אבודה

[אור באפילה]

אבודה

הערב הוא בא והכריז "פוס" אני רוצה לצאת מהמשחק, כאילו שזהו רק משחק ילדים.... באילו אין שלושה ילדים קטנים ...... ומה לומר לו? האם להלחם ? האם לא לותר? הרי עוד מעט ערך עצמי נשאר לי ואם אינו מעוניין בי יותר האם יש טעם בכלל ? כי אני מעודי לא כפיתי עצמי על מי שלא רצה בחברתי . אך הלב צרכים שונים לו ....ומה אומר לו שעדיין ולמרות הכל עוד אוהבת ,האם יש ערך בעיניו לכזו אהבה ?או שמא רק יבוז לי? הוא טוען שנחנק, שחסר לו מרחב לעצמו .... אולי יש מי מכם המנוסה ממני יותר וידע האם ניתן בדרך כלשהיא להביאו לשיחה בחברת איש מקצוע ( מפשר ,מגשר ) האם יועיל להתנות הסכמה לפרידה בתהליך יעוץ ולו למענם של שלושה ילדים רכים?

 

[ענת@11]

להילחם זה מה שירחיק אותו ממך

עוד יותר. ככה הוא ירגיש שאת חונקת אותו עוד יותר. לדעתי את צריכה להסכים איתו. אתה רוצה ללכת? לך.. אני לא מחזיקה אותך. אם לא תגרמי לו רגשות טינה וכעס הוא יתרחק ואז מרחוק אולי יעשה חושבים ויבין מה הוא הולך להפסיד. ואז יחזור.. וכמובן ישנה האפשרות שהוא יעשה חושבים ולא יחזור. וגם זה יותר טוב לך מאשר לחיות עם אדם שאינו אוהב אותך. לא מספיק שאת אוהבת אותו. זה צריך להיות הדדי. וזה לא קרה תוך יום. הוא לא קם ערב אחד והחליט לעזוב. אם תחשבי אחורה תגלי את הסיבות. ואחרי שהוא ילך וירגע אז תתני את הפרידה הסופית ביעוץ/גישור. שם תוכלו שניכם לברר באמת מה אתם מרגישים אחד כלפי השניה. וגם אם המסקנה תהיה פרידה לפחות תעשו את זה בכמה שפחות מריבות וסכסוכים. מקווה בשבילך שהכל יסתדר.

 

[lev1]

למצוא את הדרך

שלום שמי יעקב לב חוקר פרטי במקצועי, לעניין בדרך כלל לכל בעייה ישנה סיבה , יכול להיות בעיה בזוגיות אז פונים ליעוץ בנושא, כמו כן יכולות להיות מיליון סיבות נוספות, עד שלא יהיה בידך המידע מהן הסיבות לא תדעי באילו כלים להשתמשש, קל מאוד לפרק חבילה, להרקיבה מאוד קשה ,המלצתי תבדקי את עצמך חפשי את הסיבה , במידה ובן זוגך מוכן גם לבדוק אולי תצאו מחוזקים מן העניין, במידה והוא בשלו ותגעי לנקודת אל חזור מציע אני להתייעץ עם אנשי מקצוע כגון עורכי דין, חוקרים פרטיים וכו, במידה ותרצי פרטים נוספים תוכלי לכתוב בפורום או לשלוח לי דואר אלקטרוני בברכה לב יעקב

 

[איש-ילד]

חוצפה !!!!!!

לראות איך חוקר פרטי מנסה לדחוף את עצמו בצורה כזו זה ממש מחליא! מר יעקב לב הנכבד, אנא, חפש לך כר פעולה אחר, כאן זה לא המקום! לכאן באים אנשים לשמוע דעות, לקבל חיזוקים, לשתף... ובוודאי לא כדי שאנשים כמוך יעוטו על הטרף. האם מצבך כל כך גרוע עד כדי כך שאתה משחר לטרף בצורה כל כך בוטה? שחוש הריח שלך שמריח דם משבש את דעתך?

