אבודה ועצובה בודדה עייפה

[IRA31083]

אבודה ועצובה בודדה עייפה

אני אנסה לתמצת ופחות להתבכיין
אני בת 30 רווקה בת יחידה לאימא גרושה
לפני 7 חודשים גילו לאימא סרטן מעי הגס שלב 4 ללא אפשרות לריפוי...אפילו לניתוח לא שלחו אותה. לאחר שגילו לה התחלתי לעשות בדיקות לעצמי...ורק בגלל שהתעקשתי גילו אצלי סרטן בלוטת התריס...עברתי ניתוח וטיפול אבל לפני כמה ימים בדיקה הראתה שיש שם מוקד ומצבי לא ברור )עד שבוע תור) חבר שלי של 3 שנים זרק אותי כי הוא לא עמד בכל זה...ונישארתי אני ואימא...אני...רוצה למוות..קצת מצחיק לכצוב ככה כי אנחנו רוצות לחיות...אבל אני פשוט לא עומדת בכל מה שעובר עלינו...הטיפולים שהם חסרי טעם הפחד החוסר שליטה והיכולת שלי לעזור לה כל יום הוא סיוט חדש ונורא יותר אני מרגישה כמו ילדה קטנה ומפוחדת כל מה שבא לי זה לברוח ולהתחבא מתחת לרצפה...אני מובטלת כבר חצי שנה והפרוטות שאימא מקבלת מהביטוח לאומי בקושי מספיקים...אני ערה עם אימא כל הלילה וביום אני בקושי בהכרה לבשל לנקות לעודד אותה...בין לבין אנחנו מגיעים לבתי חולים...ובין לבין אני צריכה לנסוע לבדיקות בשביל עצמי...אחד הדברים הכי גרועים שאני מרגישה כל כך בודדה אף אחד מאנשים בחיי לא מבין מה עובר עלינו...אנחנו בסוג של שואה
למה החיים כל כך אכזריים ;(

 

[סבאיציק]

לא קל לקרוא מה שעובר עליך

כחולים אנחנו יודעים מאוד להעריך כול סיוע שאנחנו מקבלים.
הגאווה הגדולה והנחת באה כאשר ילדנו תומכים בנו.
למרות הקושי הגדול והבלתי נסבל , תתנחמי בזכות
הגדולה שנפלה בידייך לתמוך באמך.
חזקי ואמצי, אנחנו כאן בשביל לתמוך,
תמצאי כאן תמיד אחים לצרה שיתנו כתף.

 

[נסיכת הכוכב]

יש לי כמה שאלות

אם אצלך גילו סרטן ואת לא עובדת בגלל הטיפולים למה את למבקשת הכרה בנכה של ביטוח לאומי בזכות עצמך
כך שאת קבלי דמי מחיה מינימליים וזה עזור קצת בכלכלת הבית , דברי עם עובדת הסוציאלית של המחלקה בה מטפלים בך
את צודקת הקיום שלך עם אמא לא קל ושניכן נלחמות במחלת הסרטן , תמשיכי לכתוב פה וכאן לא תהיה לבד
תצרי קשר עם עו"ס מהרשות המקומית שתעזור לך , זה גם עוזר שיש עוד גורם מקצועי שמבין מה את עוברת
אולי לקבל עזרה של מתנדבת שתעזור לך , את זה יכולה העו"ס של העיריה לארגן לך

 

[IRA31083]

לשאלותך...

חולי סרטן בלוטת התריס לא זכאים למעמד נכה מטעם ביטוח לאומי, ביטוח לאומי נותן תמיכה רק לחולי סרטן סופנים או כאלו שעוברים טיפולים כימיים...סרטן בלוטת התריס לא מטופל עי טפולים כימים אלה עי יוד רדיוקטיבי, כרגע התחלתי לחתום בלשכה תאמת לא יודעת אך זה הצליח לי...אישרו לי 100 יום ואני מקבלת 2000 שח, רק המשכנתה שלנו היא יותר מי זה...לאימא שלי אישרו עזרה של מטפלת שזה 1200 שח לחודש שזה יספיק ל 3 פעמים בשבוע לכמה שעות...מה זה שווה? אני לא יכולה למצוא עבודה ל3 פעמים בשבוע לכמה שעות...דיברנו עם כמה עובדות סוציאליות חוץ מלעזור למלא טפסים לביטוח לאומי ולהסתכל עלינו עם עיניים מרחמות הם לא יכלו לעזור מעבר...תאמת אני די בשוק מה"תמיכה" שעומדת לרשותינו מהמדינה...כי הם לא נותנים כלום...הכי "הצחיק אותי" כאשר מכבי הפסיקו לממן תרופה ביולגית שאימא קיבלה בטענה שהם ממנים רק 10 טיפןלים של אותה התרופה...בפרטי היא עולה 10 אלף למנה...מכבי! זאת שכל מהותה לתת עזרה לחולים...

