *ממך* סבל למוצדקת. אבל מבחינתי אפשר להפסיק כאן.