אבא...

[טאי 29]

אבא...

הרגשתי צורך לכתוב את זה שוב... איך לומר את זה?...אני לא מרגיש כרגע כלום. לא רעב, לא עייף, לא שמח ולא עצוב, שלא כועס..בטח שלא עלייך עבר כבר כ"כ הרבה זמן, ואיך אני יכול לכעוס עלייך...שהלכת? אפילו הפסקתי לחשוב מה היה קורא..אילו. לא רוצה לחשוב יותר, טוב לי בראש הקטן שלי, נקי מרגשות, עם הפנים קדימה..בלי להציץ אחורנית, נכוןן...אני מתגעגע.. ואיפה שהוא הייתי רוצה שתיהיה לי עוד דקה איתך.. להגיד לך מה שהייתי רוצה, אבל גם אם תיהייה לי הדקה הזו..אין לי מושג מה אגיד לך... חוץ מאולי....אני אוהב אותך....למרות...! הגשם של מאי..השמש של ונוס..ספר חדש משמעם אותי. הנוף של גמלא, והאוויר של הפסגות, אין אווירה של דיכאון, סתם עוד יום שישי אחד, אחר הצהריים מעיק שכזה, בלי לעשות כלום. ולא יודע למה..חושב עלייך. כשיכולתי להגיד..שתקתי, כשיכולתי לחבק..קפאתי, אני מנסה להוציא אותך מתאי הזיכרון שלי.. ומצד שני- מנסה לשחזר את הרגעים המהירים שהיינו יחד...ומת לשכוח! אף פעם לא דיברנו באמת.. אף פעם לא חלקנו מחשבות.. קדמוניות מגושמת שכזו, בלי מילים... האם אי פעם הבנו אחד את השני??? פעם אחרונה שנפגשנו, היית כ"כ בעולם משלך..כדרכך..שאף פעם לא קיבלתי. ואני...הייתי ילד קטן, שלא מבין, ולא רוצה בכלל. קשר מפוספס....ועכשיו זה חסר לי.. אני נוהג בדרכיי..שהיו דרכך, מנסה לא לשכפל אותך...ולא מצליח, חושב עליך משום מקום..מהמקומות שאהבת להיות בהם...לבד. מאותם נחלים ודרכים, וחופים, ונופים...שאף אחד לא ידע להגיע אליהם.. ואתה...לך זה היה שיגרה.. מתהלך לי באותן דרכים..וכןן...אותן דרכים שלך...אפילו במקום שאהבת ללקט פטריות יער..במקום שראינו יחד את שפני הסלע.. לא אהבת אותי...אי פעם?? האם אי פעם...הייתי חשוב לך? אם אי פעם רצית לאהוב אותי כמו שאני רוצה לאהוב אותך... אני רוצה סימן.. לא משהו גדול..לא רעידת אדמה, לא פיצוץ שיחריב את גוש דן, לא רוצה חזון אחרית הימים, ורוצה רק לדעת...שחושבים עלי- שם למעלה. שישמרו עליי שאני לא אפול, שילמדו אותי לעוף, שהלב שלי...לא יהיה מחורר כולו...<דרכך> זה לא יום השנה שלך..אני אף פעם לא זוכר את התאריכים. אולי בתת מודע שוכנת לה איזו שהיא מודעות, אולי יום ההולדת שלך.. אולי מתי שהגעת,, אולי מתי שרצית.. אולי מתי ששנאת,,חלית, אולי מתי שהפסיקו לך החיים, והתחיל לך העולם האמיתי לחדור לורידים, רוצה לברוח,לראות אותך,למות, לחיות איתך, מתגעגע ואני לא מכיר אותך.. ואותי..אף אחד לא מכיר.. אני- תולדה של כל מה שלא אהבתי בך.. אבא...אתה חסר עם אהבתך..לטבע, לים, לאדמה.. והכי...לי

 

[TempOraRiLy SaniTy]

../images/Emo7.gif יורדות לי דמעות...

=( מהמם...

 

[ככה או ככה]

כואב...

ואין לי מילים לנחם אף פעם, על אדם אהוב שהלך מאיתנו... רק... אל תצטער שלא אמרת את הדברים, הוא יודע אותם...מרגיש... וכשאתה באותם מקומות שהוא אהב, ואתה אוהב, גם אם לא בהם פיזית... הוא מרגיש אותך שם.

 

[אניהו]

זכרונות....

לקחתי את הכאב שאחרי המוות ושמתי בצד. רק לעיתים נגעתי בו. אחר כך לקחתי את כל הזכרונות הטובים והתענגתי עליהם ואני עוד מתענג עליהם עד עכשיו. זה היה סבא שלי..האיש שהצחיק.ליכד.שתק וגם בשתיקתו...דיבר. איש יקר...קח את הזכרונות הטובים כי אחרת..מה נשאר לנו? עידן

 

[בת 23 ומשהו]

לאדם המדהים והיקר ביותר בעולם כולו!

סבא! סבוש שלי! המתוק בעולם! המדהים מכולם! אחרי שקראתי פה מה שקראתי סבא, גם המחשבות שלי עכשיו עולות בחזרה ומעלות דמעות בעיניים. אין יום שעובר סבא, שאני לא חושבת עליך. אין דבר כזה. תמיד אתה כאן בפנים, עמוק בתוך הלב שלי. שבוע שעבר אני חושבת סבא, שהצלחתי לפרוץ איזשהוא מחסום. הרי אני כבר שבע שנים בערך הולכת לסבתא רק בגלל שהיא שם. אני לא אוהבת להיות שם יותר מדי בגלל שאתה לא שם. אני לא מדברת בכלל על התקופה שלפני שבע שנים, שכל פעם שהיינו מגיעים אליכם, הייתי נכנסת לחדר שלך ובוכה שם. אף אחד לא היה יודע או רואה. לא רציתי לצער את סבתא. בשבוע שעבר הייתי אצלכם סבא. ישבתי עם סבתא יומיים שלמים. הייתי בבית שלך. דיברנו עליך. בכיתי. סבתא סיפרה לי שוב מה היה אז. בפברואר 95´. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. לעולם לא אשכח סבא. היא חזרה מהביקור אצל הרופא ואתה היית בחדר שלך. ווילסון היה לידך. פתאום, כאילו לא היית חולה כלל, כאילו היית בדיעה צלולה, וכאילו כלום הסתכלת לסבתא בעיניים ושאלת אותה מה שלומה! ומה אמר הרופא! היא הייתה בהלם! איך ידעת? ואתה עם העיניים המקסימות שלך והמבט המתוק שלך, הסתכלת וידעת! כאילו חזרת לעצמך לחמש דקות. ואז שוב. נפילה. סבא אני כל כך מתגעגעת אליך. אתה כל כך חסר. אני כל כך אוהבת אותך. אבל אתה יודע את זה, נכון? בטח שאתה יודע. אתה מסתכל מלמעלה? אתה רואה אותי? סבא, אדם יקר ואהוב שלי! אוהב אותך לנצח נצחים. לתמיד. תמיד תמיד. ועכשיו אני יכולה ללכת אליכם הביתה גם בלי לבכות. אוהבת אותך. המון.