 

[נסיכת הכוכב]

אז ככה

בלשכת העבודה תבקשי ועדה רפואית אם את מקבלת טיפול ביוד רדיואקטיבי
אז את לא יכולה להיות הסביבת אנשים כי את מקרינה
אז יתנו לך בביטוח לאומי אבטחת הכנסה לתקופה בה את תחת ההשפעה של היוד

אנשים שאין הכנסות יש מענקים מהאגודה למלחמה בסרטן ומגישים בקשה דרך העובדת הסוציאלית
זוכרת שאמי היתה מתנדבת ומחלקת את הצקים למשפחות שהאגודה שלחה להם כסף

 

[IRA31083]

מתוקה,

יוד רדיוקטיבי מקרין בצורה מסוכנת רק 4 ימים לאחר מכן זה הקרנה כמו טלפון נייד - בררתי מול ביטוח לאומי - הם לא נותנים כלום
לגבי לשכה עבודה - זה מה שמפתיע אותי הם לא הכניסו אותי לשום ועדה רק סיפקתי להם מסמכים רפואים וזהו. לא ברור לי מה יקרה לי אחרי 100 יום...
לגבי האגודה את המענק נותנים בצורה - חד פעמית - לחולי סרטן (חוץ מבלוטת תריס) ז"א אלו שעוברים טיפולים כימיים - וקיבלנו את המענק הזה לפני חצי שנה - מענק של אלף ש"ח אם זכרוני לא מטעה אותי

 

[נסיכת הכוכב]

מאחלת לך שתמצאי פתרון

משהו שיואיר לך פינה חשוכה , אוי ביטוח סיעודי שיש לאמא ויתן לה כסף לחיות
אולי עמותה שתעזור לכם במינימום של הקצבה לחודש
ומאחלת לך שהרופא כל החולים ישלח לך החלמה מהירה ,

טלגבי הגבר שעזב , אם הוא לא רוצה לחלוק איתך עדיף לך בלעדיו ,
כך את יכולה להתמסר לטיפול באמא האהובה שלך , את עושה את המירב שיש לך אפשרות לתת לה את עצמך

 

[נסיכת הכוכב]

תנסי לבקש החמרה במצב של אמך

אולי יגדילו לה את הקצבה למטפלת שתוכל להיות יותר שעות

 

[ron barly]

מצטער לשמוע ורוצה להקשיב ולעודד

דבר ראשון -מצטער לשמוע על המצב הקשה ומשתתף בצערך
שני - אני לא מאמין בהדחקת רגשות שהינה מסוכנת אך גם לא בהתמסרות לכל אמונה שלנו - יש שיטות רבות שבהן אנו חוקרים את האמונות לנו ללא משוא פנים למשל אני מאמין גדול בשיטת החקירה של ביירון קייטי שדרך אגב נחקרה ומיושמת באיכילוב ע"י שחר לב-ארי בהצלחה לחולים אונקולוגים - או עזרת כל שיטה אחרת שעובדת עלייך - אין הכחשת המצב המסובך אך גם המחשבות שלנו משפיעות ולי זה עזר המון להבין זאת במצבים כאילו. מה שעוזר!
זה לא אומר שהמחשבות שלנו נטולות בסיס... בכלל לא אך חשוב להבינן היטב ובשיטה זו ברור איך לעשות זאת
שלישי -עובדת סוציאלית יכולה לעזור לך בקיצבה נוספת או הגדלת הקיימת בביטוח לאומי כדאי לנסות גם הן קיימות לצורך זה וגם סתם לשיחה לפרוק
לא מתכוון שאין מצב קשה אך אולי יש מה לעשות - גם פנימי וגם חיצוני -לכל אחד הסרט שלו

 

[IRA31083]

