זה אחד הדברים הכי לא נכונים
אם מישהו מוריד לך את הבטחון זו הסביבה. גם אם את חושבת שזו את, כי את אומרת לעצמך דברים שמורידים לך אותו, או שאת פשוט לא חושבת שהוא אי פעם היה קיים - זה כי הסביבה שידרה לך דברים וזה מה שספגת. באמת, נטע. אני מכירה את זה כל-כך טוב, אני בדיוק במצב שלך. את יוצאת מנקודת הנחה שאין בך שומדבר שמשתווה לאחרים, זו הנחת היסוד שלך. וזה מוטעה, ממש. כי יש בך דברים שהרבה יותר טובים משאר האנשים. וכן - זה ועוד איך תלוי בדברים שהסביבה משדרת לך. על עצמי, למשל, אני יכולה להגיד שאף פעם לא הרגשתי שוות-ערך לחברות הקרובות שלי, והסביבה תמיד גם התעניינה בהן יותר, תמיד הייתי בצל שלהן. אם אנשים הסתכלו עליי, זה כי הייתי איתן. לא עמדתי בזכות עצמי אף פעם. ואני לא חושבת שאת יכולה להגיד עכשיו שאנשים מתעניינים בך בגלל שאת לוואי של משהו. אף אחד מהחברים שלך מהפמ"ח, לפחות, לא חייב להיות חבר שלך. הוא בוחר את זה. זו בחירה שלי, ושלי בלבד, אם להיות איתך בקשר או לא, ואם להפגש איתך או לא, ואם לדבר איתך או לא. והיא מושפעת אך ורק ומאיך שאני תופסת אותך ומה שאני חושבת שיש ושאין בך. ואם אני בוחרת להיות חברה שלך, אז יש סיבה לזה, והיא לא שאת לא טובה, אלא שאני חושבת שיש לי מה ללמוד ממך, שאת מעניינת ושכיף לי איתך. וכל התכונות האלה הן לא משהו שצריך לקחת כמובן מאליו, והן כן משהו שמייחד אותך. ואם את בסביבה שאת מרגישה בה נוח, שמורכבת מאנשים שאת אוהבת, סביר להניח שתרגישי בה יותר בטחון. פשוט כי לא תצטרכי להוכיח את עצמך - הם כולם שם אוהבים אותך בגלל מי שאת, לא בגלל מי שאת לא ולא בגלל מי שאת יכולה להיות. בגלל הדברי םהטובים והדברים הרעים, ובגללך. וזה מה שצריך לזכור, כשמנסים לבנות ביטחון עצמי - שיש בנו תכונות רעות, וסביר להניח שהן לא ייעלמו. אפשר לנסות לחזק את הטובות ואפשר לנסות להתמודד עם הרעות - אבל אנחנו בני אדם וטעויות אנחנו תמיד נעשה, וחסרונות תמיד יהיו בנו. וזה מה שהופך אותנו לאנושיים, ובמידה מסויימת זה גם מה שגורם לאנשים לאהוב אותנו, העובדה שאנחנו לא מושלמים. נטע, אני יודעת שלתת לך מחמאות או להגיד לך "את טובה" לא יעזור פה - אני מוכנה לעשות את זה, וזה גם יעשה לי טוב לעשות את זה, אבל את לא תפנימי את זה. את צריכה להבין, בראש ובראשונה, שאין שום סיבה שאני אתן לך מחמאה אם אני לא מאמינה שהיא מגיעה לך. ואת צריכה להבין, בראש ובראשונה, שמותר לך לקבל מחמאות, שהן מגיעות לך. לא להגיד "לא" כתגובה אוטומטית, אלא לנסות ולחשוב שאולי, באמת, יש בזה משהו.
ועכשיו באמת אין לי ביטחון בגרוש וזה גורם לי להרבה {מאוד} בעיות לשבת ולאמר לעצמי "אני בסדר, אני יודעת שלא עשיתי שומדבר לא בסדר" וכו' לא עובד, פשוט לא עוזר גם אחרי שאני מגלה שדברי לא באשמתי (או כמו היום, שהשיחה לא הייתה בגלל משהו רע אלא להיפך) אני יושבת וחושבת כמה שאני מטומטמת. מה עושים?