 

[lev1]

תתבגר איש ילד

במידה ובאמת קראתה את כל מה שכתבתי הייתה מבין שהגבתי לעניין , כן במידה ומישהו מן הפורם יצתרך עבודה חקירתית באמת אשמח לבצע, אינני מבין מדוע עינך צרות, תתבגר בברכה לב יעקב

 

[מתולתלת]

תני לו כמה ימים

של חופש שילך לאמא שלו או תשלחי אותו לנופש לנוח לחשוב אולי הוא קצת "סחוט" עייף מהיום יום אולי אמרו לו משהו תני לצאת לכמה ימים אבל בתנאי שיחשוב על הכל שווה לנסות בהצלחה

 

[איש-ילד]

שם המשחק

נדמה לי ששם המשחק, כמו בכל מערכת יחסים הוא - כבוד הדדי, ובמסגרת אותו כבוד הדדי הרי לא נותר לך אלא לכבד את המקום בו בעלך עומד. דומני שרק אם תכבדי את זכותו לרצות משהו שונה מרצונך, את זכותו להיות שחוק ועייף, את זכותו לחוש את אשר הוא חש - רק אז תוכלי לצפות שיכבד את המקום שאת עומדת בו. בקיצור, הרי לזה אנחנו קוראים "אמפטיה" ומתוך האמפטיה הזו את יכולה לפעול. אין כאן עניין של מלחמה או כניעה. יתכן שכאשר את תכבדי אותו, את תחושותיו ורצונותיו ייקל עליו לכבד ולקבל אותך, את תחושותייך, את רצונותייך, את בקשתך ל...שתף בעל מקצוע, ייעוץ וכו´, רק מתוך כבוד הדדי ובשום פנים ואופן לא מתוך מלחמה או רחמים לא עלינו... יפה נגעה בעניין מתולתלת שהציעה לך לאפשר לו ללכת לאימו, לקחת אויר, לנשום עמוק. ה"אפשור" הזה -זה בדיוק ה"לכבד" ה"לא לכפות"... כמובן הכל תלוי ברמת התקשורת שלכם שמשום מה אני חש שהיא בהחלט איכותית. כן, את בהחלט יכולה, לעניות דעתי ואולי אף חייבת להיות כנה ולומר לו את אשר על ליבך, את אהבתך, את חוששת שיבוז לך?? שיבוז לאהבתך? לכנותך? האם זו חולשה לאהוב?? ו...בהצלחה.

 

[אור באפילה]

משחקים

איש - ילד אם חשבתישאנחנו משחקים משחקים אולי לא הייתי כל כך אבודה והשאלה שאני שואלת לנוכח התיחסותך זה האם יש לנו את הפריווילגיה להגיד אני "שחוק"ולכן אני רוצה לתפוס מרחק ומה עלי להגיד לששושת ילדי הקטנים ואיך אסביר זאת להם ? והאם גם אצלי אין עייפות של החומר האם אני יכולה להרשות לעצמי לקחת חופש מהחיים????? ומהמחוייבויות שלקחנו על עצמינו כאשר החלטנו להקים משפחה?תאמין לי שכבר הרבה זמן אני חשה את העייפות של שניינו ואני בהחלט לא האשה הנודניקית הכופה עצמי בכח על מישהו ולכן אני תוהה עד כמה ניתן להביו , להתחשב , לאפשר מרחב נשימה בלי לפגוע במרקם העדין שקוראים לו משפחה על כל המשמועיות הנלוות לכך.הרי כל שאיפתי היא לשמור על המשפחה

 

[איש-ילד]

לכבד או "להבין"