היי רון

אם אתה בפורום הזה, לבטוח אתה מכיר את המשפט הזה שחוזר וחוזר לאנשים במצבינו...
תהיו אופטימיים, תחייכו, תחשבו שיהיה טוב
לדעתי זה משפט מפגר...זה כמו לתת בוקס למישהו ולפני כל בוקס להגיד לו תתכונן ותחשוב שלא יכאב לך...ואז לתת עד כפה
משום מה לא נראה לי הדמיין מודרך עוזר לו לא להרגיש את הכאב...
להגיד להיות אופטימים לאימא שלי זה בדיוק אןתן דבר, זה לא עובד! כל בוקר היא הולכת לשירותים ןההסלה מתמלאה בדם...והיא יוצאת מהשירותים בידיעה שהמצב עגום... לא כל כך הבנתי על איזה דרך או שיטה אתה דיברתה.
לגבי העובדת הסוציאלית, כפי שכבר ציינתי דיברנו עם כמה...כמה בבתי חולים שאימא טופלה וכמה איפה שעברתי ניתוח ועד כמה במכבי...הם עזרו לנו למלא טפסים הסתכלו עלינו בעיניים עצובות וזהו...ביטוח לאומי לא נותן תמיכה גדולה...קצת
לאימא שלי אין בעל שיפרנס אותה בתוספת למה שנכנס מהביטוח ואין עד ילדים חוץ ממני...ועזרה כלכלית אני לא יכולה לתת...ללכת לתמיכות נפשיות אני גם לא יכולה כי אין לי אפשרות להשאיר את אימא לבד בבית, שלא נדבר שאין לנו בכלל רכב...וקבוצות תמיכה לא נמצאות בכלל קרוב אלינו
בשורה תחתונה אני מרגישה שאברבנל קורא לי..רק אתמול אימא אמרה שהסתובבתי חצי שעה בבית ודיברתי עם עצמי...ואני אפילו לא זוכרת את זה
קצת מפחיד שדעתי נטרפת לי...

 

[סבאיציק]

מסכים ומזדהה עם כול מילה שכתבת

בעיקר דברייך לגבי אלה שמציעים לנו להיות אופטימיים ולחייך.
אכן הצעה דבילית וחסרת הבנה בסיסית של מצבנו.
יחד עם זאת יאוש איננו תוכנית עבודה טובה.
אני מציע לך לפנות לארגונים שמסייעים ,בנושא של תרופות.
יש ארגונים שמסייעים כלכלית.
תתרכזי בפעילות של איתור של אותם גופים שיכולים ורוצים לסייע.
נכון שזה לא יוביל אותך לרווחה כלכלית אבל זה מקל.
אני מקווה שתצליחי, אל תתביישי לבקש עזרה ואל תרימי ידיים.

 

[עב]

מתנדבים

לביטוח הלאומי ולרשויות המקומיות יש מתנדבים. אולי למצוא מתנדב/ת שתשהה עם אמך בשעה שאת הולכת לקבוצת תמיכה או סתם מבלה עם חברה?
מסכימה אתך בקשר לביקורת על החשיבה החיובית. גם לי נמאס מזה שאין לגיטימציה לרגשות שליליים, במיוחד כאשר שלל צרות תוקפות אותך - אימא חולה, את חולה, אין עבודה, הכנסה לא מספיקה, משכנתה. צריך לפרוק את המטען הזה ואח"כ לראות אם יש מקום למטען אחר. תחשבי על כל הרעיונות שעלו פה, אולי משהו מזה יהיה ישים.

 

[kmiki]

אני חושבת שיש מקום לשתי דעות מנוגדות

אני מגיעה מאסכולה שונה לחלוטין שגורסת שנפש בריאה מביאה לגוף בריא.
אז לא, לא אמרתי רק לחייך כל היום בלי לטפל במחלה, אבל אדם שיושב וחופר לעצמו פצע, סופו שידמם.
אתה יכול לחפור פצע ביד עד שירדם דם, או פצע בנפש שלך.
לעומת זאת אם תחליט לעשות שינוי, השינוי יגיע, הכל בגבולות הסביר.
היא בחורה צעירה, נכון שיש מעליה עננה קשה למשא, אמא שלה חולה מאד, ואין ריפוי ואין החלמה, אבל לאמא קשה, ולה קשה, ואפשר לשבת ולאמר שקשה ואפשר לקום ולעשות מעשה.
בעשייה שלנו אנחנו עוזרים לעצמנו, אנחנו מעודדים את עצמנו, אנחנו מבריאים את הנפש שלנו שיכולה לעזור מאד גם לגוף.
הרי לא סתם הפורום הזה קיים, הוא לא פורום רפואי, הוא מקום שבו אנשים באים, מעודדים, מאפשרים גם לשתף ולבכות ולהתלונן, למה זה? עבור הנפש, אבל בואו נעודד את הנפש במקום לעזור לה לדעוך ולקמול.

