אבודה.

sharon198

New member
אבודה.

אתמול התחיל לי הקורס,והוצאתי כמה גימלים כדיי לדחות את הקץ.. זה הולך להיות כול כך קשה,משמעת קשה,חומר קשה,תנאים אבל מחר אני חוזרת לשם ואז מה אני יעשה? הדיכאון הזה משתלט עליי,במיוחד כשאני שם,ורק לעבור את היום זה מאבק בלתי נגמר, המצבי רוח שלי משתנים כול הזמן, את הטירונות בקושי עברתי,היו שולחים אותי לקב"ן הרבה כי המצב שלי היה כול כך נוראי, הייתי בוכה בחדר ורק רוצה למות,כי ברגעים הזוועתים ההם זה כאילו המוח מנותק מהמציאות ורק מרגישים את הכאב ורוצים שהוא יפסיק, ואני לא יודעת למה אני ככה,אולי אני סתם חולה נפשית? אולי אני פסיכית? אני היחידה במחלקה שהייתה ככה,לא מסוגלת להתמודד עם כלום. וכול כך רציתי שיהיה לי טוב בצבא,אבל אני לא אוכל להתמודד עם הקורס הזה ואין לי איך לצאת אז מה אני יעשה?! אני יהיה כלואה בבסיס המסריח ההוא ואסבול? אני רוצה לטפל בעצמי,אני רוצה להחלים,אני לא יודעת מה לא בסדר אצלי אני לא רוצה לצאת על נפשי אבל שיט אני רק רוצה שיהיה לי טוב למה זה חייב להיות ככה? לכול מקום שאני מסתכלת אני רואה רק חרא וריקנות. ואף אחד לא יכול לעזור להרגשה הזאת. אני כול כך לבד,והצבא היה אמור לעשות לי טוב למה הכול נדפק ככה?
למה אף אחד מסביבי לא מבין את ההרגשה הזאת?
 

timmyy

New member
הי...

אני יכול יכול להבין את ההרגשה..ההתחלה יכולה להיות קשה... ובאמת מקווה שיהיה לך יותר טוב :) אייך היה לפני הצבא בכללי? והאם עזר השיחות עם הקבן בטירונות? אולי יכול לעזור לך אם תשתפי בנות שאיתך בקורס ואולי להתחבר ולפתוח שיחות עם בנות שם.. חבל שתהיי בזה לבד... אם זה גדול עלייך את יכולה תמיד לפנות לרופא או למפקדת קורס... לא פירטת מה הקורס המדובר.. ומה הולך להיות הלאה... בכל מקרה מקווה שיהיה טוב.. :) :)
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
../images/Emo187.gifמחפשת אי של שקט..

שרון יקירה, אנחנו קוראים את הדברים שלך ושומעים שאת כאילו מרגישה שהלכת לאיבוד לעצמך..כאילו מהרגע שלבשת את המדים את כבר לא מכירה את עצמך, לא מבינה מי זו השרון הזו, שבוכה ומדוכאת ומיטלטלת בין מצבי רוח ופשוט כל כך עייפה מהכל..עד שרוצה פשוט למות ודי.. ובתוך כל הבדידות והדיכאון המציפים האלו אנחנו שומעים כמה את מחפשת נקודת אחיזה, מין מקום שקט לרגע שתוכלי לשבת בו בלי כל הרעש שמסביב ולהסתכל על עצמך, להבין מה עובר עלייך..להבין את החור העצום הזה שבנפש, שלא נותן לך מנוחה..ודווקא עכשיו בכל הלחץ של הקורס והאכזבה והפחד הדבר האחרון שיש לך זה אי כזה של שקט..וזה כל כך מייאש.. אנחנו איתך יקירה..נחכה שתבואי הביתה מהבסיס ותספרי לנו איך התחיל הקורס, איך את מרגישה..ואולי כאן, בפורום, או בשיחה אישית, תוכלי למצוא רגע של שקט, לפרוק את הפחדים והמחשבות, קצת לסדר אותם ולהבין..
 

פימבייה

New member
ללא נושא

אל תדאגי, את לא היחידה שעוברת את זה, יכול להיות שהשינוי הדרסטי של להיות בצבא זה כ``כ שונה ממה שאת רגילה שהנפש מתקשה לעכל את זה, ההתחלה תמיד קשה והשינוי מבלבל ומלחיץ, לחלק יותר ולחלק פחות אבל בסופו של דבר גם את תתרגלי ותתחסני נפשית. חוץ מזה אל תפתחי יותר מדיי ציפיות לגביי הצבא, אני לא מכירה הרבה שבאמת טוב להם כי זו בסה``כ מסגרת קשה ותובענית שמסוגלת לדכא הרבה אנשים, אז גן עדן זה כבר לא יהיה, אבל תנסי להפיק את המיטב מהתקופה הזו גם אם את נסערת וקשה לך, תזכרי שזה לגיטימי וזה יעבור ואת לא צריכה לחשוב שמשהו אצלך לא בסדר, תשקעי בקורס, תציבי לעצמך מטרה ותזכרי שעם התמדה וסבלנות אפשר להשיג הכל, תנסי להכיר את האנשים סביבך, תתענייני בהם זה יעזור לך להסיח את דעתך, כי בסה``כ נשמע שאת מיועדת לתפקיד טוב עם קורס רציני תראי את זה בתור זכות שלא לכולם יש את ההזמנות. הדיכאון שלך יעבור לאט לאט כי אי אפשר להתמודד ולהחלים מהכל ביום אחד, זה תהליך! זו דרך שיש בה עליות וירידות, אז תהיה אופטימית ותזכרי שהימים הקשים בסוף יהיו מאחורייך, שיהיה בהצלחה!!
 

פימבייה

New member
כאב שיחלוף בהדרגתיות

אל תדאגי, את לא היחידה שעוברת את זה, יכול להיות שהשינוי הדרסטי של להיות בצבא זה כ``כ שונה ממה שאת רגילה שהנפש מתקשה לעכל את זה, ההתחלה תמיד קשה והשינוי מבלבל ומלחיץ, לחלק יותר ולחלק פחות אבל בסופו של דבר גם את תתרגלי ותתחסני נפשית. חוץ מזה אל תפתחי יותר מדיי ציפיות לגביי הצבא, אני לא מכירה הרבה שבאמת טוב להם כי זו בסה``כ מסגרת קשה ותובענית שמסוגלת לדכא הרבה אנשים, אז גן עדן זה כבר לא יהיה, אבל תנסי להפיק את המיטב מהתקופה הזו גם אם את נסערת וקשה לך, תזכרי שזה לגיטימי וזה יעבור ואת לא צריכה לחשוב שמשהו אצלך לא בסדר, תשקעי בקורס, תציבי לעצמך מטרה ותזכרי שעם התמדה וסבלנות אפשר להשיג הכל, תנסי להכיר את האנשים סביבך, תתענייני בהם זה יעזור לך להסיח את דעתך, כי בסה``כ נשמע שאת מיועדת לתפקיד טוב עם קורס רציני תראי את זה בתור זכות שלא לכולם יש את ההזמנות. הדיכאון שלך יעבור לאט לאט כי אי אפשר להתמודד ולהחלים מהכל ביום אחד, זה תהליך! זו דרך שיש בה עליות וירידות, אז תהיה אופטימית ותזכרי שהימים הקשים בסוף יהיו מאחורייך, שיהיה בהצלחה!!
 
למעלה