היי, דומני שנכשלתי בהלהעביר את השקפת עולמי ואנסה לעשות את זה ברור יותר. לעניות דעתי,יש בהודעתך משום לשקף משהו שאינו עולה בקנה אחד עם ה"לכבד" את האחר ואנסה לחדד אמירה זו. בדברייך ניכרת השוואה בינך לבינו ("האם גם אצלי אין עייפות..." "האם אני יכולה להרשות לעצמי..." "...הרבה זמן אני חשה את העייפות...") ודומני שכאן את נכשלת ובדיוק כאן נדרשת מאיתנו היכולת לכבד את המקום שהאחר עומד בו, מקום שסביר להניח שהוא שונה מהמקום בו אנחנו עומדים. שניכם אמנם נמצאים באותו "מגרש" אולם כל אחד רואה את הדברים מתוך עיניו שלו, מתוך המקום בו הוא נמצא. ה"מקום" בו כל אחד מאתנו נמצא בו מוכתב הרי מכל המרכיבים שמרכיבים אדם כגון פחדים, בטחון עצמי, דימוי וכו´ כך שלמרות ששני אנשים נמצאים אמנם באותו מגרש ממש כל אחד הרי חווה את הדברים בצורה שונה וכאן כאמור, לאחר שאנחנו מבינים את זה, נדרשת מאתנו היכולת לקבל ולכבד את מיקומו של האחר וכמובן לצפות שינהגו אף כלפינו כך. אל תנסי להבין אותו, אל תנסי להבין אף אחד כי לא תוכלי! לא תוכלי להבין כי איך את יכולה להבין כאשר את חווה את הדברים בצורה שונה? אולי אם תשכילי לכבד את מקומו ייתאפשר לכם לשוחח בצורה יותר בונה ופחות ביקורתית? את שואלת האם יש לנו את הפריווילגיה להגיד "אני שחוק"? בוודאי! בוודאי שכן! בוודאי שאם אדם שחוק הרי יש לו את הפריווילגיה לומר זאת! לומר זאת ולנהוג בהתאם! וכי יש דרך אחרת?? השאלה היחידה שניתן אולי לשאול במצב זה היא - מה עושים עם השחיקה הזו, נוטשים? מטפלים? מטייחים? השאלה כאמור הינה לא אם יש זכות לאדם לחוש מה שהוא חש ולבטא זאת ואפילו לא אם יש לו זכות לעשות משהו בגין התחושה אלא רק מה לעשות עם זה וכאן אכן מוצאת תהייתך בעניין המחויבות המשפחתית את מקומה. למען האמת העניין מעט יותר מורכב מאשר מתאפשר לגעת בו בכלי המצומצם כאן אך כרגע - זה מה שיש... ושוב ושוב בהצלחה לך או יותר נכון - לכם.

 

[מתולתלת]

גם אנחנו שחוקות?

כן אנחנו שחוקות עיפות אבל את מבקשת עזרה בלהשאיר אותו בבית נתתי לך עיצה כדי לשמר אותו אולי אחרי שיחזור מ " המנוחה " שלו ישלך גם אותך לנופש או למנוחה קצרה הרי את שולחת אותו כדי לחשוב לחשוב ולחשוב לא לעשות חיים לא מדובר במי ישן יותר או מי עיף יותר מדובר בלשמור את המשפחה ולילדים את יכולה להגיד שיצא למילואים או יצא לעבודה מחוץ לעיר ליום וגם ה"מנוחה" שלו לא תהיה ארוכה יום וחצי וזהו בהצלחה מתולתלת

 

[אופירה.ג]

מזדהה איתך

אור באפלה כפי שתוכלי לראות ממה שאני כתבתי כנראה ששתינו נמצאות באותו מצב. כאשר אני קיבלתי את הודעתו ציינתי שלא אחזיק אותו בכוח אך לדעתי לא עשינו את כל מה שניתן בכדי לשקם, וכך חזרתי ואמרתי במשך מספר ימים כולל במהלך הגישור עד שהוא החליט ללכת לייעוץ נישואין. לא אומר לך שזה קל. יש לי ימים שאני אומרת לעצמי "בשביל מה? שילך ואני אחיה את חיי". ומיד באה ההרגשה שאחרי כל כך הרבה שנים צריך למצוא את השורשים שהחזיקו אותנו יחד ולהתחיל מחדש. מקווה שעזרתי, ואשמח לעזור במידה וניתן.