 

[ron barly]

מסכים ב מאה אחוד

דבר ראשון איריס אני מסכים ביותר ממאה אחוז עם כל מילה שאמרת
אם סתם מישהו מבחוץ מבקש מאיתנו "לחשוב חיובי" זה יכול בצדק לעצבן
לא מה שרציתי לעשות
מצטער עם נראה ככה אני גם מובן מהתגובה שכתבתי ומתנצל !!!
השיטה שדיברתי עליה כלל לא מבקשת "חוסר כנות" פנימית וזה יופיה
לא מבקשת כלל שנכחיש מצב קשה כאילו לא קיים "ונעודד" עצמינו
להיפך
אבל בלתי אפשרי לכתוב על כל זה בכמה מילים
רק אומר לי זה עוזר במצבים מאוד לא קלים שאני עובר --- לא שיטות מלאכותיות של "תחשוב טוב"
וראיתי שגם לאחרים
בכל מקרה אנא תמיד תהיי כנה ואמיתית עם רגשותיך !! בהצלחה !!!!!!
דרך אגב אנשים שעזרו לי עם ביטוח לאומי בסוף הוציאו תוצאות טובות יש ערעורים והתרשמתי שאנשי ביטוח לאומי יש טובים אך גם אטומים
אז אולי בעזרה מתאימה יהיה יותר מזל בערר ................

 

[kmiki]

החיים אינם אכזריים

החיים הם הימור, לעולם לא נדע מה נקבל.
אני יכולה לחבק ולנחם, אבל אני וירטואלית וקשה לי להאמין שיש למילים שלי השפעה עליך במובן הזה.
לכן אקח את התגובה שלי לכיוון אחר, ואני מקווה שתקבלי אותה בהבנה ולא בכעס.
את בחורה צעירה, אני מכירה באופן אישי 3 אנשים שעברו את המחלה והטיפול שעברת, כולם נשארו במעגל העבודה בזמן מחלתם, למעט הימים שנדרשו להם לטיפולים או לבידוד.
אני לא רואה שום סיבה שבגינה את יושבת בבית ומבכה על מר גורלך.
לא דיברת יותר מדי על מצבה של אמא, אם היא סיעודית אז כדאי לבדוק אפשרות לקבלת מטפלת, התהליך לא לוקח הרבה זמן, וימים הספורים בשבוע יאפשרו לך לצאת החוצה ולהמשיך לחיות.
בין אם כן ואם לא, אני חושבת שאת צריכה לטובתך האישית ולמען שפיותך, לקום ולמצוא עבודה.
גם בשביל הכסף וגם בשביל השפיות הנפשית שלך.
אני מבינה שיש בדיקות ואני מבינה שיש הרבה בעיות, אבל אפילו משרה של משמרות פעמיים שלוש בשבוע רק כדי להיות בחברת אנשים ולא לשבת בבית ולהרגיש אומללות ובדידות, זה גם יעזור לך להחלים.
אני מאמינה שגוף בריא ונפש בריאה הולכים יד ביד.
עוד לא פגשתי (וזה לא אומר שאין כמובן) אנשים שבחרו לשבת ולראות את החושך והצליחו לצאת ממנו, את צריכה לרצות לראות את האור.
אם יש בעיה כלכלית, יש פתרונות, לא כולם יהיו אהודים עליך אולי, אבל כדאי לבדוק, יש עמותות שעוזרות (עם אוכל למשל), ניתן לפנות לרווחה בעיר המגורים שלכן, ולא להתבייש לפנות לאנשים בסביבתך לתמיכה.
הם לא מבינים מה עובר עליכן? תגרמי להם להבין, משפחה, חברים, כל מי שניתן לגייס לעזרתך, כמה שיותר אנשים יהיו מסביבכן, כך יהיה לך יותר קל להתמודד, מכל הבחינות.
אני באמת מקווה שתקחי את המילים שלי באופן בונה ולא ביקורתי, זה האני המאמין שלי, ועד היום הוא הצליח בכל המקרים שבהם הקשיבו לי.

 

[עב]

לפרק את הבעיה

מציעה לפרק את הבעיה ואז להתמודד עם כל אחת בנפרד, מי יכול לעזור בכל אחד מהנושאים כמו:
עזרה בטיפול באימא.
מציאת עבודה לבת.
אוורור לבת. לי האוורור עוזר. אני בתחילת הדרך ושיחות עם חברות מסייעות לי למצוא דרכים להתארגנות. המראה לא תמיד נעימה, אולם אחר כך אני משנסת מותניים.
סיוע כלכלי שישחרר כספים לתשלום המשכנתה. הייתי פונה לייעוץ לעמותת פעמונים שמתמחה בנושא התנהלות כלכלית.
והכי חשוב - מה הבת מוכנה לעשות כדי לסייע לעצמה.
אם היא כתבה כאן, אז זה צעד ראשון.

 

[סקסית בנשמה2]

כל מילה בסלע

וכאישה שמגדלת ילדים לבד והשנה חליתי בסרטן השד יכולה לומר לך כמה דברים.
אף אחד לא אומר שזה לא קשה ויחד עם זאת מול עיניי ראיתי את ילדיי ואותי שהרי אם לא אלחם מי יהיה עבורם.
אז נכון שאין לך ילדים אבל את בחורה צעירה שיכולה לקום ולעשות מעשה.
כשהיה לי קשה כלכלי ועדיין (אני בטיפולי כימו וביולוגי עדיין)בקשתי עזרה מכל מיני ארגונים ופניתי ללא בושה.
גם לי אין משפחה תומכת אבל היו לי חברים/חברות יקרים שעזרו למרות שהתעקשתי לתפקד ולבשל.
בשורה תחתונה מה שתגידי לעצמך ולנפשך זה מה שיהיה.
בדיוק כפי שכתבה קודמתי " אני מאמינה שגוף בריא ונפש בריאה הולכים יד ביד..
תלחמי בכל מקום ותבקשי.
מאחלת בריאות וכוח.

 

[healerit]

ההתמודדויות שהחיים מזמנים לנו...

אני קוראת את דברייך יקירה. אלו דברים שאת עוברת והכל בא ביחד, מעין הצפה ותחושת חוסר אונים.
קראתי כאן את רובו של השרשור. עלו כאן עצות טובות ואת תבחרי מה לקחת הלאה, מה מתוך זה יכול לסייע לך.
אני מאוד מאמינה בתמיכה הוליסטית בריפוי במקביל לרפואה קונבנציונלית. יחד עם זאת אני יודעת כמה קשה להירתם לתהליך של ריפוי במצב של מחלה, של בלבול, של כאב ועומס רגשי ונפשי.

אחד הדברים שתוכלי לעשות למען עצמך זה לנשום.
זה נשמע פשטני, אולי דבילי, להציע לנשום אולם נשימה היא הדרך לצאת ממצב של ריק ומחנק.
דרך הנשימה אנחנו מחזירים את הזרימה ועוזרים לגוף שלנו לעבוד. הנשימה עשויה לשחרר את מכאובי הגוף והנפש.
הנשימה מאפשרת לנו להחזיר את השפע לחיינו ולשחרר מה שלא משרת אותנו החוצה.

הנה כמה תרגילים:
1. מכניסים אוויר לגוף בשאיפה ומוציאים אותו בנשיפה. יחד עם האוויר נכניס לגוף מה שדרוש לנו (כוח, שמחה, אהבה, סליחה, בריאות טובה וכל מה שנבחר). בנשיפה נוציא מהגוף כל מה שלא משרת אותנו ולא עושה לנו טוב (כאב, מועקה, מחלה, ומה שלא נכון עבורנו).
זהו תהליך של התנקות וריפוי.
2. שואפים אוויר מלא בכל טוב ונותנים לו לזרום למקום בגוף בו אנו חשים כאב, אי נוחות, מועקה, מחלה וכו׳. מדמיינים שהאוויר בעל האיכויות הנפלאות והמטיבות מגיע לאותו מקום, לאותו איבר, לאותם תאים ומחולל שם טרנספורמציה לטובה. מוציאים את האוויר ומשחררים מה שיש באותו מקום וגורם לאותה מועקה או בעיה. לבסוף נקשט את המקום שעבר ריפוי בצבעים יפים.
3. נשימה אל הכאב - ״מדביקים״ בדמיון אף למקום הכואב. מכניסים אוויר דרך האף המאולתר. האוויר מקיף את האיזור הכואב וכולא את הכאב. משחררים את האוויר ויחד עמו את הכאב. חוזרים על עולה שוב ושוב עד שיש הקלה בכאב או עד שהוא נעלם.

אני מזמינה אותך לטיפול בקליניקה שלי (ללא עלות). במידה ואת מעוניינת כתבי לי.

חוץ מזה לא כתבת על המשפחה המורחבת והחברים. חברים לא פחות חשובים ממשפחה. לפעמים אנחנו לבד למרות שיש בחיינו אנשים.

את אשה צעירה וחזקה ואת תתגברי על זה. רפואה שלמה

 

[מתרחקת]

אירה, שלחתי הודעה לפרטי